"שום דבר לא יעצור אותי הפעם!" היא צעקה אל רחוב עמוס אנשים.
"נמאס לי!!" נמאס לי מהכל! נמאס לי מכולכם!" היא המשיכה לצעוק,
קולה רועד, משפחתה ומכריה עומדים, כמעט ונואשים, מנסים לעצור את נועם
מלקפוץ מהקומה ה-47.
"סבלתי מספיק!!" היא המשיכה, דמעות זולגות מעינייה, "מספ.."
היא עצרה, ליבה דופק במהירות,
הרגישה את ידו החמה נוגעת בכתפה.
ידעתי שהוא יגיע... לא.. אני יודעת שהוא היחיד שישכנע אותי לחזור...
אבל למה הוא נזכר להגיע רק עכשיו? אני יודעת.. הוא התחרט...
היא הישירה מבט אל עיניו,
וחייכה.
"תודה," היא נשקה לו, "אני לא מאמינה שבאמת עשית את זה בשבילי".
"הכל למענך, רותם" הוא השיב לה, ידו עוד אוחזת באקדח.
זה היה חיוכה האחרון של נועם.