אף פעם לא רציתי להיות גיבור.
אף פעם לא היה לי יצר ההרפתקנות הזה שקורא לי לצאת לקרב, אף פעם לא רציתי להיות קרבי.
למרות שיש משהו בלהיות בשטח אש ולהתקשר אל חברה שלך, אל תדאגי! - בשביל זה צריכים לקרות שני דברים. 1) אני צריך להיות בשטח אש. 2) אני צריך חברה.
היה לי איזה דחף השבוע לצאת לשטח, כל יום היתי מנג'ס למפקד שלי "מתי יוצאים?!" - "כנראה ש.... כל פעם טווח הזמן היה משתנה.".
כל השבוע היתי בדרום, בב"ש, איפה שמפציצים.
את תחילת השנה חחגתי בנסיונות כושלים לישון ובנסיונות למצוא מחסה מההפגזות שהתקרבו והתרחקו.
אף-פעם לא היתי בעד מלחמה, אבל כשההפגזות מגיעות 500 מטר מהבית שלך באשדוד, אתה לא יכול לשבת בשקט.
אני כל השבוע תרמתי למאמץ מהלחמתי בצורה אינטנסיבית של משחקי סוליטייר.
כל השוטרים שהיו חזורים מהשטח היתי מתחיל להפציץ אותם (חחחח "להפציץ") בשאלות. איך היה?! אני מת לצאת!!! שיוציאו אותי כבר! אפילו אמרתי למפקד "כל יום תוציאו אותי!" אז אכן היום בצהריים הוציאו אותי... הביתה! זה עדיף מהשטח כן... וזה בא ממש בהפתעה... מתן, אתה יוצא הביתה. עכשיו יש לי לילה לנסות להשיג חברה ואז לחזור יום ראשון ולצאת לשטח...
אתם יכולים להוריד גשם בשדרות, לנהוג בטרקטורים בירושלים, ולשבת בבתי קפה בת-אביב. אבל אף-אחד נו-בלאדי-פאקינג-טרוריסטינג-אחד, לא זורק/יורק/מרביץ/נושף/תוקע גרעפס על אשדוד!
הבנתם?!
מקווה שהשבת תעבור בשקט, בלי הקפצות... ומקווה לצאת ביום ראשון ל... מה אני מאחל לעצמי? אני מקווה שלא תהיה כניסה קרקעית וזהו. למרות שמהאוויר המלחמה הזאת לא תגמר טוב, כי אנחנו סתם מורידים בתים במקום להוריד מטרות חיונית.
לא יודע כבר למה לקוות או לצפות.
תנו לי רק את השבת הזאת... בשקט...
ברוכים הבאים למרחב המוגן! היציאות הן כאן, כאן וכאן.
הנכם מתבקשים לחגור חגורות בכל מהלך ההפעלה, הנכם מתבקשים לא להוציא ראשים ו/או ידיים ו/או כל דבר אחר מהקרונות במהלך הפעלת המתקן. הנכם מתבקשים להיזהר בזמן עצירת הרכבת.
...
תודה שטסתם במרחב המוגן, היציאה משם... מזכרות אצל הרס"ר והנכם מתבקשים לא לשכוח חפצים וציוד אישי ברכבת. הנכם מתבקשים להיזהר בזמן נפילת הגראדים.... אה, עצירת הרכבת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
