השעה היתה מוקדמת בבוקר, האבא של הילד-נער-גבר ממוצא מזרח אירופאי (פולני במקרה ההוא) ליווה אותו לתחנת האוטובוס, משם הוא נסע לעיר הגדולה כשהיעד: לשכת הגיוס.
נדלג על הקטע שבו הוא נתקל בקבוצת היפים מסריחה בסנטראל פארק ונעבור לפואנטה.
(מי שלא הבין, מדובר בסרט 'שיער'.)
הסצנה הזאת עלתה לי היום בראש, קמתי ב-4 לפנת בוקר, אבא שלי הסיע אותי לתחנה מרכזית כדי לעלות על האוטובוס לת"א (העיר הגדולה) שמשם אני (ילד ממוצא מזרח אירופאי) צריך לעלות על האוטובוס לוינגייט.
יום שדה של היחידות המובחרות- יצאתי באמצע.
סוף-סוף קיבלתי תופס בו אני ממלא בעיות שיש לי, בעיות שלא שאלו אותי קודם, סימנתי X ברובריקת ה"כאבים בגב" (מטומטמים! לא יכולתם לשאול את זה בצו הראשון?!?).
אחרי שכיבות שמיכה/צמיחה, (עד היום לא הבנתי איך אומרים את זה), שהיתי בטוח שאני הולך לעשות איזה 5, עשיתי 16.
אחרי כפיפות בטן, שהיתי בטוח שאני הולך לעשות 10, עשיתי 40.
ואז ריצת 2,000, נו אם עשיתי 16 שכיבות ו-40 כפיפות, מה זה ריצת 2,000?
הגעתי אחד במקום ה-57... מתוך 58... עם כאב חזה וגב.
עד ששאלו "מי לא מרגיש טוב, הכאב עבר מעט, אבל ידעתי שהוא יחזור, אז אמרתי שאני לא.
שוחררתי הביתה, אפילו לא הגעתי לחלק המאיים של הדיונות עליו דובר כה רבות.
הרופא אמר "אתה יכול לחזור במועד יולי, או אפילו לא לחזור בכלל" (אני חושב שאקח את אפשרות ב', דוקטור.).
לא היו לי ציפיות מהיום הזה, לא התכוונתי לעבור, אני בכלל לא רוצה סיירת! באתי בשביל להגיד "אל תאמרו שלא היתי כאן!".
כמו שאמר המפקד ביום שנפלתי מהמיונים לטיס "לא עברת, אבל יש לך נתונים טובים, תוכל להתקבל לכל תפקיד שתרצה, אפילו לסיירות." -מה סיירות?! כל תפקיד שאני רוצה? גם אם אני מבקש להיות משק ממטרות, או שאתם אפילו לא מתכוונים לשאול אותי?
למה כולם מקבלים מנילות ושאלונים ורק אני תקוע עם סיירות ועם האי-וודאות אם התקבלתי או לא לשחקים, זה לא פייר!
טוב, אני צריך לקבוע מועד לצילומי עמוד שדרה, יכול להיות שמשהו דפוק בגב שלי, או שסתם אין לי חוט שדרה. ביי.... מה 'ביי'?! מה אני מכיר אתכם? עופו מפה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
