יש לו מין קסם ילדותי כזה. כמו ילד קטן, שלפעמים בא לכם להרביץ לו, ולפעמים לתת לו חיבוק.
האפשרות השניה לא באה בחשבון.
לפעמים, אני מרגישה ממש נוח לידו. אנחנו מדברים על שטויות, וזה נחמד.
לפעמים הרבה יותר כיף להרביץ לו.
ואני אוהבת אותו.
אני באמת באמת אוהבת אותו.
אין לכם מושג כמה.
אבל אני לא רוצה.
אני לא רוצה לעשות כלום בשביל המטרות שלי.
אני לא רוצה לדבר על זה. לא איתו, לא איתכם, ולא לחשוב על זה בכלל.
אני רוצה לשכוח אותו. בקרוב.
אני לא רוצה להרוס את זה.