my life וחיות אחרות!

אז כן הינה אני שוב כאן..

כותבת... כמו שכתבתי בפוסט הקודם ממש התגעגעתי לכתיבה...

אני עדין אצל איתי שמרגיש כבר טוב יותר תודדה על הדאגה..

היום אני חוזרת הביתה... יש לי אוטובוס ב6 בערב... איתי לא כל כך מרוצה הוא אומר שהוא יתגעגע.. זה לא שאני לא... אבל אני רוצה קצת את הבית..

בכלל בתקופה האחרונה יוצא לי לבלות כאן הרבה יותר ממה שחשבתי שאבלה פה..

כמעט כל שבת אני כאן... מיום חמישי או אפילו רבעי... כל זה בגלל התפקיד שלי... יש לי המון נסיעות מהצבא... אני צריכה לבקר חיילים שלי בכלא... (כן יש לי הרבה) או בקורסים..כל מיני ועדות ומפגשים של משקיות וכל מיני נסיעות שכולם מהמרכז ועד הצפון..

טוב האמת שאני לא יכולה להתלונן זה מרים את הקשר שלנו.. מחבר בינינו ואנחנו הרבה יותר יחד.. חוץ מזה שיותר קל לי לנסוע מכאן מאשר משדרות

אנחנו כבר שנה וחודשיים ביחד... זה ממש הרבה. זה מצחיק איך פעם לא הייתי בטוחה בקשר שלנו והיום הוא הפך למרכז החיים שלי...

                                אין ספק..איתי אני אוהבת אותך

ואי איך אני מחכה למחר כבר.... יכול להיות שאני "צעירה וצהובה (מושגי צבא) אבל הכי בא לי לחזור מחר למשרד שלי לראות את החיילים שלי לשאול מה איתם ולהמשיך להשגיח על התפקוד שלהם... אני פשוט אוהבת את התפקיד שלי... כל הטלפונים, העזרה לחיילים שלי... ומפגשים, החשיבה מה לעשות עם כל חייל וחייל... הכל כל כך משמעותי...

הכל כל כך מדהים במיוחד אחרי שבסוף השירות של אחד החיילים שלי הוא אמר "את לא מבינה כמה אני גאה בעצמי, לא האמנתי שאני אסיים את הצבא... והכל בזכותך.. תודה" זה משהו שממלא את הלב בכל כך הרבה סיפוק... משהו שנותן לך תוספת חמצן נקי לריאות...!

החיילים שלי הם לא חיילים רגילים למי שלא הבין, הם חיילים עם המון בעיות-חיילי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות)... הם אנשים עם המון בעיות בבית, כלכליות, הורים בעייתיים(אלימות גירושין, סמים ואלכוהול) שאף אחד בשום רגע בחיים שלהם לא האמין בהם. התפקיד שלי הוא לאמין בהם, לגרןם להם להאמן בעצמם ולעזור להם לעשות שירות תקין ומלא...

זה תפקיד מדהים.......

טוב מה אני חופרת על הצבא.... אני עפה לטפל באיתיוש שלי....

שעושה לי פרצופים של פגוע (חחחחחחחחחחח איזה צומי) על זה שאני עוזבת אותו עבורכם...    תושתוש... אני אוהבת אותך למרות הכל!!!!!!!!!

טוב מאמשים שלי אני זזתי לי לתת קצת תשומת לב למישהו המיוחד שלי ששוכב במיטה מצונן עד מוות... ומחכה לי...

                                  אוהבת!!!

הי לכולם..

אז כן בלוג חדש ישן...

כבר המון המון זמן שאני מתה לחזור לכתוב... יש פעמים שאני מרגישה שאני מתפוצצת מרוב הרצון המטורף הזה להוציא החוצה...

אז הינה אני פה... חוזרת אליכם... חוזרת לכתוב... חוזרת לפרוק

טוב אז מה חדש?

היום יום שישי... סוף סוף אחרי שבוע עמוס ביותר...

אני כאן... בביתי השני... הבית של איתיוש שלי... המסכן שלי חולה   ואני דאגתי אז באתי לטפל בו... אפילו הכנתי לו מרק בעצמי.... (טוב נו עם קצת עזרה מאמא בטלפון אבל לא חשוב העיקר שפינקתי אותו.. חחחחחחח

טוב נכון שקצר ונכון שאתם בטח רוצים לשמוע עוד אבל אני כבר חייבת לזוז להתקלח ולאכול... אתם יודעים שבת וכל זה!!

טוב אוהבת!!!!