14.10

התעוררתי בשעה לא מספיק מאוחרת בבוקר אחרי שבארבע הלכתי לישון [חזרנו בשלוש לפנות בוקר מנתב"ג. על הולנד אין לי כח לדבר]. השלמתי חסרים. איחרתי שתי רכבות ובסוף הסתבר לי שטקס הפתיחה היה בכלל בשמונה [אז ממילא לא הייתי מספיקה אליו]. היה יחסית בסדר לשעתיים שהייתי שם לפני שהלכתי לישון אצל אורלב. היה מוזר לפגוש אנשים. הכרתי אנשים חדשים גם כן. פגשתי גם את גאיה לפני שהלכה לצבא.

15.10

אחרי שינה של אולי שלוש שעות במצטבר [יקולל הרחוב הרמת גני האידיוטי הזה!], יצאתי לי אל עבר אייקון באוטובוס [ממנו כמובן ירדתי כמה תחנות מוקדם מדי, אבל ברחוב הנכון]. ירד גשם בבוקר. הייתה לי משמרת אפסנאות וההתרגלות לתפקיד החדש הייתה קשה. ענבר באה והיה נחמד, היינו קצת עם קאיה, שאנה, יעל, למה אני לא זוכרת מי עוד? הלכתי לצבע הכשף עם נטע-ויימס ורחל ועוד אנשים. לא הצלחתי להתרכז בסרט וכל הזמן נמנמתי [כמו בהוגפאת'ר שנה שעברה], אז החלטתי לצאת ממנו וזהו. עד שבע עשיתי משהו, אבל לא ברור לי מה. כנראה הסתובבתי ליד הקופות בחוסר מעש ודיברתי עם אבישי ועם החברה החדשה שלי [שיט, איך קוראים לה?!] והיה נחמד בסה"כ. אני וענבר הלכנו להרצאה על סלאש באשכול, וזאת הייתה טעות [למרות שהיה מצחיק בחלק מהזמן, הגברת מיכל סבלה מפחד במה וזה היה די נוראי לראות אותה ככה]. אח"כ סתם הסתובבתי. הייתי קצת בחדר תיקים וציירתי עם חברה חדשה אחרת [לעזאזל!], והשארתי שם את הכפכפים שלי והלכתי יחפה וזה היה כואב. אחד שהכרתי בביגור ואני לא בטוחה ממש איך קוראים לו [מה זה הטשטוש המוגזם הזה? אולי קוראים לו מיכאל במקרה? לא קריטי. לא רוצה לדעת] עבר לידי בדרך לבניין של חדר התיקים והתיישבנו שם על הספסל ודיברנו ככה. הוא מאוד התקרב אליי והיו איזה עשר פעמים במשך הזמן הזה שנדמה לי שהוא ניסה לנשק אותי וכ"כ רציתי לברוח [קצת הגיע לי על זה שלקחתי לו את היד בדרך לשם, מטומטמת. אבל השביל כאב לי לרגליים]. זה מוזר. אני לא יודעת למה אני כותבת את זה. אחרי זה חזרתי לחבורה והיה נחמד. ענבר ואני הלכנו לאכול וזה היה כיפי למחצה [על החולצות של המלצרים בBiala כתוב Eat your vegetables, dammit!], ואז שיחקתי ג'אנגל ספיד באשכול עם אנשים משובחים [לא התכוונתי להבריז למתן ואחותו, אבל אבדה לי תחושת הזמן]. לקאיה הייתה משמרת ואין לי מושג מה עשיתי אז [הייתי באיזשהו אירוע שאני לא זוכרת. למישהו יש מושג?]. אה, כן, אני ומתן הלכנו לאכול גלידה והייתי קצת פוסטמה. הלכנו לראות את Gamers וזה היה מצחיק בטירוף. אחרי זה נגמרה לקאיה המשמרת ואני והיא התכוננו לחשוב על משהו לעשות [להרשם ללינה או משהו], אבל טל וחבריו שידלו אותנו ללכת לראות איתם זומבי סטריפרס ויש מצב שזאת הייתה טעות. היו חלקים ממש מצחיקים, אבל רוב הזמן לא התלהבתי מההתפשטות ואו נשיכות וההירקבות שהלכו שם. קאיה סבלה קצת הרבה יותר ממני. אחד מחבריו של טל אמר "אז אני אראה אותך מחר", ולמרבה ההפתעה בהמשך אייקון נעלמו עקבותיו [יכול להיות שראיתי אותו חולף מתישהו אחרי יומיים. זהו]. אני וקאיה הלכנו ללינה וישנו על פאקינג מזרונים וזה היה משובח. עשיתי יותר רעש מהראוי בהתארגנות.

16.10

לא היה לי שום דבר מתוכנן עד שתיים, אז הלכתי לאשכול ואאור נתן לי חצי קרואסון, וזה כל מה שאכלתי באותו יום. שיחקתי קצת ג'אנגל ספיד עם רן משהו [אני יודעת את שם המשפחה שלו אבל לא מעוניינת לרפרונסים אליו פה]. פגשתי את אייל לגמרי במקרה, וזה היה קצת מוזר. הלכתי לעירוני והתיישבתי מאחורי השולחנות של הלינה/משחקי תפקידים [היה צורך למנוע מאנשים בלי כרטיס להכנס למשחקים] ביחד עם גיא [שכבר היה שם, מן הסתם, ושמר על השולחנות. או על האזור או משהו, לא יודעת]. באו אנשים חביבים והיה כיף, הייתה דיאנה [שעכשיו אני מקללת את עצמי שאני לא זוכרת את שם המשפחה שלה, כי רציתי להוסיף ולדבר איתה] שלקחה לי לכמה זמן את הגלימה של אבישי והכתר [או שזה היה ביום שאחרי? בכל מקרה]. איכשהו גיא שידל אותי לשים את הראש שלי בחיקו והוא עשה לי נעים בשיער וזה היה נחמד מאוד. מתן בא לבדוק מה עובר עליי, כי אמרתי על משהו "אבל תבדוק בכל מקרה, כי אני אשכח" וזה הדאיג אותו משום מה [אם כי, עכשיו אני לא זוכרת על מה כל העניין היה]. במבט לאחור אולי הייתה לו סיבה לדאוג עם הטשטוש הלא מורגש שלי. יש מצב שלא הייתי כל כך נחמדה באותו רגע, סביר להניח שגם עייפה ורעבה, אבל לא היה לי ממש אכפת. מתישהו גם שמונה היה שם איכשהו, ולא הייתי בטוחה אם זה הוא, ואח"כ כשהייתי בטוחה בזה, לא הייתי בטוחה אם זה אמור היה לגרום לי להרגיש משהו. מזל שלא הייתי צריכה לחשוב מה לעשות איתו [איך אני יכולה להתייחס ברצינות למישהו שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו כעל "שמונה"?], כי הוא התעלם ממני בהפגנתיות [או שסתם לא זיהה אותי, אלוהים, זה אפשרי לחלוטין ]. הלכתי להרצאה על מהפכים ביצירותיו של ג'וס ווידון [שהייתה נחמדה ביותר ומספיילרת קצת, אבל מה אכפת לי, עד שאני אראה הכל אני כבר אשכח], ואז מיד לפאנל "חנון זה השחור החדש?" שהיה משעשע ביותר. שחר גולדפינגר הבריז, שזה מצוין כי אני לא ממש אוהבת אותו. מישהו אחר מהיפה והחנון היה שם, נדמה לי נמרוד [אחד כזה עם קוקו?], והיו לו דברים מעניינים להגיד, אז לא אכפת לי. אין לי מושג מה עשיתי בשעה עד משמרת האפסנאות שלי. בטעות התייחסתי אל מארק כאל נקבה [כמו כולם, ובסוף כשדיברתי עם אורלב הסתבר שהוא באמת בחורה? עוד לא ברור לי העניין הזה, אבל אני מניחה שזה לא רלוונטי כל כך לשום דבר] כששאלתי אותו מתי המשמרת שלו נגמרת, ואז מעורפל לי. כנראה סתם הסתובבתי [או שחזרתי לגיא? לעזאזל איתי]. הייתה משמרת... מוזרה. לא זוכרת מה היה בה כל כך. בהתחלה הדס נשארה וגם שני הגופרים שהיו [שני אילתיים שאינני זוכרת את שמם כרגע], והיה נחמד, דיברנו על האדפטציה [אני מרגישה קצת פלצנית מהמילה הזאת, אבל היא המתאימה, לא?] של שר הטבעות, ואחד הגופרים [יש מצב שמשהו עם ע'?] ממש ירד עליה כי הוא אהב יותר את הספר והרסו לו. דיברנו גם על הארי פוטר קצת, משום מה. אחרי זה סיפרו בדיחות צ'אק נוריס [מתישהו אייל וחבר שלו היו שם, כנראה אז], ובשלב הרבה הרבה יותר מאוחר של הלילה גם בדיחות שואה ונשים. מתישהו מתן בא ואני וליטל הלכנו לישון אצלו. זה מוזר להתקלח כשבחדר השני מישהו מדבר עם עצמו [טוב, אוזנייה, אבל מה לעזאזל, ממה ששמעתי הוא יכול היה באותה המידה לדבר גם עם הפסנתר שלו].

[נזכרתי, בנאדם. זה היה "אדולף פופינס". עכשיו צריך להיזכר מה לעזאזל היה ההקשר של זה.]

"זה החדר שאני ישן בו, זה החדר שאני ער בו."

מתן: "אתן רוצות משהו לשתות? מים? קפה? תה? שייק חומוס?" *נכנס למטבח* מהמטבח- "...אוי."

לימור (לוחשת): "נגמר החומוס."

והלכתי לישון וישנתי טוב, אבל התעוררתי אחרי חמש שעות למרות שהיה לי עוד זמן לישון. לעזאזל.

17.10

שיחקנו קינגס בלאד וזה היה נחמד שכזה ושתיתי תה והוא היה טעים [היה לו טעם דווקא של הרבה דבש] ואז נסענו חזרה לאייקון וזה. עד המשמרת באחת וחצי לא היה לי כלום, אז חזרתי לעירוני וישבתי שוב על הספסל ההוא [זה איכשהו לא בסדר שאני צריכה מגע, הרבה מגע? שזה עושה לי טוב? אני חושבת שאני אמורה להרגיש לא בסדר, אבל אני פשוט מרגישה לא בסדר לדבר על זה. למרות שאני רוצה. במיוחד בגלל... לעזאזל. לעזאזל]. היה אירוע המתנדבים והיה ממש חביב וזה. הייתה לי משמרת, והייתי עצובה שלא יכולתי לבוא ליומולדת של גיא [שהיה בחדר ליד, אז בכלל], אז מיקי אמר שפשוט נסגור את הדלת וגליה [גליה! היא הייתה שם במשמרת סדרנות וזה היה נהדר שסוף סוף פגשתי אותה] תשמור על הדלת. אכלתי חתיכת עוגה בערך בגודל של אינץ', כי לא יכולתי להכניס לפה שלי יותר מזה. ארנון ואחיו וחברתו גזרו אביזרים למשחק תפקידים לילדים, ועזרתי למיין אותם ולשים את כל הנייר שנשאר [המון!] בשקית עם שלט שכתוב עליו "פח של נייר" בעקמומיות משהו. וגם גליה הצטרפה ועזרה והיה ממש נחמד. מתן ואיתי היו גופרים [מה שאומר שהם נשארו רוב הזמן באפסנאות], והיה קטע משעשע למדי בו מתן הוסיף לכל משפט "דאמיט". ואחרי כמה זמן ארנון אמר שבדיבייטים [נדמה לי] יש משחק שצריך בסוף כל משפט להוסיף "באירופה", "בעזה" או "במיטה". אז שיחקנו בזה וזה היה מצוין [יש מצב שאפילו אמרתי משהו מצחיק פעם או פעמיים, אני לא סגורה על זה]. יצאתי בשש כדי להגיע לסרט החובבים על באפי [שהיה חלק גדול מהזמן ממש מצחיק, ושאר הזמן ממש תמוה], והתיישבתי ליד א. חדר תיקים [נו, לשעבר]. לא בכוונה הייתי קצת לא נחמדה אליו בזה שהוא עשה אחרי זה סימן של חיבוק ומשכתי בכתפיים ואחרי זה הוא חשב שאני לא אוהבת אותו [לא שיש לי איזה רגש מיוחד אליו או משהו, לא יודעת]. עוד שעה עברה עד ההופעה של חיה מילר שתכננו ללכת אליה, אבל הייתי כבר שבר כלי ומתן לקח אותי לאכול [בסוף אכלתי סלט, שגם אותו היה לי ממש ממש קשה לגמור]. ואז הלכתי להקרנה של דוקטור הוריבל שהייתה מצויינת ואחריה הקרנה פעילה של הנסיכה הקסומה שהייתה פאקינג מעולה ["יאררר!"]. ואז הלכתי לישון.

18.10

קמתי בבוקר ולא היה ממש מה לעשות. הצעתי למתן ללכת לThe last mimsy, ומיד אח"כ הלכנו לThe mist, וזה היה מצחיק כל כך ונהדר ולרגע הרגשתי הכי טוב שהרגשתי בחודשים האחרונים. הלכנו לאכול עם יונתן ל. והיה ממש נחמד וכיפי ומצחיק. ואז ברחתי למקום אחר ושוב היה רע. והייתה משמרת שהייתה מצחיקה כנראה רק כדי לפצות על החלקים שאני לא מדברת עליהם. והיה האירוע של המומחים מהפרסטיז'ה שהיה פשוט מצויין. ואז הלכתי לישון אצל אורלב שוב, וסירבתי בעייפות לכל הצעה לאוכל או משהו אחר שהוא לא לישון. איבדתי את חולצת ביגור 8 באייקון איפשהו, כנראה. לעזאזל, אהבתי את החולצה הזאת. היא הייתה נעימה וכל זה. ישנתי עשר שעות אבל עדיין הייתי עייפה.

והיום חזרתי וישנתי עוד איזה שעתיים שלוש והרגשתי די חרא בסה"כ.

[בבקשה תהיה סבלני, אני מפחדת שאם אני אעבור את הגשר הזה מהר מדי אני שוב אפול, וזה יהיה רע. לפעמים אני תוהה כמה פעמים אכזבתי אותך מאז שהכרנו.]