אני שוקלת לתבוע את יוצר השיר על עוגמת הנפש.

שיר מטומטם.

"גשר לונדון לא נרטב!"

מסתבר שלא רק שזה מצחיק רק אותי לקרוא לאנשים 'low fat' בגלל שהם נמוכים ושמנים, אלא גם לא נכון דקדוקית.

באמת תודה, אפי.

"אתה יודע מה קורה לילדים רעים, יוסי?"

"הם מתים?"

"נכון מאוד. ואתה יודע מה קורה לילדים טובים?"

"מה?"

"הם מתים מוקדם יותר."

החיים של הכינים מזכירים לי במעט את החיים של מייקל ג'קסון במהופך- קודם הן לבנות ורק אז שחורות.

חוץ מזה, הן מטרידות, מציקות, אין לכם מושג איך לעזאזל הן קשורות עכשיו לחיים בדיוק כשלא הייתם צריכים אותן, ותמיד כשאתם בטוחים שכבר נמאס להן- הן חוזרות, בגדול.

"היא מעדה על האספסוף!" אחרי סידור ממלכת הבקבוקים באילת.

ואם כבר ענייני אילת-

"I don't wanta!" שולה גונבת מנטוס ומסרבת להחזיר לנו.

"קר לי אש." נחמה. וכל מילה נוספת מיותרת.

"תגיד, אתה מעניין?"

"רק אם את מעוניינת."

סתמו.

"fancy for a snog?"

"fancy for a mint?"

"אז רגע, תרבות זה בבנין תרבות או שפות?" עילגת, שושנה.

"ולמה בריטניה שולטת על כ"כ הרבה ארצות?"

"כי בריטניה אימפריה!"

"ולמה קוראים למלכת אנגליה הוד מלכותה?"

"כי היא... שולטת...?"

רואים, אני כן שולטת בחומר!

"קודם הייתה מדינה אחת בשם יגוסלביה ואז היו 12."

"12 מדינות בשם יגוסלביה? זה לא קצת לא מקורי?"

"Oh my goodness!" לשושנה יש בנדוד ליאם. לשושנה מוי כיף.

[אם כבר מדברים על זה, גם ללימור יש בנדוד. ללימור יש בנדוד מיני ליאם. באמש'לה.]

רב מציצה מדלת הכיתה על הסיפור שכתבתי באנגלית [לא עניינכם, לא עניינכם, ושוב- לא עניינכם].

"באיזה שפה את כותבת?"

"יגוסלבית."

כן, זה מתקשר לקודם. ממש.

מאיה: "לימור, אפשר שיחה?"

לימור, ברוב טיפשותה, מתקרבת מעט למאיה. "כן?"

"בפלאפון."

"הא."

"איזה זיהום אוויר, אנחנו בכתה."

"זהו, בכתה אין אוויר!"

לימור היקרה,

אנחנו מאוד, מאוד גאים בך שהתאפקת ולא חנקת היום את רב.

מאוד.

בכבוד רב,

אגודת האנשים שלא רוצים שתכנסי לכלא על התעללות בבע"ח.