לא באמת, אבל יש פה אנשים מגניבים בטירוף, ככה שיוצא לי כל שיעור להיות עם החברים שלי ולצחוק. אנגלית היה ממש גאוני, כי מסתבר שבריט מתכוונת להקרין לנו פרקים של סיינפלד [^^] וכאלה. אני הולכת להביא את הספר של טרי פראצ'ט לשיעור, אבל כנראה שכל חודש בערך אני אחליף ספר [P:]. איזה מזל שיש לי איזה עשרים.

אני כ"כ מוגבלת בטניס. יצא לי להכות במחבט [שימו לב- לא בכדור] אלפי פעמים, עד שהצלחתי לפגוע בכדור, וגם זה די העיף אותו הצידה. בסוף הבנתי את הרעיון, והלך לי די טוב [סתם, עדיין הייתי מוגבלת, אבל בסטייל P:].

מת' הלך הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. היינו בשוק כשגילינו שנגמר השיעור.

בערבית לא עשינו כלום, סתם לקחנו ספרים, וזה.

ו... מממם... סלט כרוב זה האלוהים.

אני לא מתחילה פה להתבכיין עכשיו, אבל אני לא מבינה את הקטע של לישון-אחד-אצל-השני. אני לא אוהבת את זה. זה מרגיש לי מאוד מאוד מוזר, ולא משנה כמה תגיד את זה, ובאיזה נימה, וכמה תחזור על זה שאני מפגרת ברמות, אני לא הולכת לשנות את דעתי בקרוב. אז תעזוב את הנושא, כן? באמת שאין לי כח אליך.

[וגם לא, "יא, איזה מעפן הוא!"]