בצפר-עבודה.

זה מה שכל החיים שלי כוללים כרגע.

המבחנים פשוט לא נגמרים. העבודה לא נגמרת. כל שבוע אני מוצאת את עצמי נלחמת להספיק כמה שיותר דברים עד שבסוף, כמעט תמיד, אני פשוט מוותרת עליהם ודוחה אותם.

המוח שלי כבר לא מתפקד, חושב, שואף, מקווה. הוא רק פועל באותה צורה וחושב על אותם דברים כל יום.

סעמק נו. תנו לי כבר לסיים תבצפר.

ולנושא אחר ומשמח לשם שינוי-

הצבא לא שכח אותי ויהיו לי מיונים להדרכה מקצועית ב-13.3, אלא אם אני אצליח לדחות אותו.

הגיוס כלכך קרוב שזה מטורף. 5 חודשים אחרונים לאזרחות..

תמיד נרתעתי להשתמש במילה 'אהבה' ובנטיות שלה,

אבל עכשיו זה פשוט יוצא אוטומטי. לא מהראש אלא מהלב.

שינית אותי.

לא האמנתי שאני אצליח לסבול מישו אחד במשך חצי שנה, אבל החצי שנה הזאת עברה כלכך מהר ואנלא מרגישה שום מיצוי. להיפך.

אני אוהבת אותך.

I'm about to cry.