אקדים ואומר זה היה יום העצמאות הכי משעמם שהיה לי בחיי.
כתה ז' יצאתי לעיר להופעות.
כתה ח' כולם הלכו לרוקעצמאות (מעפנייים!)- אז כל מי שלא יצא ישב אלצי.
כתות ט-י ישבתי בבית ושיחקתי D&D (ישראלי ביותר, אני מוכרח לציין)
עד כתה י"א, חגגנו לחבר יומולדת בקומזיץ.
"תראה סידרנו לך זיקוקים!".
השנה... היה מעפן.
הטעות הגדולה היא לצאת ע האוטו לבית של חבר שגר בקרייה/סיטי/מרכז העיר איך שלא תקראו לזה, שם נמצאות ההפועות.
העיר הפכה להיות עזה.
עוצר!
מחסומים, אני ידעתי שיהיה חסום, אז ניסיתי לסוע דרך כביש החוף.
אבל גם הוא חסום, חסום במכוניות, צפוף, כאילו יצאנו מהעצרת לזכר רבין.
הסתובבתי על עקבותי ונסעתי דרך הרובע הנקרא י"ב.
אנשים על הכביש, זונות חנייה (אל שחונים איפשה אסור, כמו בסימני אדום-לבן בכניסה לכיכר- אווווך אם רק יכולתי לחלק דוחות).
עד שהצחלתי להגיע לבית של חבר שלי שנמצא מעבר לכביש המרכזי.
זה היה כמו לעבור גדר הפרדה בשביל להביא תרפופת לסבתא שלי.
אנשים רצים על הכביש, הולכים באמצע הכביש, צריך לנהוג 4 קמ"ש כדי לא לדרוס אף אחד.
והכיכר, שתמיד הנהיגה שם מחורבנת, תמיד חונים שם ועוצרים באמצע נהגי מוניות טמבלים. גם שם הולכים על הכביש, רק ששם יש ניידת.
תמיד שרואים ניידת עם צ'קלקה מהבהבת, מצד אחד זה טיפה מלחיץ, שלא תעשה איזה טעות, מצד שני זה מרגיע- מי שטמבל הולך לחטוף.
בסוף הגעתי לשם.
וראינו משחק כדורגל ברצלונה-מדריד, זה מה שעשינו יום עצמאות 60: ברצלונה-מדריד!
הדבר הכי מהנה שעשיתי, זה למלא סירופ פטל בכוס וודקה ולגרום למישהי שיכורה להאמין שזה מלא באלכוהול.
הדיחה נהרסה שחברה שלה אמרה לה "לא, אל תשתי יותר!".
אז היא שפכה חצי מהכוס לכוס אחרת.
"הנה רק את זה אני שותה." היא אמרה.
אז חשבתי לעצמי שעידף חצי מכלום.
ואז המניאקים חשבה שהיא חכמה ובזריזות חטפה בקוק וודקה ומילאה את הכוס פטל.
"אווווך! איך התעצבנתי.".
בדרך חזור עברתי ברחוב המרכזי שכל החגגיה היתה, מלא זבל ולכלוך.
כמה זבל!!! נראה כאילו צה"ל החליט להוריד בית או שניים.
בדרך נראה לי ניבו לגנוב לי את האוטו, כי ראיתי שני אידיוטים עומדים באמצע הכביש הקיפו את האוטו והסתכלו דרך החלון.
הסעתי חבר שלי שמתנדב במשר האזרחי אז הוא לבש את האפוד הזוהר הזה שרשום עליו "משטרה".
לסיכום:
יום העצמאות היה מעפן.
ואם אתם חושבים שהאוכלוסייה האשדודית מטומטמת, חכו תראו אותה ביום העצמאות שכולם יוצאים מהבית ביחד.