אני תוהה אם כתיבה אסוציאטיבית טובה לי כרגע. בפעם האחרונה שעשיתי את זה, זה הוכח כרעיון גרוע מאוד, אני מניחה שאני לא צריכה לכתוב אסוציאטיבית כשאני מנסה להסביר את עצמי. למעשה, אסור לי. אבל מה אם אני מנסה להסביר את עצמי לעצמי? מה אני מרגישה עכשיו?

שבלי לשים לב מרחתי את הזמן והרחקתי את עצמי לתוך עצמי, אני לא יודעת מה או מי אני עכשיו, כי אני יותר מדי בפנים. זה גרוע. העכבר שלי כל הזמן גורר שמאלה, ותמיד זה מזכיר לי רוחות רפאים [ואיזה סרטון שראיתי פעם על אחד שנלחם עם הסמן של העכבר שלו, אני לא זוכרת מה קורה בסוף]. נורא מצחיק אותי שאני כ"כ מתאמצת להפסיק לחשוב, כשכל מה שרציתי זה להפסיק לחשוב על זה. רק על זה. הלוואי שהייתי יכולה לשכוח. כשאתה תשכח והם ישכחו והעולם ישכח, אני עדיין אזכור. זה כל כך... אני צריכה מוניטור שיפעיל אזעקה בכל פעם שאני עומדת לעשות שטות. או משהו. מה למדתי מזה? מה?

למה אני לא מצליחה לסדר את המחשבות שלי?

כי אין מספיק בשביל שיהיו מבולגנות.

כל מה שאני מצליחה לחשוב הוא למה למה למה למה למה.

למה?

[דאק.]

unit_01 אומר/ת:

unit_01 אומר/ת: