רסיסים של שיגעון וחלומות מהולים בתקווה,
השקר שמתחזה לאמת,
והשד הזה שמכרסם אותך מבפנים...
זה קרה לכם כבר?
שהרגשתם פעם שכל העולם כנראה השתגע, חוץ מכם
שרציתם לצרוח, ושום קול לא יצא?
שהסבא הגדול דפק לכם בראש והדהד: טיק-טק,
טיק-טק,
טיק-טק...
ולבסוף מצאתם את עצמכם בדיוק באותה נקודה
רק בוגרים יותר
וטיפשים יותר
וכמובן, שמתים לחזור לעבר.
כנראה שהעולם עיוור לנעשה בו, אחרת הוא היה מתאבד כבר מזמן
או שאולי זו אני, והשיגעון נמצא אצלי
אז אני חופרת לעצמי איזה בור לטמון את ראשי בתוכו
אולי אפילו קבר, כדי להתחבא מין הבושה שאוחזת בי
מנסה למצוא את החלק האבוד בפאזל שנקרא "החיים שלי"
כשלמעשה מבפנים אני תוהה לעצמי:
"חיים?"
שוברת קירות ומוסכמות אולי כדי להציל את העולם ממני,
או את עצמי מהעולם...
הרי בסה"כ עוד לא ברור לי מי השתגע
ואז אני שוקעת בחלום מתוק, עוצמת עיניים, ועפה לי בדמיון מודרך
על מקום שקט טיפה יותר...
"אההההההההההההה!!!!"
אני צורחת בכול כוחי בתקווה שימשיך להיות עוד קצת שקט כמו זה,
פשוט להתענג על כל שנייה ממנו, זה הטוב ביותר שיש לך בינתיים.
ואז לבסוף תקווי למצוא את עצמך על שולי המדרכה,
מגלה עולם טיפה יותר מציאותי, אמיתי ואמין מזה.
הרי בסה"כ עכשיו את דיי בטוחה
שכנראה שהעולם השתגע...
...עוד יום בחיי - לילה טוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
