אני מקווה שתהנו ותגיבו!!!
ילדה רעה מאוד
"אני מצטער, לא שמתי לב", גמגם רועי. נער רזה וצולע, שתמיד ישב בשורה האחרונה בכיתה, משתדל להיבלע בפינתו ולא לבלוט. עתה נתקל בריטה. הלך בחצר, עיניו נעוצות ברצפה, כרגיל, ובלא כוונה נתקל בריטה. היה נבוך. התנצל במילים מבולבלות.
השפיל עוד יותר את עיניו, צעד שוב קדימה ושוב נתקל בה.
"איך אתה הולך, טיפש" , הדפה אותו בגסות. התנהגותו המתנצלת עוררה את כעסה.
"אני באמת לא... אני" , גמגם. התבלבל, ומרוב שהתבלבל התנדנד על רגליו עד שאיבד את שיווי משקלו ונפל עליה.
"זה...זה לא...בכוונה", הוסיף לגמגם. "בכלל לא התכוונתי"...
"אתה מטומטם" ,קראה. אחזה בידו המושטת של דני התרוממה על רגליה. אחר סידרה את בגדיה.
רועי לא הגיב. הביט בשניים שניצבו מעליו, ריטה ודני, והחליט לזחול הלאה. העדיף לזחול ולא להיתקל שוב בריטה הכעסנית. אך דני הקדימו. אחז בחוזקה בכתפיו והרימו על רגליו בהנף יד.
"אתה בסדר?" שאל דני
"אני לא.. לא התכוונתי"...
"לא נורא", אמר דני. "רק להבא תשים לב לאן שאתה הולך".
"סליחה", התנצל רועי. "זה היה בטעות... מצטער" חזר שוב ושוב על ההתנצלות, כאילו היה זה המשפט היחיד שידע. אחר נסוג לאחור, קרטע ברגלו הצולעת והלך.
ריטה עדיין לא נרגעה. פניה היו זועפות. "הרועי הזה", אמרה לדני. "רק יודע לעצבן".
"די, תעזבי" ענה דני. "כלום לא קרה. הוא תמיד שלומפר, ואל תעשי מזה עניין".
אך ריטה לא נרגעה. "אני חושבת" אמרת "שהוא עושה את זה בכוונה. אני בטוחה שבכוונה נפל עלי".
"את התחרפנת? מה פתאום בכוונה?"
"אז למה הוא נפל דווקא עלי מכל הבנות שהיו בחצר?"
"נו באמת?"?...
"אני אומרת לך שרועי המטומטם מאוהב בי ומנסה להתחיל איתי רק לא יודע איך. זה כל כך מגעיל לחשוב שהוא מנסה להתחיל איתי שעוד מעט אני הולכת להקיא רק מהמחשבה".
"אולי בא לו עליך, אסור?"
"איחס" נגעלה ריטה. "רועי כזה דוחה".
"די, תצאי מזה" ניסה דני להרגיעה. "מה אכפת לך ממנו".
"אני לא יכולה. הוא נתקע לי במוח" ,כעסה. "למה בכלל יש בעולם ילדים מכוערים כמוהו?"
"נו, מספיק כבר". אמר דני
"אולי תעשה משהו שיפסיק לרדוף אחרי כל הזמן, אחרת אשתגע".
"אני אומר לך שהכול בראש שלך. אני לא מאמין שרועי בכלל מאמין שיש לו איזה סיכוי אצלך או אצל איזו שהיא בת".
"ואני חושבת" התעקשה, "שאם אתה החבר שלי שאוהב אותי אז אתה צריך להיות זה שילמד אותו לקח".
"מה אני צריך לעשות?" לא הבין דני.
"אם לא תעשה משהו" המשיכה. "החברות שלנו בסכנה. מי יודע אולי בסוף אתאהב ברועי ואתה תהיה פה המסכן".
"שיהיה לך לבריאות" הצטרף דני לצחוקה, "אם רועי זה הטעם שלך".
"אז פתאום לא אכפת לך ממני" אמרה בכעס מעושה.
"את יודעת שאני משוגע עליך. אני רק לא מבין מה נפל עליך פתאום?"
"אם אתה משוגע עליי אז תוריד מעלי את רועי".
"אני שואל שוב מה את רוצה שאני אעשה?"
השתתקה רגע וחשבה. בסוף חייכה. "תגיד, מה דעתך שנמתח אותו קצת ואז ידע איזו ילדה רעה אני וגם ילמד את הלקח שלו?" הציעה.
"זה נשמע שאת באמת ילדה רעה, אפילו שאני לא מבין איזו מתיחה היא זו".
ריטה אמרה" אקבע איתו פגישה בגן. הוא יחשוב שזאת תהיה פגישה רומנטית בינינו, אבל אזמין את כל הכיתה לשמוע איך הוא נשפך עלי. אתן לו להגיד לי כל מיני דברים רומנטיים וכולנו נצחק המון. אני חושבת שזאת מתיחה נהדרת, אתה לא מסכים?"
"לא!"
"דני חמודי, אתה מוכרח לעזור לי. תהיה מתוק ותעזור לי".
"אבל מה אני צריך לעשות?"
"כלום, רק תמסור את מכתב האהבה שאכתוב לו. אני לא חושבת שזו בקשה גדולה במיוחד".
"טוב, אמסור לו את המכתב".
במשך כל השיעור כתבה ריטה את מכתב-האהבה שלה. בהפסקה מסרה אותו לדני והוא הבטיח להעבירו לרועי.
"תיתן לו את המכתב עוד היום" ביקשה.
"עוד היום, רק שתדעי לך אני לא מתכוון להיות בגן העירייה ולראות אותך עושה מעצמך צחוק".
את רועי מצא דני בכיתה. ישב לבדו בפינתו וקרא ספר. היה הבן היחיד בכיתה שקרא. ניגש אליו והתיישב לידו. רועי, שהבחין בדני, הצטופף כדי לפנות לו מקום.
"מה העניינים?" שאל דני
"כלום, אני רק קורא" ענה רועי.
"משהו מעניין?"
רועי לא השיב. במקום לענות החל להתנצל. "אני מ..צטער על מה שקרה עם ריטה.. באמת לא התכוונתי. תגיד לה שלא התכוונתי".
"אוי, מה אתה מתרגש? לא קרה כלום".
"לא נעים לי שכעסה עלי"...
"תגיד, מה דעתך עליה?"
"ה..היא בחורה יפה", ענה רועי בהיסוס. "אני ח..חושב כ..ככה" הסמיק. "היא מ..מאוד יפה".
"אז שתדע לך שהיא כבר לא כועסת עליך.אפילו ביקשה שאמסור לך שהיא מתנצלת אם העליבה אותך".
"היא לא צריכה ל..התנצל כי אני הייתי אשם".
"ריטה אפילו כתבה לך מכתב התנצלות וביקשה שאמסור לך".
"מה כתוב במכתב?"
"לא קראתי, אבל הבנתי ממנה שזה מכתב התנצלות". אמר ומסר לרועי את המכתב.
"טוב אקרא אותו בשיעור" אמר רועי.
בשעה חמש וחצי כל הכיתה כבר היתה בגן-בציבורי מאחורי העירייה. המתינו בדריכות והתלוצצו על חשבונו של רועי. "מה תגידי לו?" שאלו את ריטה אך היא סירבה לגלות. רק הבטיחה שיהיה מעניין. ברבע לשש הספיקו כולם להסתתר בחשכת השיחים.ריטה ישבה על ספסל מול הכניסה והמתינה לרועי.
התחיל להחשיך. לא זמן רב היתה צריכה להמתין. דקות אחדות לפני השעה שש ראתה אותו מתקרב.
צלע בדרכו ועלה במדרגות. ראה אותה יושבת על הספסל ועצר במרחק מה ממנה בהיסוס.
"רועי? בוא יקירי, תתקרב אלי. כל נשמתי עורגת אליך". לא האמינה שזכרה לומר את המלה הזאת.
"כ..כן".
"בוא אלי יקירי אל תתבייש. אני רוצה ליפול לתוך זרועותיך האוהבות. אני רוצה שתחבק אותי, שתנשק אותי". בקושי התאפקה שלא לצחוק. "בוא אלי אהובי אני כמהה אליך, מטורפת אחריך...אני אוהבת אותך..הו, משתוקקת לחוש את לבך הפועם באהבתך אלי..." אמרה ופרשה את זרועותיה לקראתו.
אך רועי נשאר במקומו. "סליחה" אמר לה ממקומו בקול נמוך מגמגם ומבויש. "אבל א..אני חושב שטעית,ריטה. מצטער אבל אני בכלל לא אוהב אותך".
"איך זה יכול להיות? התבלבלה.
"כ..ככה זה" התנצל. "מצטער.. באתי רק להגיד לך ש..שאת כלום בשבילי" מלמל. עדיין היה מרוחק ודיבר בקול נמוך. "א..את לא הטיפוס שלי. אני אוהב בנות עדינות. לא גסות רוח כ..כמוך". לפני שהספיקה לענות הסתובב ויצא מהגן בצליעה, בדרך בה הגיע.
ריטה נשארה נבוכה ומבולבלת.כל הכיתה שהסתתרה בבת אחת פרצה בצחוק. רק ריטה לא צחקה. פניה האדימו מכעס. "אתה מגעיל" צרחה אחרי רועי המתרחק. כששמעה שכולם צוחקים עליה אמרה "גם אתם מגעילים!".
רועי התרחק כברת דרך ועצר ליד פניה אפלה. "אתה כבר יכול לצאת, אמר חרישית."רועי. איפה אתה?
"א.. אני כאן" ,השיב רועי, שהסתתר כל העת בצל אחד הבתים. "הכל נגמר כבר?"
"הכל נגמר" אישר דני. "אני חושב שריטה למדה את הלקח שלה".
"א..אבל אני בכלל לא מבין", גמגם רועי מבין הצללים. "למה עשית את זה בשבילי? למה הלכת לפגישה במקומי וגילית לי שהיא רצתה למתוח אותי ולבייש אותי? אם אתה החבר שלה ואוהב אותה- למה עשית את זה?"
"זה" אמר דני בקול חרישי ומדוד. "זה רק בגלל שאני כל כך אוהב אותה"...
סוף!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
