דברים שהספקתי לעשות בשבוע האחרון [לא, לא אכפת לי שאני כותבת את זה ביום שלישי, אני שונאת סיכומי סוף שבוע]:

לעשות סוף סוף שימוש ראוי במצלמה שלי- ביום שלישי הייתה יציאה רגילה [אני, שיר, תהל ושקד], ועשינו סשן צילומים הכולל תמונות "שיר ותהל הולכות מכות" ו"שקד מפריעה לשיר ותהל ללכת מכות" ועוד. היה כיף, במיוחד להשתתק כשמישהו עבר שם ואז להיתקף בצחקוקים מוטרפים.

 

לעשות טופס ירוק- אני ואבא הגענו לגרנד קניון בבוקר של יום שישי. האופטיקה עוד לא הייתה פתוחה, אז הסתכלנו בספרים בצומת ספרים. אפילו מצאנו כמה ספרים, אבל לא קנינו בסוף, לא זוכרת למה. שכחנו מזה. המקום שהיה אמור להיפתח בתשע, נפתח לבסוף בשעה תשע וחצי, ואבא התעצבן מאוד, כי הוא מיהר לאנשהו. כשבשעה עשר עדיין חיכינו לבדיקת העיניים, החייל שישב לידינו חייך ואמר שחבל, אנחנו כבר שם, אבל אבא אמר שהולכים. חזרנו הביתה וישנתי שעתיים שהפסדתי בלילה שלפני [ואחרי זה עוד כמה שעות בשמש, אבל שמעתי שהיה ליקוי חמה. מישהו ראה?], ואז חזרנו לשם בשביל הבדיקה. שוב ישבנו וחיכינו, לידינו בחור בעל מראה אירופאי [הסתכלתי לו בטופס והיה כתוב נילסון או איזה שם דומה]. כחצי דקה לאחר שהוא נכנס, הבודקת יצאה וחיפשה במשך עוד שתי דקות בערך מישהו שיודע רוסית. בסוף הסתבר שהוא בכלל נורווגי ויודע אנגלית. figures, היית שואלת אותו או מסתכלת על השם שלו, בחיי, איזו מטומטמת. בינתיים התיישבה לידינו אשתו ודיברה בעצבנות מוזרה על זה שאולי יזדרזו איתו. בסוף נכנסתי והבדיקה הייתה לגמרי מושלמת [חוץ מאחד עם הקוביות שהיססתי, כי בהתחלה היו ארבע ואז הן התחברו ואמרתי ששלוש].

 

להיגרר אל הים- אבא החליט שיהיה נחמד ללכת לראות את מפגן העפיפונים. ברייט סייד- קיבלתי ארטיק.

 

להכין ניוקי- אני ואבא לקחנו מתכון רע, והם נהרסו. ועוד, נגמר הקמח אז השתמשנו בקצת תופח, אז הם היו ענקיים ולא מוכנים מבפנים. בפסטו שכחנו לשים מלח פלפל, ואחרי שתי מנות בערך כבר התחשק לי להקיא. מה שכן, יש שיח בזיליקום מאוד גדול בגינה של אבא, ביחד עם עוד דברים שהוא שתל שם ושהוא מגדל. נתנּו את קליפות תפוחי האדמה לשכן שחולק איתו את החצר, שיעשה מהן קומפוסט. נהדר.

 

לנסוע לת"א-

לחכות חצי שעה לרכבת: קבעתי עם שירסקי לנסוע אתמול ברכבת דרומה, כי היא נסעה לרחובות, ל-וייצמן. מכיוון שכך, לקחנו רכבת מאוד מאוד מוקדמת. מאוד. באיזה שמונה. אוף. בכל מקרה, מזל שהתקשרתי לשיר כמה פעמים, כי היו עוד רכבות ברציף הזה במרווחי זמן מאוד מלחיצים.

ללכת בכיוון הלא נכון בדרך לקרון של שיר: זה די מסביר את העניין. אחרי שלוש שיחות הסתבר לי שהמספרים בקרונות מאפסים את עצמם [הכוונה היא למספרים שמעל התאים]. בדרך עברתי ליד החייל שישב לידי בהמתנה לבדיקת הראייה, והוא חייך במין פרצוף של "היי, אני מכיר אותך!". כשעברתי בכיוון השני הוא היה עם אוזניות ונראה מנומנם.

 

לעשות טעות כמעט-גורלית: אחרי שתי דקות בקרביץ בעזריאלי- "טיפשה!" זרקתי את כרטיס ההלוך-ושוב שלי לפח האשפה. איכשהו הצלחתי להשיב אותו מהמתים, עם הרבה נחישות ומזל. פיו.

 

ללכת הרבה: אני ונוגה הלכנו בדרך למרכז דיזנגוף, ובכלל לכיוון הרחובות הסובבים אותו. זה כולל גם להזיע הרבה. אני חושבת שבערך מאז מפגשי ישרא לא הזעתי ככה.

לעקוב אחרי אימו: נוגה הייתה בטוחה שזה מישהו מבית הספר שלה, אבל בסוף התברר [באופן מפתיע] שזה סתם איש רנדומלי.

 

לקנות קאזו: יאי! קצת עצבנתי את נוגה עם העניין הזה. כשהשתדלתי לא לעשן פסיבית ובינתיים זימרתי לי עם כלי השטן הזה [אבל מגניב!], התחיל איתי פריקון אקראי בעל מוהוק ארוך וכחול, מחזה שבאמת לא ראיתי הרבה זמן. אחרי כמה זמן שלא ראינו אותו, הוא חזר והיה מאוד מפגש-ישרא-ish. למען האמת, הטיפול בו היה מאוד דומה לטיפול בילד עקשן ונדבק- כן, חמוד, אמא תיתן לך חיבוק. לא, מותק, אני לא מרשה לך לדגדג אותי, או לכרוך את היד שלך סביב המותן שלי, או לגעת לי בבטן, או לחבק לי את הרגל. כן, אני אוהבת מסאז'. כן, אני אוהבת חתולים. לא, אתה לא חתול. "אוי, שיט!" קראה נוגה לפתע. הבטתי אליה בבלבול. "מה קרה?" "כבר אחת עשרה וחצי! הם לא היו אמורים לבוא כבר?" "אוי, נכון. כדאי שנצא." וכך התחמקנו ממרבחור אקראי.

לאכול צ'יפס: אין הרבה מה להגיד פה. הלכנו לקנות צ'יפס "ענק" במקדונלדס [הוא לא היה כזה ענק, האמת], וזהו בערך. והיה שם קופאי חמוד למדי, אבל הלכנו. אחרי זה כשחזרנו היה אחד אחר, אבל לא נורא.

 

לאכול פלאפל: מאחורינו ישבה קבוצת בנים ובת [לסבית, לפי הבנים], ודיברו על משהו שממש יכולתי להתחיל ממנו וויכוח, ואני לא זוכרת מה זה היה. אחרי זה הם דיברו על כנסי משחקי תפקידים, וממש דיגדג לי לענות להם. אבל הייתי ילדה טובה ושתקתי. בכל מקרה אני כל הזמן נדחפת, לפחות שזה יהיה רק בכנסים.

כמעט לקנות חצאית: פחדתי שיגמר לי הכסף.

 

לצלם ממש הרבה תמונות: אוף, כמה מעייף. אחרי זה נוגה כלאה אותי על הגג והכריחה אותי להצטלם עוד. ואז נעלו לנו את הדלת והיינו ממש היסטריות, עד שהבנתי שיכול להיות שיש כניסה איפשהו אחר, אחרת איך המכוניות הגיעו לגג.

 

למאוס בת"א: אוף, ת"א. חם. מעצבן. רציתי למות, פחות או יותר.

לחזור הביתה ברכבת: זה נוראי כשהתיק לא מספיק רך בשביל להישען עליו כשמנסים לישון, אבל איכשהו הצלחתי. היה מלחיץ שהייתה רק תחנה אחת מת"א עד התחנה, אז הייתי צריכה לשים לב, ובכל מקרה התעוררתי כל עשר דקות בערך. לא הצלחתי להתמקד בחוברת של התיאוריה.

 

ליפול אל המיטה: קראתי רק במשך משהו כמו עשרים דקות [שזה שיא] לפני שנרדמתי, בערך בתשע או משהו. ואז התעוררתי בשעה אחת. אני צריכה באמת לשים לב לשעות השינה שלי, זה מחרפן אותי.

לכתוב שיר, בערך- אני לא בטוחה אם המנגינה או המשפט הראשון עלו לי בראש ראשונים, יכול להיות ששניהם. בכל מקרה, זה היה מאוד מאתגר, כי הייתי צריכה להדפיס דף תוים מהר לפני שהמנגינה תימחק לי מהראש. לקח יותר זמן ממה שחשבתי שיקח.

 

לקלקל את הקאזו- הדבר הזה ממש עוזר בשמיעת מנגינות, מסתבר. ואז שמתי לב שהוא מלוכלך ושטפתי אותו. לעזאזל!

 

לתקן את הקאזו- הוא פשוט היה צריך להתייבש, מסתבר. אם כי לקח לו עוד קצת זמן לחזור למיטבו, אני לא בטוחה לגמרי עדיין שהוא כמו שהוא היה קודם.

 

לראות פרות בכרמיאל- בחיי.

דברים שלא הספקתי לעשות בשבוע האחרון:

את העבודה בספורט- זאת שאני צריכה להגיש בעוד טיפה יותר משבוע. לעזאזל. לעזאזל!

 

מבחן תיאוריה- אבל היי, בינתיים נראה לי שהולך לי טוב עם החרא הזה.

 

לקנות מתנת יום הולדת לאורלב- ראיתי חולצה ממש מגניבה שהיא אמרה שהיא רצתה, אבל לא היה לי כסף

דברים מוזרים שקרו לי בשבוע האחרון:

א. חדר תיקים הוסיף אותי לפייסבוק- ויאמר וואט דה פאק.

 

יצאתי מהחדר לא לגמרי לבושה [אבל גם לא לגמרי עירומה!] ונתקלתי בְחברה של ענבר- אופס. אה, היי, אני לימור.

דברים שעצבנו אותי בשבוע האחרון:

ההתייחסות לספורטאים שהם עולים חדשים- "וואו, תראו איך הם תורמים לנו, צריך לחזק את העולים החדשים בתור ספורטאים ולהשקיע בהם, איזו מדינה טובה וקולטת עולים אנחנו, אפילו שהם בכלל עלו לארץ לפני יותר מחמש עשרה שנה ובעצם אנחנו רק משתמשים בעובדה שהם לא צברים! הידד!" כוסעמק.

 

גלעד- כל מילה נוספת מיותרת.

דברים ששימחו אותי בשבוע האחרון:

ד"ר הוריבל חזר לאינטרנט- לא יודעת אם לתמיד, אבל כרגע זה שם. הידד!

 

הקאזו- ראו ת"א.

 

אוכל נהדר- אורז סיני, ניוקי, סלט תפו"א.

דברים שהעציבו אותי בשבוע האחרון:

הסטיקר של "עד מתי יוני 06?"