יש בי רצון מטורף שהאדמה תבלע אותי ושהכל יסתדר אני אחזור.
יש רק דבר אחד שסותר את זה.. אני המקור לכל אותן הבעיות.
אז ככה, יש בי אתגר מטורף להישאר עם הבחור שאני יוצאת איתו עכשיו, לראות מה יקרה.
זה נוגד את כל מה שעשיתי עד עכשיו, כי לא הסכמתי להיכנע לכל מה שקורה סביבי, שאנשים הופכים לזוגות מתוך רצון לחפות על הבדידות ונשארים מתוך הרגל.
לא רציתי את זה, ואז עולות בי התהיות של האם קיים הרגש החזק הזה שהרגשתי אז.. או שזאת רק תלותיות שכבר הצלחתי להתגבר עליה.
עד שמגיע הבחור הנ''ל, יהונתן, נאה, מצחיק והכי חשוב לא שם עליי זין אבל יודע לתר את זה מצוין.
כל הקשרים האחרונים, זתומרת כל 15 הבנים שיצאתי איתם בחצי שנה האחרונה היו כל כך תלותיים ומסוקרנים לגביי שזה הוציא לי את כל החשק.
ועכשיו מגיע הבחור הזה שמודיע לי בתחילת הקשר על בעיות כאלו ואחרות שיש לו עם חברת אנשים חדשה ובכך בעצם פותר את עצמו מלקיחת אחריות, כי הרי הוא הצהיר על זה ואני הסכמתי להתמודד עם זה.
מצד אחד יש בי חשק לעשות בו כל פנטזיה שרק עולה על דעתי ומצד שני התנשקנו רק בפגישה הרביעית, ומאז זה לא ממש מתקדם ולמרות שאני מראה את כל הסימנים הכי ברורים שיקח מה שהוא רוצה, אז בסדר אולי הוא באמת רוצה קשר רציני והוא מאמין שאם נקח הכל לאט זה ימשך הרבה.. והוא צודק אבל ראבק! בן אדם, כבר חודשים לא נגעו בי, אני מתבגרת ההורמונים שלי משתוללים ואני מתה כבר שתגיד לי ילדה, את יודעת לזוז..
מה שגורם לבעיה עוד יותר גדולה.
יום שישי יהונתן דיי דחה אותי מה שגרם לי לתהיות עמוקות בנוגע לעצמי, איפה אני עומדת מבחינת החברים ואיך זה הגיע למצב הזה, מה שגרם לזה שלא יצאתי מהבית יומיים שלמים, לא עישנתי, לא אכלתי עגבניות**.
באותם יומים האלה דיברתי עם הבחור מהחתונה(מהקטע הקודם) יצא שדיברנו בהתכתבות במשך 7 שעות שלמות, שאני לא מתחרטת עליהן בשום צורה, בעצם רק בצורה אחת, באותו זמן שהתכתבנו פשוט שכחתי מיהונתן ומקיומו ומבחנתי הקשר איתו כבר נגמר, פירטתי לבחור מהחתונה שאני מוכנה ללקק אותו ושאר דברים ובאמת רציתי לעשות את זה. באותו היום שזה קרה אני ויהונתן לא דיברנו בכלל ככה שבאמת חשבתי שזה נגמר.
אך אבוי, זה לא, בערב של היום השני דיברנו והסברתי לו שיש לי ציפיות, והוא סגר את זה ב''אנחנו מתקדמים מהר מידי'' באותו רגע הבנתי שאולי הבחור הרבה יותר חכם ממה שהוא מקרין, לצערי זה התגלה כנכון, כי מצליח לו, אני ממשיכה לרצות אותו למרות שהוא לא מרצה אותי ולמרות שאני לא מפיקה מהקשר הזה כלום.
עכשיו, אני יודעת שאני צריכה לסיים את הקשר איתו אבל אני לא מסוגלת.
אני לא רואה את עצמי עושה את זה, כי יש בי הערכה כלפיו שדווקא הוא הצליח להחזיק אותי בקשר איתו הרבה יותר זמן מכל ה15 האחרים ושלמרות שהוא לא קוטף לי את הירח הוא עדין נראה לי מתוק ומתחשב.
ומצד שלישי, או רביעי אני כבר לא עוקבת..
אני ממש ממש ממש רוצה את הבחור מהחתונה, ואני מאמינה שאם אני אתחיל איתו קשר הוא יהיה הרבה יותר קל וכיפי.. שזה מה שאני צריכה כרגע בתקופה הזאת של החיים שלי, כי אני צריכה לכייף.. אני לא באמת מחפשת מישהו שאני אתחתן איתו, אז למה להקשות על עצמי? לא כך?
אז מה עדיף, אתגר, אקשן והרבה הרבה דמעות או תשוקה בוערת, הסחפות, סיפוק והנאה.
**עגבניות, הפרי האדום שמכינים איתו סלט?
אז אני מכורה לעגבניות אין מצב כזה שעובר יום שלם בלי שאני אוכלת לפחות 2 עגבניות ואם קורה שלא אכלת את אותן עגבניות אני נהיית עצבנית, מתחילה לרעוד וכולם נראים לי פתאום זדוניים מתמיד.
אשמח אם באמת תענו על השאלה שכתובה למעלה=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
