לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Just Being Me



כינוי:  Just Being Me

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מכתב אבוד.


החלטתי לכתוב לך פה,

כי אני פשוט צריכה לכתוב לך,

אני פשוט צריכה לדבר איתך ואני יעשה את זה כאילו זה יקרה כאן כי ממילא אני לא אתן לך את המכתב.

או אתן לך לקרוא.

יש דברים שפשוט לא צריך לעשות.

 

אהוב שלי,

אני כל כך צריכה לדבר איתך,

אתה לא מבין כמה דברים קרו בשבוע האחרון וכמה שאני אבודה,

כבר עברו 3 ימים מאז שלא דיברנו וכמה שזה מעט בשביל אחרים במצב הנפשי הנוכחי שום דבר לא פשוט.

אני כבר לא משקית ת"ש. זהו פשוט פסלו לי את המקצוע סופית. וזה כל כך כואב.

עזבתי את בהלצ, עשיתי טופס טיולים מייגע שלקח לי יומיים מינימום שכללו בתוכו הרבה התחננויות וטיולים בבסיס שנראה כמו מדינה קטנה!

ויצאתי משם, יצאתי נורא שמחה ונורא עצובה.

"נפרדתי" מהבנות בפשטות נוראית והבנתי כמה באמת מעולם לא אהבתי אותן והתחברתי אליהן, באותה מידה שהן לא אהבו והתחברו אלי. וזה חבל.

שנאתי אותן הרבה, על הרבה צביעות, אתה לא מבין כמה גועל נפש בנות יכולות להיות.

שנאתי להיות איתן כל כך הרבה.

ושמחתי שברחתי מהן.

היה לי עצוב לעזוב את החיילים, עד כדי כך שהייתי פחדנית מידי ללכת להיפרד מהם, בסופו של דבר יצא לי להיפרד רק מכמה חיילים חבשנים שנשארו בבסיס.

הם היחידים שבאמת אהבתי.

היחידים שהיה לי באמת עצוב לעזוב.

נקשרתי קצת למקום ומוזר לי עכשיו שאני עזבתי את זה סופית, עצוב לי שהשארתי את החיילים המדהימים שלי ביידים של המטומטמת הוולגרית הזאת. אתה לא מבין כמה הם שונאים אותה. וזה כל כך מבאס אותי.

נחזור אלי, הכל הרוס.

הלב שלי קרוע.

באותו יום התקשרו אלי מהפרקליטות, הגישו נגדי כתב אישום ואתה לא יודע את זה!!

יש לי משפט בקרוב! ב-31. אתה תגיע?

זה מפחיד אותי כל כך, פתאום הכל כל כך ממשי, אני יכולה להיכנס לכלא אתה מבין!?

וזה כל כך מפחיד אותי אלוהים. אני יודעת שאני יתפרק שם.

אני יודעת, אני מכירה את עצמי.

אני לא בן אדם חזק.

אני לא יתמודד כל הזמן הזה לבד, כל החשיבה הזאת!! אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי.

קרו כל כך הרבה פעמים שפשוט כמעט ולקחתי את הרגליים שלי וברחתי, לא יודעת לאן, פשוט ללכת מפה.

אתה לא מבין כמה אני מפורקת, אני פשוט מרגישה שאין לי תכוחות להתמודד עם כל זה, שאני קורסת נפשית ושבא לי פשוט לזרוק את הכל לפח וללכת, להיות נפקדת, עריקה, ללכת לקבן. לא משנה כבר.

אני פשוט קורסת.

הצבא הזה הרס אותי, פשוט ככה.

זו המסגרת הכי נוראית שאפשר להיכנס אליה במצב הנוכחי שלי עכשיו.

אני לא צריכה להיות בצבא.

אני מפחדת, אני פשוט מפחדת.

ואני צריכה אותך, אני לא יכולה לריב איתך יותר, במיוחד לא כמו הריב הנוראי שהיה בשבת האחרונה.

אני לא יכולה להתמודד עם הדברים האלה, אני פשוט לא מסוגלת.

אני צריכה אותנו יחד, אני צריכה תתמיכה שלך ואני כבר כמעט ולא מקבלת אותה וקשה לי בלעדיה.

קשה לי בלעדיך.

אני כל כך צריכה לשמוע כבר את צלצול הטלפון המוכר שלך שאומר שאתה בדרך אלי, בדרך הביתה.

לדעת שהכל בסדר איתך,

לספר לך הכל.

אני לא יכולה להמשיך.

אני אוהבת אותך.

נכתב על ידי Just Being Me , 16/5/2007 19:16   בקטגוריות אהובי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל נהרס.


זהו מחר זה מתחיל,

מחר אני נוסעת לבסיס להתמודד עם הכל...

אני כל כך מפחדת,

אין לי כח להתמודדות הזאת,

אני לא רגילה להיכשל.

אני לא רגילה שמתאכזבים ממני,

זו לא אני.

והם לא יבינו, הם לא מכירים אותי.

הם לא יודעים כלום.

מחר אני יאלץ לספר להם הכל ומחר אני ידע מה קורה איתי מבחינת התפקיד.

אני כל כך מפחדת,

אין לי כח להתמודדות, כלל וכלל.

למה אני צריכה את זה?!

נמאס לי שזה קורה,

אני מרגישה קורסת.

אני כל כך אוהבת אותו,

הכל הסתדר בינינו,

הוא הכי תומך בעולם,

הוא פה איתי לא משנה מה ואני כל כך צריכה את זה עכשיו.

הוא איתי.

 

כולם הרוסים,

החיים שלנו נהרסו ביום אחד,

הכל היה פשוט, נורמלי ורגוע,

נהננו מהחיים, לא פחדנו מכלום,

וככה ביום אחד זה נהרס,

בני זונות.

הם לקחו מאיתנו תשמחה, את הרצון לאהוב ולהנות.

הם הרסו אותנו.

 

אני כ"כ מקווה שהכל יסתדר.

נכתב על ידי Just Being Me , 9/4/2007 14:27   בקטגוריות אהובי, סמים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מתרסקת, למה אף אחד לא שם לב?


אני לא יכולה ככה,

אני מרגישה כל כך שבורה,

מרוסקת לאלפי חלקים

ואף אחד לא שם לב, באמת הפעם אני לבד בתוך זה.

ואני יודעת שאני חייבת לאסוף את עצמי,

להגיע למסקנות,

לשנות כמה דברים

ואני לא מסוגלת.

אני כל כך רוצה לדבר איתו,

כל כך מוזר לי כל הסיפור הזה,

אני כל כך אוהבת אותו,

כל כך רגילה אליו,

כל כך בא לי לבכות.

אני לא מצליחה להביא את עצמי לאיזהשהו הגיון,

הכל מפורק בראש שלי,

כואבת לי הבטן, כואב לי הראש.

אני כל כך צריכה לדבר איתו...

נכתב על ידי Just Being Me , 6/4/2007 09:41   בקטגוריות אהובי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
161
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust Being Me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just Being Me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)