אני שונא ימי התרמה.
אותם נודניקים שבשיא חוצפתם, מצלצלים לכם בפעמון, מטרידים את מנוחתכם ועוד מבקשים כסף.
זה לא מעניין אותי כמה מוצדקת המטרה, תקימו דוכן!
חלקיכם אולי גרים בבניין ולא מבינים על מה אני מדבר, אבל אני גר בבית קרקע עם חצר, אני חושב שזו ממש חוצפה שאנשים נכנסים לי לחצר, לשטח שלי ועוד מבקשים ממני כסף מבלי שאזמין אותם.
רוצים כסף שילכו לעבוד!
לא יכולים? אז על מה אנחנו משלים, הם לא שווים את הכסף.
עכשיו אתם יכולים לקלל אותי כמה שאתם רוצים, אבל בתור אדם שהשקיע חצי שנה מהחיים שלי בהדרכת צמי"ד (צרכים מיוחדים) יש לי את הזכות המלאה להגיד את מה שאני אומר עכשיו (וגם בגלל איזו שטות שנקראת 'חופש הביטוי'.).
שנה שעברה, חבר שלי שהדריך כיתות ד' בא ואמר, אני חושב שאתה עושה את התפקיד הכי חשוב בשבט.
אמרתי 'תודה' ושתקתי.
שכחתי להגיד לו שקבוצת הילדים בני ה-10 שהוא מדריך הם השכב"ג הבא. הם יהיו פעילים ומדריכים, הם יהיו חיילים. הם יהיו פוליטקאים, עורכי דין, רופאים, פיסיקאים, מורים, מנקי רחובות, שרברבים, בעלי עסקים, תעשיינים ועוד...
החניכים שלי, לא.
שניים מהחניכים שלי עוד היו בעלי פיגור קל, יחסית, הם היו חכמים יחסית, אחד יודע לנגן בפסנתר ובעל זכרון מצוין. אחד פשוט בעל ידע רב - אלה אנשים שלא זקוקים להתרמות, ואם כן, מגיע להם. אבל כמה כאלה יש?
אם יש מישהו שמגיע לו לקבל את הכסף, זה אותם אלה שמגיעים למעגל העבודה, ויש שחקנים עם פיגור, יש מתנדבים בצה"ל עם פיגור, יש מנקי רחובות עם פיגור יש אפילו אולימפיאדה רק בשביל האנשים האלה... רק שהם, לדעתי, לא צריכים את הכסף שלנו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
