כפי שהבטחתי החלק הראשון של תורת הקבוצות יחקור את הקבוצה הנפוצה בארץ הערסים.
הערס היא קבוצה במחלקת השייגעץ, אליה שייכות מרבית הקבוצות המוכרות.
ערס (שם מדעי לפי מלומדי גולדשטיין: נאו-צ'חצ'ח) 
שם מקצועי: ארסע חייע, שווארצע מצוי
דרישות מוקדמות:
על מנת להיות ערס עליך להיות בן לגזע מזרחי כלשהו.
על מנת להפוך לערס עליך להיות בעל תבונה נמוכה במיוחד.
הערסים הנפוצים מכולם, הם קיימים כמו פטריות אחרי הגשם אפילו בקיץ (עונה בה לא יורק גשם כלל).
הערסים מהלכים בחופשיות בשמורות טבע שלהם, נתניה ובת-ים, בעצם מהלכים בחופשיות בכל הארץ.
אבולוציית הערס הינה דיבולציה (התפתחות הפוכה) החל מסוחר ערבי -> לצ'חצ'ח -> והשלב הסופי והנוראה מכל שידוע לנו כיום, הערס.
מאפייני הערס:
הערסים נוהגים לסמן את טריטורייתם באמצעות יריקות.
הערסים נוהגים להתקשט בנוצצים, ג'ינסים צמודים ולאלה המרשים לעצמם גם בגדי מעצבים, כל זאת ככל-הנראה כדי להרשים את נקבת הערס, הפקאצה.
בנוסף להיותם לובשים בגדים צמודים, לעיתים גם ורודים, מתקשטים בתכשיטים הכוללים בתוכם שרשראות ועגילים, נוהגים הערסים לשנוא הומואים ותהשתמש במילה 'עומו' כקללה לכל דבר.
הערסים אוהבים לשחק סנוקר וכדורגל ובמיוחד אוהדים של בית"ר. (כפי שנאמר על אוהדי בית"ר "ז'בוטינסקי מתהפך בקברו".).
לערסים לעיתים יהיו מצודות דרכים המכונות 'ברזלים', מצודות אלו נבנו על-ידי העירייה כי לערס אין שכל לבנות משהו בעצמו. חבורת ערסים (מונה בד"כ 4-5) נוהגת להשיף מהמצודות הללו על עוברי אורח, אם עוברי האורח נראים חלשים מהם יתחילו הערסים לרדת עליו, במטרה שיגיב ותיהיה להם סיבה לתת לו מכות. לעיתים עוברת עלמה/אישה נאה (בשפת העם 'כוסית') איתה ינסו הערסים להתחיל בדרכים העלובות והפתטיות ביותר.
מבחינת הערס כל מי שאינו ערס הוא פריק ו/או הומו.
לערסים שפה סודית אותה רק הם מבינים ובעזרת מתקשרים אחד עם השני ומנסים לתקשר עם יצורים תבוניים.
טוענים כי גורמט ה'חי' או כל גורמט אחר הנענד על ידי הערס מעניק לו כוחות.
הערסים, למרות היותם ברבארים, מטומטים וולגריים ואלימים, הם יראי שמים וחלקם נוהגים להסתובב עם כיפה (בין א' ל-י' בתשרי כולם הולכים עם כיפות כדי להתחנף לאלוהים.).
בגלל מקורותיו, אוהב הערס מוזיקה מזרחית דכאונית, ונוהגים להתמרמר על חייהם (ערסים ממוצא מרוקאי גם נוהגים להתעצבן בקלות יותר מאשר ערסים אחרים.).
ערסים חיים בפרא רוב זמנם, גם על חוף הים, לכן ערסים רבים מחוברים כל-כך אל הטבע והפרא שהם יכולים להגיד איזה סוג רכב עבר על החוף לפי צורת הצמיגים ומתי לפי החום. ישנם כאלה שיכולים להגיד מה היה צבע הרכב, כמה שקל (עם ובלי הנוסעים) ואפילו מה מספר הלוחית רישוי.
הערסים נוהגים לדקור אנשים בטענה שלא כיבדו אותם, אך לערסים אין שום כבוד לא לעצמם ולא לאלה בעלי הסמכות, את עובדה זו ניתן לראות כאשר ערסים לובשים את הסקיני ג'ינס ההומואים שלהם מתחת לקו החגורה, או מתחצפים למבוגרים מהם.
ערסים נוהגים לעשן, בחלק מתהליך הפוזה שלהם, ישנם ערסים שכלל לא נהננים מהעישון ופשוט מסתובבים עם קופסאת סיגריות, מצית ומפתחות (אף-על-פי שחלקם בני 15 ועדיין לא נוהגים) בשביל הפוזה.
סוגי ערסים:
צ'חצ'ח- הצורה הקדומה של הערס לפני הדיבולוציה, הרבה פחות מטומטם, הרבה פחות אלים והרבה יותר חברותי לסביבה (הבדל נוסף בין צ'חצ'ח לערס הוא השיער, לערסים יש קרחת או קוצים ולצ'חצ'ח יש איזה תספורת ג'וג'ו חלסטרה-אבי ביטר כזאת).
אוליגערס: ערסים עשירים ("מה זה אשכנזים לא יכולים לראות מזרחי מצליח" זה באמת אבסורד ונוגד את חוקי הטבח ואת הצדק הקוסמי).
כריש- הערסים הגולשים, מבלים את מרבית זמנם בים, גם בחורף, לעיתים יהפכו להיות קבוצה חדשה- גולשים, ויעזבו את הערסיות.
שסניק (ידוע כשבבניק)- ערסים מהמגזר החרידי.
ג'נטל ערס (ידוע כ'ערס מאולף')- ערסים אלה אולי נראים מאיימים, גם להם אין כבוד עצמי, וברוב המקרים גם לא כבוד לסמכויות, אבל ערסים אלה הולכים מכות רק עם החזקים מהם, ולעולם לא נטפלים אל חלשים וקטנים. ערסים אלה ידועים כאלה שהולכים מכות עם ערסים אחרים, בעיקר לאחר שראו אותם מכסחים מישהו חלש.
הגובלין- כינוי ליצור הקטן והמכוער (לרוב ממוצא תימני) שמתלווה אל הערסים.
ערסוואת- זה אדם המכיל בתוכו 100% ערסיות, הכוללים גורמטים כבדים המכילים כוחות נסתרים (בד"כ של 'חי'), חולצות פתוחות שיערות בחזה, טמטום רצחני וחוסר טאקט. כמו כן הם נוהגים לדקור וללכת מכות.
פייגאלע:
כן, גם זו קבוצה.
קבוצת הפייגאלעך.
שם מצקועי: הומואים.
שם לפי מלומדי גולדשטיין: אוֹרוֹאַרוּל, דֶזְגוֹסְטַרוּלוּאִי
למעשה פייגאלעך אלו הומואים שמחצינים את היותם הומואים.
מתלבשים כמו פקאצות, או כמו ערסים (Cגדים יקרים אם יש כסף, ג'ינסים צמודים וחולצות ורודת.).
למעשה המלומדים של גולדשטיין רואים את הפייגאלעך (פייגאלע ביחיד) כתת-קבוצה של הערסים, משום שהם חולקים את אותם מאפיינים חיצוניים, את אותה ברבאריות, אותה מוסיקה אהובה ואת אותה מנת משכל.
פריקיזציה: תהליך הפריקזציה הוא תהליך בו תרבות הערסים קיבלה תפנית.
התופעה החלךה בשנים האחרונות, זו תופעה בה הערסים מתחילים להתלבש בפחות הומואיות (אם כי עדיין הם מראים את 'גבריותן').
בשנים האחרונות ניתן לראות ערסים בעלי שיער ארוך (ואני מתכוון לשיער נורמאלי, לא תסרוקת אבי ביטר), שומעים מוסיקת רוק ומאמצים לעצמם עוד מאפיינים של התרבות הפריקית.
מדעני גולדשטיין סבורים בשמחה כי תוך 20 שנה אוכלוסיית הערסים בערים בהם החלה הפריקזיציה (אשדוד, נתניה ועוד) יצתמצם לכמה עשרות.
אך עם זאת, מצטערים להודיע שאוכלוסיית הפריקים תגדל. כידוע ערסים הם סכנה של הרגע ומהווים איום על ההווה, פריקים מאיימים על העתיד.
וזכרו ילדים!
ערסים הם פחדנים.
על כל ערס שנוסף לקבוצה המוראל עולה באחד, אפילו שניים עם הוא גדול.
ערסים לא מתחילים קטטות, כאשר הם מיעוט.
כאשר ערס לבד אפשר להרביץ לו, (רק אם אתם רבים) ואל תשכחו לעשות וידוא הריגה כי אחרת הוא יקרא לחבר'ה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
