ראיתי שהרבה זמן אין לי על מה לכתוב, והנושא החם לא משתנה, כנראה מנסים לייבש אותנו עם מצב הכנרת... חחח הבנתם, לייבש!
נזכרתי שדי מזמן הבטחתי לכתוב על כמה עקרונות שאני מאמין ולא מאמין בהם, אני גם לא זוכר אם השמצתי את זה מספיק, אז הנה אני שוב/בפעם הראשונה, כותב על סוציאליזם.
אתייחס לסוציאליזם בשלושה אופנים:
כלכלי, דרך חיים, אישי.
אני יודע שזה נשמע מפגר ומוזר לקרוא לזה ככה, אבל תקראו ותבינו.
סוציאלזים אקונומי (כלכלי):
הפישה הסוציאליסטית-כלכלית (סוציאל-דמוקרטית, גם נקראת), אומרת שהממשלה צריכה לספק כסף למי שאין כדי שיוכל לחיות בצורה סבירה.
בגלל התפישה הזאת ישנם דברים מטופשים כמו קצבאת ילדים, שגורמת לכך שאנשים יביאו המון ילדים לעולם ויישאבו לנו את הכסף.
אבל מלבד זאת ישנם גם דברים טובים כמו בתי ספר בחינם, וגם האדם הכי עשיר שנופל לעוני יכול לחיות.
סוציאליזם כדרך חיים:
זאת תפישה לפיה החזק דואג לחלש. במקרים קיצוניים יותר, כל אחד עושה מה שהוא יכול ומקבל מה שהוא צריך. תפישה זו היא הבסיס לתפישה הכלכלית, אך היא פסולה וחסרת כל צדק.
על פי התפישה הזאת, החזק תמיד נותן והחלש תמיד מקבל.
קחו לדוגמא ילד מפגר וחלש שלא ישלם מיסים, לא יעבוד ולא התגייס לצבא, לעומת יוצא יחידה קרבית שצריך למממן לימודים, דירה ובשלב מסויים גם משפחה.
תפישה פסולה מעוד סיבה:
הסוציאליזם תפס אצל איכרים ועובדי אדמה בראשית המדינה, כך נוצרו הקיבוצים. עכשיו קחו לדוגמא אדם חזק שעושה את העבודות שדורשות מאמץ, והחלש עובד במשרדים בתיוק של כל מיני דברים.
לא רק שהחלש יתרום פחות ויהנה מיותר תנאים, אלא שהוא גם לא ייתחשל, ויישאר חלש לנצח, ושוב החזק תמיד ייעשה את העבודה הקשה והחלש תמיד יקבל את הקלה, משום השחלש נשאר חלש והחזק נשאר חזק.
סוציאליזם אישי: זה משהו שאני באופן אישי שמתי לב אליו.
זה לא נחקר על ידי אף-אחד.
אנשים שנוטים להאמין בסוציאליזם כדרך חיים הם בעלי אופי מסויים, (ואני מכיר הרבה כאלה) אנשים די חטטניים, חייבים להתערב בעניינים לא שלהם (בדומה למעורבות כלכלית), לא מסוגלים להיות לבד לכמה דקות, טיפוסים כאלה של חבר'ה, אוהבים צומי, ותמיד שואלים אותך שאלות שלא בא לך לענות עליהן, ארנשים שתמיד אכפת להם.
אנשים של חברה (סוציאל = חברה ביוונית).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
