אז מה עבר עלי בחודר האחרון? אה?
לא משנה כמה ברבורים- "השבועות טסים..." בתכלס כולה עבר חודש מאז שהתגייסתי, עוד עשרה ימים בדיוק אני נשבע-אני נשבע-אני נשבע- שאעמוד בכותל בטקס שבועה.
אז סיכום השבוע האחרון.
השבוע התחיל הצריפין, כן הבטחתי שאני עוד אחזור לשם והנה חזרתי, ואני לא מבטיח לחזור לשם שוב.
עוד בתחנת אוטבוס פגשתי את "אמא שלי" (אמא/אבא בצבא זה כינוי למי שהתגייס במחזור שלך שנה לפניך.) שאלתי אותה איך מגיעים לכלא 4, והיא היתה בטוחה שאני אמור להיכנס למעצר... עד שהסברתי לה אני גוזל מנייק.
היתי בטוח שהסיורים יהיו כל יום במקום אחר, אבל בסוף מצאתי את עצמי מסייר כמעט בכל המגזרים (חוץ ממצ"ח 
).
אז ראיתי מחסומים, פלסטינאים, ניידות, זינזנות משוריינות, אזיקים, שוטרים, עצורים, שוטרים, תאי כלא, גדר הפרדה ושוטרים (צבאיים כמובן).
יום שלישי- טקס יום הזכרון לחללי המשטרה הצבאית.
מוזקר שבאתר שלהם אין אתר הנצחה כמו שיש באתר של חיל הלוגיסטיקה, אבל היה כבוד גדול להיות, במיוחד כקיבלתי כובע לבן, שרוול לבן, וחגורה לבנה. ושהיתי צריך להיות בהכתף 'שק עד שאיבדתי תחושה ביד.
הוכחה נוספת שכל הצבא שונא אותנו, ולא רק החיילים עצמם.
קיבלנו את הזמרת הכי גרוע שחיל החינוך יכל לסדר לנו.
כל-כך גרוע שבמהלך השירה שלה מישהי ממשר הכבוד התעלפה.
אבל אהבתי את המקצועיות, שני שוטרים התכופפו לעזור לה, החובשים טסו אליה בריצה והשאר עמו בלי לזוז, קרים, שקטים, כמו ששוטרים-בראסו צריכים להיות. אני את הפוקר פייס הרציניות האלה, אני בעצמי מסתובב עם פרצוף כזה כל הטירונות.
ולא רק לחיל הים יש מדי טקס לבים!
יום רביעי היתי בחור שנקרא ענתות... בטח שמעתם עליו בשיעור תנ"ך... מזרח ירושלים... פלסטינאים... גדר הפרדה עם גרפיטי שלי PALESTINE ו GHETTO לסירוגין... מוניות צהובות ומחנה צבאי בו יש יותר זבובים מאכול בחדר אוכל.
חוץ מזה היה שם ממש סבבה.
יום חמישי-
כולם התבכיינו שקרעו להם את התחת בזחילות, כשאותנו קרעו בלשבת במשרד של מפקד הבסיס עם מזגן בעוצמה של 100 כוחות סוס. לקחו 12 מכל הפלוגה (שלוש מאות ומשהו איש) אני היתי אחד מהם.
יום שישי
הביתה מן הסתם.
"יש לנו 2 אסלות למחלקה של 90 איש."
"תפסיקו להתבכיין, יש בסיסים של חיל האוויר שאין בהם בריכה ואתם מתבכיינים על אסלות?".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
