ערב סיום י"ב אמור להיות חווייה בלתי נשכחת, רק בלתי נשכחת יכול להיות גם טראומתי.
עד עכשיו אני לא שומע כלום באוזן שמאל, ואם זה לא יעבור אני הולך להגיש תביעה.
לפני חושד במסיבה שאחרי ל"ג בעומר אנחנו ישבנו ביחד כל העבר והחזקנו ידיים, ערב שלם הקשבתי למה שהיה לה להגיד, אני אפילו זוכר את הרוב.
אידיוט!
היתה חצי שיכורה, במצב כזה יש את הקול אז בראש שאומר לך "היא לא ממש מודעת למעשים שלה, אל תנסה ללכת רחוק מדי.".
ואני כמו מפגר ישבתי, החזקתי לב את ביד בזמן שמישהו אחר כבר היה יכול לאנוס אותה.
חודש מאז היא רק לומדת ובחזרות למסיבת סיום הארורה הזאת, ואז בערב עצמו היא לא רק לא ממש מתה להיות בחברתי היא אפילו מתרחקת ומתעצבנת שאני שואל אם אנחנו נמשיך לאנשהו.
החלטתי פשוט לתת לה ספייס אותו ערב, שתעשה מה שבא לה. ובזמן הזה הלכתי לרקוד עם כמה בנות מהשכבה.
לא ממש יצא לי לראות אותה אותו ערב, חוץ מרגע אחד שיכולתי להיות בטוח שחברה שלה גוררת לשירותים.
אם זאת היתה היא בכלל? אם היא הקיאה? התעלפה? אין לי מושג- ואם כן אז מגיע לה!
אחר-כך יצא לי לראות את כל החברות שלה, אבל היא נעלמה.
היתי צריך לנצל אותה לפני כמו בן אדם נורמלי וזהו, כי בנות, אם הן לא חרמניות או שיכורות (זה לרוב בא ביחד) אתה אוויר בשבילם! ואחרי זה אומרים שלנו אין רגשות.
מוסר- זה חינוכי, זה מוסרי וזה לא משתלם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
