גבוה ממך : חייב.

נמוך ממך: אין חיה כזאת. 

יש לו גשר:  שישאר שם.

מתלבש סטייליסטי: מתלבש איך? :S

מתלבש בסגנון רחוב:  אולי.

מתלבש גותי:  ממש לא.

עיניים כחולות:  לפעמים זה מעורר בי אי-נוחות.

עיניים ירוקות: למה לא?

עיניים בצבע דבש: כמובן.

עיניים חומות: בטח.

שותה אלכוהול: רצוי שלא.

מרכיב משקפיים:  עד עובי מסויים.

עוסק בספורט: לא חשוב.

מחייך הרבה:  מומלץ.

מתקשר רק כדי להגיד היי: פעם ב.

מחמיא לך:  :]

מגלח את הרגליים שלו: לא.

עונד תכשיטים: ממש לא.

שיער פנים (זקן,שפם) : לא. מחייך כשאת נכנסת לחדר :  בוודאי.

שיער חום:כן.

שיער שחור: יאפ.

שיער בלונדיני: לא.

שיער ג'ינג'י: אולי.

איפור: לגמרי, לחלוטין, לא.

יכול להצחיק אותך בכל רגע נתון : חשוב.

נאמן: למה לא? 

מנגן בגיטרה: אין סיבה שלא.

בתופים: לא.

שר: אולי.

שרירים:  לא.

רזה מאוד\דקיק: לא תת. 

מצייר יפה: לא חשוב לי. 

לא אוכל בשר: לא משנה. 

שיער ארוך: בהחלט.

חרמן: בגבול הטינאייג'ריות.

אני... לא יודעת.

עוברת עליי מין תקופה כזאת.

אני מוצאת את עצמי נפגעת מדברים שלא אני עשיתי, או שלא הייתי מעורבת בהם כמעט בכלל.

אני מרגישה כאילו אני לבד פה בחדר הגדול הזה, ואין מי שינחה אותי בחשכה.

אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שיש לי חברים שאוהבים אותי וזה, או משהו.

אבל זה לא מרגיש ככה. אני מרגישה כאילו כולם נוטשים אותי בשביל דברים יותר חשובים.

כאילו אני מין אחת שאפשר לנפנף אותה בדברים סגנון "מצטער-בדיוק-צריך-לעשות-משהו".

והכי גרוע. שאלה שלא מנפנפים אותי, אני כמעט שלא יכולה לא לנפנף אותם. החברים האמיתיים שלי, אני חוששת, נפגעים קשות.

אני לא רוצה להיות לבד. אני רוצה שיהיה שם מישהו שיבין אותי כשאני מדברת, שאני אוכל להגיד את הכל, בלי מעצורים.

מישהו שתמיד יהיה שם, שאני לא אצטרך להסס אם לבכות בפניו.

אני לא יכולה לערוך את הכל, כמו שאני יכולה לעשות בבלוג הזה, למשל.

אני לא רוצה מיליונים של חברים קטנים, שיכולים לעזוב אותי מתי שבא להם בלי הינד עפעף. אני רוצה כמה חברים גדולים, שלמים, שבאמת מקשיבים. אני יודעת שזה הרבה לבקש. אני יודעת שלא הרבה אנשים אוהבים להקשיב, ולהיות אכפתיים, ולהיחשף לרגשות.

אני יודעת שהרבה מאוד אנשים מציעים לי את זה כבר עכשיו. בעיקר עכשיו.

אני לא יודעת למה אני לא לוקחת את זה.

אני כנראה ממש טיפשה.

אולי זה זה.