יש לי מאזניים, עוד מעט אני נוגע בשמיים.
לפני קצת יותר משנה, הגעתי להחלטה לאן אני רוצה להתגייס.
במשך כל השנה התגובות היו בהתאם:
מנייק?!
בראסו?!
כחול?!
מלשן!
וואו, אתה יודע שזה בנזונה של דבר.
איכס! כומתה כחולה!
ותגובות פחות חיוביות כמו:
אין לך סיכוי להגיע לשם!
זה אחד לאלף.
אתה פרופיל 97, גם אם תגיע למשטרה בצאית אתה תסיים במקום אחר.
אין בכלל שום סיכוי שתיהיה במ.צ, אז למצ"ח אתה רוצה להגיע.
עדיף שתוותר ותלך לנ"מ.
אותך בכלל ייקחו לחי"ר.
אתמול מצאתי את עצמי עומד על במה, מול מפקד מצ"ח שהסיר את הבריסטול מהתג יחידה שלי וחף את הסמל שחיכיתי לו שנה שלמה... קצת יותר.
נגמר האין סיכוי, "מכאן והלאה, השמיים הם הגבול/ יש לי כנפיים" (מתוף "כנפיים"- להקת חי"א). "מכאן והלאה, לא כדאי להיות מסטול- יש לי מאזניים".
עכשיו אני שוטר צבאי באופן רישמי (גם את תהעודות קיבלתי אתמול).
אז חבר'ה לא לגעת סמים, לא לשתות מה זרים נותנים לכם לשתות, לא לבלוע כל מיני כדורים, לא לעלות על טרמפים, לא לדפוק נפקדיות, להיות מדוגמים, והכי חשוב לא להסתבך עם הכחולים.
עכשיו שהשגתי את מה שאני רוצה, אני הולך להפסיק לדבר על צבא, ולבר יותר על דברים כליים, כי סוף-סוף יש לי קצת חופש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
