מתיאש ואנדריי רצו הילכו במקום הנקרא ה'אמפי'.
היתה זו שעה מוקדמת יחסית של התכנסות פריקים, אך הם היו שם, חמישה.
"היי קפקא!" קרא ילד גבוה וחיוור בלשבוש שחור במבטא רוסי.
אנדריי הניף את ידו לשלום.
מתיאש הלך בעקבוצת הצ'כי לעבק קבוצת הילדים שישבה על הטריבונות של האמפי.
שתי ילדות גותיות ושלושה מטאליסטים ישבו שם, אחד מהם הוא הרוסי שקרא לאנדריי.
"מי החבר שלך בוריס?" שאל אחד מהטאליסטים.
"זה, חברים, קפקא.".
"את זה הבנו." אמרה הגותית, "מי זה קפקא?".
"אחד הילדים הכי כלים בעולם, ושוחט אימואים מספר 1 בכל העיר.".
החבורה החלה למחוא כפיים לצ'כי.
"הוא זה שטיפל באימואים שישתלטו על האמפי. תודה אנדריי, מאז אותו יום שנלחמת בסופר-אימו-בויז, אין אימואים באמפי.".
החבורה שוב החלה למחוא כפיים.
"לא היתי עושה את זה לבד." אמר אנדריי והניח את ידו על כתפו של מתיאש.
ההונגרי סינן מבט ארסי לעבר ידו של אנדריי המונחת על כתפו.
"לולא שליטתו ב'כוח' יכול להיות ש-".
"יש לי עוד הרבה ללמוד." קטע אותו מתיאד בשקט.
"מצטנע?" שאלה הגותית.
"יש בזה רע?" שאל מתיאש שראה כי הילדה לובשת חולצה עם מחשוף אדיר.
"חייבים להחצין את כל מה שיש בך. את הכוח, את העוצמה והיופי.".
"להחצין?" שאל אנדריי שנעץ עיניים במחשוף.
"אני בטוחה ש'כוח' אינו עולה על כוחות השטן.".
מתיאש חייך חיוך.
"The Power of eating cats is insignificant next to the power of the force" אמר במבטא ההונגרי.
"אנחנו עוד נראה..." עיניה של הילדה החלו לזהור באורה של להבה אדומה.
"אין לנו זמן למשחקים האלה...".
"אנחנו צריכים להציל שני חברים שלנו, פטרו ויאנק.".
"יאנק?" שאל בוריס. "שהופך לענק ירוק?... למה להציל אותו, הוא יכול לגדול ולרסק את כולם.".
"כבר, לא. הוא נגמל מקריסטל מנטה.".
"חבל...".
"הוא אצלם!" אמר מתיאש פתאום חד וחלק.
"מה?" שאל אנדריי המבולבל.
"הרגשתי שמשהו אפל נוגע כאן... הם יודעים איפה יאנק.".
"משהו אפל?" שאל בוריס.
"תערובת בין רגש לאופל." הסביר מתיאש.
"אנחנו מטאליסטים," הסביר בוריס. "אנחנו לא משתמשים ברגש. זה של אימואים.".
"ושל גותים." אמר מתיאש.
"ה'כוח כנראה שיקר לך." אמרה הגותית.
"ה'כוח' לא משקר, הוא פשוט מובן שלא כהלכה, כפי ש,נדמה לי, קרה עכשיו.".
מתיאש והגותית נעצו מבטי שנאה זה בזו.
"תשכחו מזה!" צעק אנדריי. "מה את עושים? יש לנו אויב משותף. אימואים!".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
