כן, אני בבית בליל חמישי.
החמשוש הראשון שלי!
השבוע האחרון לטירונות.
אני מוסמך 02 ושיטור.
בקרוב, כשאקבל את התעודה אהיה מנייק (מַנַיֵיֶק, ולא מָנִיאַק כמו שנהוג לחשוב. נהגה בתקנית כ-מֶנַיַק)
למדתי דברים חשובים וחשובים פחות... עשיתי כיף, צחקתי נהנתי, היתי בראיון של מצ"ח, אני לא ארחיב יותר מזה. ואם אני מתקבל זאת תהיה ההודעה האחרונה בנושא, כי לא נשראה לי שמותר לפרט יותר מזה.
אבל הכי חשוב, אני חייל מצטיין שבועי ויצאתי חמשוש.
לא סתם מצטיין שבועי, היתי מיועד להצטיין בשבוע הזה עוד מתחילת הטירונות אבל שמרו לי את השבוע האחרון.
יום שני השעה, אני מקבל את הכומתה סוף-סוף, התחלתי היום תס"חים, זה קצת מתיש וקשה, אבל זה ממש כיף לשמוע את הרעש של הרובה ב'הכתף'.
הקמצ"ר יהיה שם אז אני חייב לקצר את השיער מחר, אני אנסה שזה יהיה כמה שיותר ארוך אבל לא יותר מהתקן (כלום בערך)... מה לעשות יש כאלה שמאבדים גפיים בצבא, מה זה לגזוז שיער.
שיר המ"צ
ביצוע: להקת פיקוד מרכז
מילים: דידי מנוסי
לחן: יוחנן זראי
הוא והא תפקיד מ"צ
טוב ממנו לא מצאתי
שרוולים צחורים כשלג
ואקדח על מותן.
כך יום יום נצא הרחובה
לעצור חייל בלי כובע
ולתקוע לו חזוק וחוקן,
אם הפס אינו מתוח
או כפתור הכיס פתוח
אם שכחת לסמלת סעד להצדיע
הי חייל חיש בואה הנה
את התעודות הראה נא
אנו כבר נמצא מה להודיע.
ובטרם נצא, לחפש עריקים
נספר אגדה מבית אבא
שהיו בעולם למד-ואו צדיקים
כל אחד כענק גברא רבא
בגללם העולם לא ירד לטמיון,
בגללם עוד מצאו שמץ צדק
אך היום רבותי
המצב הוא איום
כי מהם רק נותר המ"צ
הוא והא תפקיד מ"צ......
יום אחד לי קרה הו, מקרה לא נעים
כשהייתי ניצב במלכודת
וחלף ג'יפ צבאי, וב'ספיד' של תשעים
אך נראה מספרו לי מקודם
לאותו המספר הן רפורט טוב מובטח
ואל בית דין שדה אז חיש רצתי,
אלא מה התברר, שהג'יפ הוא שייך
למפקד חטיבת המ"צ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
