שברתי את השיא (שהיה 8 ימים בפולין, ו8 ימים במחנה קיץ- כן מעולם לא נשארתי מחנה שלם בתור שכב"ג.)
13 יום מחוץ לבית... סגרתי את שבת שעברה...
עבר די מהר, לא היה נורא כל-כך... גם היה צפוי משום מה.
כשהסמל אמר "תשמרו את התגובות שלכם לעצמכם, את שבת הזאת אתם סוגרים.".
זה אומר אין עוד שבתות לטירונות הזאת... אני מקווה.
יום חמישי שלפני אותה שבת הפכתי להיות מושא של אחת הדיחות של עצמי.
תמיד צחקתי על סרטי מלחמה, על החייל שמסתובב עם טלפון על הגב- אני היתי החייל הזה במסמע מ"כים.
למה עשינו אותו? אין לי מושג... אנחנו כולה ג'ובניקים.
שבת, 18:00 התחלתי את השמירות, במהלך השמירות היה תרגיל, והיתי חייב לרוץ עם הציוד עלי, ולשכב כשהנשק מכוון כלפי איפשהו, ולהישאר דרוך... דבילי לגמרי, כנראי הסגל שם מבואס מזה שהם לא קרביים והם מפילים את זה עלינו.
"אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהינום ככה הוא מרגיש."
הנוף מהמשרית בבה"ד 13
30.8.08 18:58
אבל השבת עצמה, שלפני השמירות לא היתה רעה בכלל, נוהל שבת זה ממש כיף, זה כמו שעת ט"ש ארוכה. וממש סבבה עם החבר'ה.
יצאה מנוהל שבת במוצ"ש, זה בדיוק כמו סופ"ש אצל הדודה בקיבוץ בזמן בית ספר.
פשוט בא לך שזה יישאר ככה, שמחר לא יגיע לעולם.
בבוקר יום ראשון גם ככה שמרתי 4 שעות, והיה לי ממש כיף, היתי בשמרית (מגדל שמירה כזה ממתכת) - מתחמם מאשד מהר אבל 4 כיווני אוויר והמקום הכי גבוה בבה"ד.
אפילו הספקתי לכתוב שירים בזמן שישבתי שם.
חדרה מתעוררת לעוד בוקר נעים.
ואני על המשמר מקשיב לציפורים.
לסופ"ש לא יכול לחכות,
לא יודע מתי כדאי לבכות.
הפרדסים לפנים פרוסים.
עצים מסתירים את האדמה,
ואני רוצה רק הביתה-
אל המיטה בחמה.
20 ימים בלי-
20 ימים בלי האחים
געגועים אל העיר
כמו סכין הם חותכים
מכאן חדרה רק נראת כמו הבית
הלוואי ויכולתי להתועפף כמו עיט
לעוףפ לאשדוד, לעוף אל האור
רק לרגע ואז לחזור.
בפועל היתה לי אפשרות לחזור לאשדוד ללילה.
ביום שלישי הסמ"פ ביום הורים שאפשר לחזור הביתה, בתנאי שנהיה פה מחר ב-9:00, אז זה לא היה שווה את הדרך הלוך-חזור, העדפתי לישון שם... אבל עכשיו אני כן, הטירונות כמעט נגמרת, ואני כמו ילד קטן מתל שיתחילו החגים, לקבל טיפה חופש.
באותו יום שלישי היתי במסע סמלים, היה קל יותר... בלי מ.ק על הגב!
מאד היה נחמד ביום הורים שאתה שר את התקווה בסוף הטקס, בקול חנוק, בגלל שאתה מזהה פתאום את ההורים שלך בקהל, ואתה עומד לבכות מהתרגשות.
רק אחרי שאתה מתגייס אתה מבין מה ההארך של בית, גם מה ההערך של הצופים, חלמתי על חברים שם... בשבת שסגרתי התחלתי לתלות חבלי כביסה, לייסם את מה שלמדתי כמה שנים... זה באמת חסר.
וכמה ציטוטים דביליים של מפקדים:
סמלת: חייל, תוך כמה זמן אתם מסתדרים ב-ח'.
חייל: תוך דקה הסמלת.
סמלת: דקה?! אני נותנת לכם 60 שניות לא יותר.
"אתם תעשו אצלי בעיות, אני אפרפר אתכם מצידי תעשו 130 מעלות." המפקדת.
"מחר ב 10:30, אתה מגיש 4 דפי פוליו, 2 על גולדה מאיר, 2 על רבין והרביעי על למה לא מזלזלים בזמנים של המפקדת... כל זה אתה מגיש ב 14:30." אותה מפקדת מענישה מישהו על איחור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
