הנה אני כאן

לא זה לא יהיה פוסט חפרני.. כי אין לי יותר מידי מה להוסיף.. קודם כל אני רוצה להגיד תודה שהשנה הזאת נגמרה.. זאת תהיה גם השורה האחרונה.

השנה התחילה נהדר.. חגגנו בצורה מדהימה והכל היה מצויין.. אבל הדברים איתו כבר לא היו משהו.. והחל מהשנה הזוועתית הזו היחסים בינינו נהרסו יותר ויותר.. חבל שגם בימים האחרונים אני נאלצת לחשוב עליו.. 4 חודשים עברו ואני עדיין מרגישה כאילו רק נפרדנו.. מעניין מתי הייתה הפעם הראשונה שהוא בגד בי.. אפילו נשיקה..

הייתי רוצה לשכוח את כ הריבים.. את כל הדמעות.. כנראה אני עדיין אוהבת.. ואני נלחמת בעצמי כדי לשכוח.. או לפחות לא לחשוב.. סוף השנה שעברה עם הבגרויות המזעזעות.. שמחה שזה נגמר סוף סוף.. הקיץ הגרוע בחיי.. באמת.. במבט לאחור לא היה לי גרוע ממנו.. כן הייתי בדיכאון לפני.. ולא אני לא מתארת את סוף הקשר שלי כדכאון.. גם לא אחרי.. אבל היה לי חרא.. פשוט ככה.. האם אפשר היה להגדיר אותי כלא שפוייה? אני מניחה שכן כי בהחלט הייתי צריכה תרופות הרגעה איתו.. אבל לא לקחתי.. עברתי את הכל לבד.. ואני שמחה שזה עבר.. אותו קיץ.. האומץ לזרוק אותו.. ההריון הפתאומי.. חזרה אליו.. הרגשתי שאני בוגדת בעצמי.. אבל אהבתי.. יותר מידי.. 1 בספטמבר.. ההחלטה הסופית להיפרד נתנה לי חיוך לפנים שוב לכמה חודשים.. זה נגמר..

האומנם..?

לא.. הוא עדיין נמצא בלב שלי.. הראש שלי.. ממשיך את הסבל שלי..

לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי לא לחשוב עליו.. להתאהב מחדש כי כנראה עם הנוכחי זה לא יקרה.. מה הטעם בחבר שרק מוצא חן בעיניי.. או שאולי אני סתם מעוורת בגלל אותו אקס מיתולוגי?

בשורה התחתונה.. אני שמחה ש2008 נגמרה.

שנה טובה לכולם..