אני קראתי את הכותרת של הנשוא החם ונזכרתי בתור בדיחה שעשה אחי הגדול על המחשב כשהיתי קטן:
הוא סרק סטיקר שקשור לנושא ושם אותו בתור הרקע של המחשב, לא הבנתי את הבדיחה, אז הוא הסביר לי.
אני לא זוכר אם נגעלתי או צחקתי, אבל עכשיו אני חושב עולה לי חיוך כשאני חושב על זה...
אתם בטח תוהים מה הבדיחה, חכו לסוף הפוסט.
בכל אופן.
פעם חבר שלי אמר לי: כשתעבור את גיל 18, אני אצליח לשכנע אותך לחתום על כרטיס תורם.
ואז החל הויכוח.
עכשיו שתבינו, שנינו אתאיסטים שלא מאמינים בעולם הבא... האמנם!
אני: אני לא אחתום על זה.
הוא: למה, מה יש לך להפסיד?
אני: אני לא יודע, אני מעדיף למות שלם עם עצמי (אגב זו גם הסיבה שאני לא מעשן ואני גם לא אעשן.)
הוא: אבל אין עולם הבא, אני יודע את זה ואתה יודע את זה.
אני: כן, אבל אני חושב שלמות שלם, יש בזה כבוד.
הוא: אבל אתה יכול להציל חיים!
אני: אתה לא בוחר למי האיברים ילכו, אם הכבד שלך יגיע לתוך גוף של פרחח שיגדל להיות עבריין וירצח מישהו מהמשפחה שלך, זה היה שווה את זה?
הוא: מה אכפת לך?! אתה גם ככה מת.
אני: אז אם אני מת מה אכפת לי אם הצלתי חיים או לא?
בסך-הכל, כהמעיים שלך נמצאים בבטן של מישהו אחר אז בעצם הגוף שלך ממשיך לחיות אחרי שאתה מת.
דילמה קשה: אם להציל חיים (וגם "להמשיך" לחיות אחרי המוות) או להיסכן בכך שאתה מצילים את חייו של רוצח פוטנציאלי?
וזיכרו, ילדים:
תאונות דרכים-
תורמות איברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
