עד הערב, אתמול היה היום הכי משעמם בחיים שלי.

נגמרו לי הספרים [הספרייה תיפתח רק ביום רביעי], ולא הייתה טלוויזיה [גם לפני וגם בזמן הכיפור], והמחשב היה אופציה קלושה. בכל מקרה, לא היה לי מה לעשות חוץ משיעורים.

אז התקשרתי לשיר, לראות אם היא רוצה לצאת איתי לצומת. היא לא עונה בגלל יום כיפור [אחותה ענתה]. זין. התקשרתי לליהי, לתהל. זין זין זין.

אז חזרתי לשיעורים. מת'. שואה.

בכל מקרה, באמצע הכנת השיעורים [שואה!], דופקת שיר בדלת ומציל אותי מחורבן. מה התברר? שהם קבעו כולם להיפגש בכיכר, ושכחו להודיע לי! כסעמק.

אז אני ושיר הלכנו לכיכר, ופגשנו שם את ירדן, אליאור, טל, נדב ק. וליהיא. אח"כ באו גם ירדן [השניה] ולאה. וגפן עוד קצת אחרי. הלכנו לעיגול של החבלים בפארק, וישבנו שם די הרבה זמן, מספיק בשביל שיספיק להתקרר אחושרמוטה. אז בא רז, וקלטתי שאני יודעת מיהו [עד אז כולם טחנו לי בשכל על "רז מח' ", והרגו לי את העצבים]. בשלב מסוים, הוא החליט שהוא צריך לעשות מסאז' למישהו, ואני התנדבתי ["אני!"]. וואו. ממש וואו. בכל מקרה, now and then, ואני ממש, כאילו, עליו. לוידעת.

גל ל. ותור הגיעו, והתחלנו לטייל בכפר [לא ממש]. אחרי שהגענו לכיכר של המרכז, חזרנו חזרה למעלה. וזהו.

אז נשארנו אני, טל, גפן ורז [או שמא, גפן, טל, אני ורז? כס], כנראה גם נדב, ופשוט ישבנו שמה באמצע הלילה. הזוי. כמובן שעד אז כבר קיבלתי כמה הערות "זיכרי את הברווז," והתעצבנתי. מה לעזאזל? אז בסופו של דבר כולם הלכו, וגפן באה לישון אצלי. [לא היה לי כח לפתוח את המיטה, אז, *גיחוך זדוני*]

התעוררנו, שתינו, בשעה רבע לשש. לא קמנו, אנחנו לא מפגרות, דאמיט.

בערך בסביבות 11 יצאנו שוב לצומת/כיכר להיפגש עם כולם. ראשון הגיע רז. ואז באו נדב, ירדן ואליאור.

וכן, ישבנו שם בתחנה ועשינו הרבה כלום, עד שאבא של הילד שהייתי אמורה לשמור עליו לפני שלושה שבועות בערך היה שם, והוא הזמין אותנו לבית שלהם [O_ם]. אז הלכנו כולנו, ושיחקנו שם טאקי, עד שהילד היה צריך לישון, והלכנו לבית של ירדן לקצת. ויש לה ספה ממש נוחה [^^]. בכל מקרה, ממש כאב לי הצוואר [לא ברור], ונשכבתי על הספה, ורז עשה לי עוד מסאז' [מרצונו!]. והמ. ואז הלכנו לבית של רז, לראות סרט, והתחלתי להתנחל עליו לכל משך הסרט [=שעתיים פלוס מינוס, בסגנון מה שהיה בין נדב לגפן ביום שאחרי היומולדת שלה], וזה היה מפחיד, כי ממש יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק כמו משוגע. ארג. בכל מקרה, אני לא מאמינה על עצמי.

וזה שעשיתי את זה פחות מטריד אותי מזה שאני אצטרך לעשות לו תמרון נדב אח"כ, כן? זין.