ברווזוני החליט לזעום עליי. אחרי נאום די ארוך שהוא כתב לי [אוה, כמה מפתיע, שוב!] כשאני לא מחוברת, כתבתי לו תשובה, ומסתבר שהוא היה מחובר. הוצאנו עצבים אחד על השני, והסכמנו שאני לא הולכת לפרסם את הדברים שהוא אומר פה [אני לא מסכימה, אבל יש לי טיפת כבוד], אפילו שאלה החיים שלי. כלומר, האם יש איזשהו משהו שגורם לפרסום מה שאני רוצה לא בסדר? אני אוהבת לבטא את עצמי, ואני אבטא את עצמי עד שימאס לי, וזהו! למה צריך לדון ולדוש בזה כ"כ הרבה? האם פרסום פוסט שתוכנו "היום הלכתי לבצפר וחזרתי הביתה, והיה שואתי במיוחד" שונה מפוסט שתוכנו זריקה של מישהו [אני] ותו לא? האם אין לי זכות לתת לאנשים לדעת בדיוק מה קרה, לתעד את זה, ולעשות את זה רק בגלל שאני יכולה?

אני אף פעם לא מנסה לרדת עליך, ונראה שנפגעת ממני [בּוּהוּ, אוקיי?], אבל איכשהו יוצא שתמיד יש משהו שמפריע. אז שאלתי אם אנחנו יכולים לצאת מזה ידידים, או שאתה לא רוצה לשמוע ממני יותר. ענית שאין לך רצון לשום כיוון.

אז בסדר, הבנתי, שיהיה לך בהצלחה וכל זה. אבל אל תוציא את זה עליי.

ושוב, "זה לא אשמתך" לא עוזר לי.

אני מניחה שהרמז ב"שיקרתי לעצמי" יכול להיות מתורגם ל"שיקרתי לך". אבל, בעצם, בכלל לא אכפת לי, אתה יודע?

לא אכפת לי, כי יש לי חיים משלי ש, נחש מה, לא כוללים אותך [לשם שינוי], והם ממש נפלאים, תודה רבה.

מקווה שתהנה.