[איזה פתיחה נהדרת לדיווח על מפגש.]

19.12.06- מפגש ישראפאנפיקיםסתםאנשיםשנתקעומיותרלצייןשבלירוניווטסואבר.

קמתי בשעה שמונה, אני חושבת. אולי רבע ל? לא עקרוני; בכל מקרה, כמעט שהתנדבתי לתפקיד המעירה האכזרית של גלעד, אבל לבסוף וויתרתי על הכבוד בעודי נכנסת למקלחת "קצרה". הצלחתי לעלות בדיוק על הרכבת של ענבר וגאיה. הן שמעו כל מיני שירים תקועים באמפי של גאיה, ואני נותרתי נטושה ובודדה במשך תחנה שלמה, עד שגם אדוה עלתה. נסענו, ובשלב מסוים מוריה עלתה [אני יודעת איך היא נראית, אבל למען האמת, אני ממש לא יודעת מאיפה היא צצה], והכינה מדבקות. לבסוף [בסוף של הסוף, יש לציין], גם אני קיבלתי מדבקה. היא אמרה: "כינוי: limilu; תפקיד: חמודה, ומשנית ל-ה-מגניבה". אהה, אוקיי. שיהיה.

חיכינו משהו כמו שעתיים בקומה התחתונה, ניסיתי את מזלי בRDD [אני גרועה], והוצאתי את דין מהמקלחת ["הלו?" "היי!" "המ, מי זה?" "זאת לימור! אתה באמת צריך לרשום את הטלפון שלי, בנאדם." "אמ, די הוצאת אותי מהמקלחת עכשיו." "אוה, סליחה."].

עלינו למקום ההוא ליד הקולנוע. אף אחת עוד לא הגיעה, אז הלכנו לשירותים [ותוך כדי כך חסמנו את המעבר לכאלה שבאמת היו צריכות להכנס XD]. כשחזרנו, היה שם כל פורום פאנפיקים+קהילת נוער בMSN+טל עם המשקפיים שתמיד מתנדב בכנסי גיקים [ראיתי גם את אחות-של-שירה-שקוראים-לה-נגה, וחשבתי שהיא שירה למאית השניה. בלה]. אני והבלון הירוק עשינו פוזות מול המצלמה של לי, ואחרי זה נוכחתי שבנות הקהילה עושות צמות [מעפנות] לטל, אז הצטרפתי [פירקתי להן הכל והתחלתי מחדש. מחדל ממש]. כשהם הלכו לאכול, הייתי בדילמה למי להצטרף. נראה לי שבסוף נשארתי. אני חושבת. חבורה של בלוגרים משועממים עברו עם שלט של "תמיכה לאבנים מוטרדות מינית". אני ניסיתי להבין מה הקטע שלהם, ובדרך שלא ידועה לי, זה הסתיים בנתינת מספר הבלוג שלי לילד בלונדיני מוזר [מה שגרר את יעל וענבר לחקות אותו מתחיל איתי, בהגזמה. באמת? הפכתן אותי למצחקקת, פורקראיינגאאוטלאוד]. בכל מקרה, כשהפורום הלך לאכול [הכל מעורפל קצת בשלב הזה], קצת איבדתי אותן [><] ומצאתי את הגיקים. היאח. הצמות החדשות חוברו לבלונים מנופחים של מקדונלדס. בשולחן ליד הובל מגש פיצה ענקי.

"אתה חושב שהם יתנו לנו שאריות?" אני שואלת את טל, עם שמץ של ספק. "אני לא חושב." טיפת תקווה ניצתת בתוכי. "אולי הם יתנו לי, כי אני חמודה!"

"שמעי, אני לא רוצה להיות בוטה או משהו," השהייה. "אבל את כוסית."

"אוה," אני מחייכת, "אבל אני לא יכולה להגיד את זה על עצמי, נכון? זה יהיה קצת מטופש."

עוד קטע מעורפל. הגענו עם אנשים לבורגראנץ', נפגשנו שוב עם הקהילה [הפתעה!], וגנבתי להם צ'יפס המון המון. התיידדתי עם ט'ניק חמוד שלא קלטתי את השם שלו [הא? מה? אוריוזפי? יש מצב שזה הכי קרוב שאני אגיע אליו בשעה כזאת], והוחלפו מסנג'רים. פגשתי דין, והוא הביא פירה [עם אגוז מוסקט! וגושים], ואכלנו אותו במסדרון-השירותים-שליד-הבורגראנץ', מושכים את מבטיה של ילדה בת תשע לכל היותר, שנראה שניסתה לפלרטט עם אחד מאיתנו [לא ברור מי], אבל ברחה כל פעם שהחזרתי לה מבט מפלרטט [מוחעחעחע, וויקטורי איז מיין!]. עלינו למעלה [או שזה היה קודם] וירדנו שוב למטה. הלכנו לסופר, אני קניתי מברשת [ורודה!!!11אחד] ודין קנה מיץ מנגו [^^]. חיכינו לענבר ושות' ליד הסופרפארם, אבל דין התייאש בטרם עת [בערך חצי דקה לפני] והלך.

הלכנו לגן המשולש. בגן מצאנו את יעל, גאיה, לי, מעין, כל מיני בנות שאני לא זוכרת [אוה, חבל]. מעין תפסה את המצלמה של ענבר והחלה לעשות לי בוק [אוי, אלוהים, עכשיו יש שני אנשים שסוברים שאני פוטוגנית, ולשניהם יש מצלמה ביד כשהם אומרים את זה]. התחלנו לחזור, אבל הרמזור המחורבן סירב להתחלף במשך בערך חצי שעה [><]. על הגג של הבניין העגול נראה כסא. מעין צילמה עם מצלמת ענבר. בדרך חזרה אני ומעין סיפרנו אחת לשניה בדיחות מוזיקאים ["מה ההבדל בין קונטרה בס לקונטרה בס?" "O_ם" "רבע טון!"], והיא אהבה אותי עוד יותר, כשהיא גילתה שגם אני מנגנת על חליל [לא שהיא שמה לב באייקון או משהו. חדת אבחנה ממש XD]. חזרנו לעזריאלי, והלכנו [אני ומעין] לצומת ספרים. עיינו בכל מיני ספרים מרתקים [Eroticmanga-the full guide. אוח, כמה חבל שהוא היה מנוילן ><], עד שרובין הגיע לדקה וחצי עם טניה ואדם [או אדם וטניה, אני לא בטוחה כ"כ], והשביע אותי שאני עולה על הרכבת של שמונה. בסדר, אמרתי, והוא הלך.

אני ומעין הלכנו לאכול סופגניות. עדיין תהינו מה מעכב כ"כ את טל [הגיק עם המשקפיים שלא עשיתי לו צמות, בנאדם נהדר], והלכנו לקנות סופגניה [ולא סופגניות, ולמה? פאקינג ארבע שקל].

"אני אומרת לך, הוא בטח מסתובב סביב הדוכן, ולא מוצא אותנו."
כעבור עשר דקות:

"טל? איפה אתה?"
"אני בשער של הרכבת."
"ליד הדוכן של הסופגניות?"
"אוה."

עלינו למעלה, אני חושבת. אני וטל ומעין. ואז הלכנו לאחד העיגולים של האוכל וצחקנו על כל מיני שטויות. טל ניסה לתפוס מישהו שהוא הבריז לו בשביל לבוא, ובסוף הסתבר שגם השני הבריז לטל. מעין הייתה צריכה ללכת, ונפרדנו ממנה. את שאר הערב [=בין שעה לשלושתרבעי שעה] בילינו בלמצוא כובע אוסטרלי ["300 שקל? אני יכול להשיג כובע מאוסטרליה בחינם! ארג."], ולהיות על הבמה של תחרות הבראץ [לא ראיתי אותה, למרות שהרגשתי חשק עז לעשות כן], תוך התגרות בילדות קטנות שמתרוצצות כמו חרקים שראו את האור, literally. טל מחה על העובדה שכולם נכנסים לדכאון, בנימוק ההגיוני שזאת זכות השמורה רק לו. וארג, חרא, וזה.

עליתי על הרכבת של שמונה [אני חושבת], ואני ורובין שיחקנו קלפים עם חו"סניקים [סוויט ^^] עד שהגעתי לתחנה. טל חיכתה לי, והגענו לבית שלה. סיפרתי לה על כל מה שקרה באותו יום [בכל פעם שדיברתי על בן חמוד, היא עשתה פרצוף מופתע/מרים גבה שכזה XD].

*בהייה בחפץ רנדומאלי* "אני כ"כ אוהבת אותו."

כן. אז ככה, טל וטל [פרצוף מופתע] טוענים שזה יעבור לו [שירה אומרת שכדאי לו], נדב אומר שאני צריכה לזרוק אותו [נדב, עם כל הכבוד, טיפש]. אני לא זוכרת מה רובין אמר. כנראה גם לזרוק אותו. אבל קצת יותר בעדינות.

כל הדוראק הזה ממש מטשטש אותי.

"תני לי סיבה אחת שאת לא צריכה לזרוק אותו."
"כי אני לא רוצה."

"זאת לא סיבה."
"זאת אחלה סיבה."

מפוהקת וממורפקת,

לימור