ראיתי עיר, בעצם חור.
לשם שינוי לא אכתוב היום על הקורס או על הצבא, אכתוב על נושא ישן נושן שהעליתי בעבר כמה פעמים.
תל אביב!
אתמול היתי צריך לפגוש ידידה שלי שגרה בגבעתיים, רק פעם אחת נסעתי כל-כך רחוק לבדי וזה היה כאספתי את אחי מהבית הישן שלו בר"ג (כפר נוסף שתיכף אדבר גם עליו).
אחרי שנכסתי לת"א, ונסעתי, נסעתי, נסעתי, בסופו של דבר טעיתי בדרך בה היתי אמור לנהוג, ומצאתי את עצמי יותר מהר במקום בו היתי אמור להיות: גבעתיים.
עכשיו היתי צריך למצוא מקום לעצור בו כדי לטלפן אליהל שאול איפה היא.
נכנסתי לרחוב חד סיטרי, החניה תפוסה משני הצצדים, אז אני ממשיך לסוע מקווה שעד סוף הרחוב יהיה מקום לעצור, וחשוב מזה להסתובב.
עוד לא יצאתי מהרחוב ואני נתקל בשלט "עריית תל-אביב-יפו.".
אהההה!!!!
מי המטומטם שהנדס את העיר/ערים הזאת/האלה??????!!!!!
הצלחתי להסתדר איכשהו, בלי פרסות או כיכרות ומצאתי את עצמי בקניון גבעתיים...
מאוחר יותר.
נסעתי לבית אחותי בכפר/מושבה/יישוב קהילתי קטן וחביב שנקרא רמת-גן.
ושוב אני מוצא את עצמי מחפש את הפנייה הנכונה ומבין שפספסתי אותה, הגושדנים הדפוקים האלה מעולם לא שמעו על פרסה, כי בכל חור אתה נתקע בזה
(n), זה אמור להראות בערך ככה - איסור פרסה.
בסוף הגעתי לבית של אחותי.
מאוחר יותר.
היתי צריך לאסוף את חבר שלי וחברה שלו מהבית שלה בת"א, והיא גרה ברחוב שיש עוד שלושה רחובות באותו השם באותו איזור, עד במצאתי את המקום יכולתי לירות בעצמי.
אתה רואה שלט עליו כתוב שם של רחוב, כנראה הרחוב שאותו אתה צריך, אבל העצים שהעירייה המזדרגגת תקעה שם מסתירים לך, אז אתה יושב על הנתי שפונה לאותו רחוב כדי להטיב לראות ו...
זה לא הרחוב הנכון, זויינת! אתה חייב לפנות כי לוחצים מאחוריך ואתה כבר בנתיב, והנתיב שממשיך ישר תפוס.
לא נורא נפנה ונעשה פרסה בסוף הרחוב.
אין פרסות בגושדן!!!
אחרי כל-כך הרבה התברבריות שיכלו להיפתר בפרסה אחת, הגעתי הביתה ב4 וחצי לפנות בוקר.
המסקנה שלי:
בבחירות הבאות באשדוד לסרי לוקח, כנראה, מה שואמר שלכאורה לצילקר לא יהיה מה לעשות.
לא!
גושדנים יקרים, על מנת לפתור את בעיית התעבורה המחורבנות שלכם תבחרו את צילקר לראש אחת מהערים/כפרים/מושבות/קיבוצים/יישובים קהילתיים קטנים וחביבים שלכם, הוא יסדר לכם כיכרות, מקומות לפרסה, מה שתרצו, חניות בחינם!!! רחובות דו-סטריים עם שני נתיבים.
אשדוד מחליפה ראש עיר - ד"ר לסרי.
תל-אביב מחליפה עיר - צילקר.
הרעש שוב צונח כאן בשמי הערב.
והכבישים- צואה, כמו לול תרנגולות.
ושמש אדומה ת'פיח מחממת
של הרחובות המזורגגים שבא לבכות
ראיתי עיר, בעצם חור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
למרות שהכל בה צבוע בשחור
ראיתי עיר, בעצם חור.
הנה זוחל קבצן מסמטאות בחושך
המבשר כל הזבל בשכונות
ומול פניו הוא מבקש, תיתן לו שקל
פתאום נפקחו עיניו מהקללות
ראיתי עיר, בעצם חור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
למרות שהכל בה צבוע בשחור
ראיתי עיר, בעצם חור.
כן השיר טעון שיפור, אבל למי יש כוח עכשיו
בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.
באמת שלא היה לי כוח
*זו הפעם הראונה שאני מכניס את התגית "שחרור קיטור"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
