היתי השבוע במקום הכי נידח במדינת ישראל/פלסטין (תלוי את מי שואלים). כל-כך נידח שקיבלתי SMS שאומר לי שאני מועבר לרשתות הירדניות. גועל נפש, זו לא היתה עוד התנחלות שהשאלה על הלגיטמציה שלה תלויה באוויר, זה היה גרוע מזה. מאחז - קרקע גנובה.

זה לא משנה ההיבט הפוליטי, שלנו או של הפלסטינים, מה שבטוח השטח הזה לא שייך למתנחלים שהתשלטו עליו, הוא לא פרטי. מתנחלים מהסוג הזה הם בעצם בדואים, בונים איפה שבא להם, מניחים את הקרוואנים שלהם איפה שבא להם, חיים על גנרטורים ועל חשמל שלא מהמקום שלהם, כי הם לא מחוברים לתשתיות באופן חוקי, בקיצור פיראטים, ואנחנו בצה"ל, כמו מטומטים, שומרים עליהם.

היתי מאד ניטראלי מבחינה פוליטית לפני שהתגייסתי, אבל עם הזמן את מגלה את הכיעור הימני, הצביעות, הלקקנות, וזה במקרה של ימני אינטלגנט ברוב המקרה זה סתם אספסוף חמום מוח שחושב שזה מגניב להגיד "דה ליברמן!".

החבר'ה האלה לוקחים מפקדים בפעילותם השוטפת בבסיסים בשביל לשמור ולגבות את הפשעים שלהם, גם לא ממש אכפת להם מהחיילים, העיקר שיש שמירה. הרבש"ץ (שריף בשטחים), לא ראיתי אותו פעם אחת מאז שהגעתי, כל האוכל נקנה מכיסו של אחד הנגדים ששמר איתנו הוא אמר במילים האלה "רבש"ץ זה עבריין עם רשיונות, גונב אדמות פרטיות ומקבל גיבוי בטחוני. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה ובאמת שזה לא מעניין אותי, שיגורו כאן אם ממש בא להם, ויגדלו כאן את הילדים שלהם. אני רק רוצה לסיים את השבוע הזה בשקט ולעוף מפה."

בגלל שלא נפגשתי מעולם עם האחראי על היישוב הפיראטי מעולם לא ידעתי מה ההיסטוריה של הגזרה, מה הנהלים או על מה אני שומר ות'אמת שגם לא היה אכפת לי, שמירה עח עבריינים זה תפקיד השב"ס, לא של צה"ל.

הלקקנות הימנית. ימנתי תמיד מנסים לשחק אותה פטריותיים גדולים. באחת הפטרולים בלילה, באיש שהיה איתי בשמירה (לא גאון גדול, בלשון המעטה) התסכל על כל הדגלי ישראל שהתנופפו שם ואמר בצחוק "מה הם שמים במקום הזה דגלי ישראל, פאדיחות. שישימו דגלים של פלסטין" - למי שלא הבין, איזה ישראלי מתפאר ביישוב של קרראווים, פחונים ואדמת קק"ל/מנהל מקרקעי ישראל/רשות פלסטינית גנוב. אחת העמדות היתה לשמור על איזה גן ילדים, העמדה את משחק תופסת עם השמש כדי למצוא את המקום המוצל שעם הזמן מתחיל להיגמר. האמהות עוברות לקחת את הילדים מהגן. לרוב מתעלמים ממך, מדי פעם שואלים "מה נשמע?" אחת אפילו שאלה "היו קשות שמירות כאן?" - יא בת זונה! בחיים שלך לא החזק נשק, מכונה לייצור נוער גבעות. למשתמטות האלה אין זכות להקים בית על אדמה חוקית במדינת ישראל אז הן בונות אותו בצורה פיראטית ומסכנות אותנו בשביל זה. הנשים בהתנחלויות הן ללא ספק לקקניות וצבועות.

השמירה הראשונה בגן הילדים זעזע אותי. בהתחלה זה היה נחמד לראות את את כל הילדים הבלונדינים עם העיניים הכחולות- ילד איקאה בשפתינו. כשאני היתי הגיל הזה, או אפילו שנה-שנה וחצי מבוגר מהם היתי משחק עם החברים בגן בפוואר ריינג'רס ומפלצות מרושעות. אבל לא בזה שיחקו הילדים. יכולתי לשמוע את המילה 'ערבי', הם זרקו פריזבי לאוויר ויכולתי לשמוע אותם מדברים על להרוג. הם גם ביקשו מאחת הילדות בגן שתעזור להם להילחם בערבים. אוחרי כל זה הסרוגים אומרים שהחינוך שלהם טוב משלנו, הם לא שונים בהרבה משטיפת המוח בחמאסניקית. אז גם אני שיחקתי במשחק, שמו בישראל נקרא "מחבל נולד", כשאתה מבין על אילו ערכים הם גדלים, אתה יוצא מנקודת הנחה שהחמודי משם, זה שיושב לבד בפינה, מוזר לעומת שאר הילדים, הוא יהיה "ג'ק טייטל הבא.", והבחור שם, שיושב ולומד "ברוך גולדשטיין הבא." המקובל זה כמובן "מאיר כהנא" הבא, והילדה המקובלת זו "דניאלה וייס הבאה"... אה, יד שם, בין כל ילדי האיקאה האשכזנים, יש שם ילד תימני. ההן זה "יגעל עמיר הבא"?

האיש השמאלן בהיסטוריה אמר פעם

"חינוך זה נשק שהשפעתו תלויה במי שמחזיק אותו בידיו ובמי שהוא מכוון עליו."

מה משותף בין השניים?

שניהם מייצגים את המחנות השמאלניים הגדולים של המדינות שלהם ושניהם... יפסידו בבחירות הקרובות.

מה שאני אוהב בפוליטיקה האמריקאית היא שהימנים הם באמת ימנים, ולא "אנחנו ימניים אבל נגדיל את קצבת הילדים".

אני מאד מזדהה עם המפלגה הרפובליקנית, למעשה אני מזדהה איתם יותר ממה שאני מזדהה עם כל מפלגה אחרת בארץ (בעיקר עם הזרם השמרני, למרות שאני אתאיסט).

אולי אפילו יום אחד אקים את "מפלגת הרפובליקה הציונית".

ותרצו או לא, התוצאות היו ידועות מזמן.

לא משנה מי ניצח בקרב הדמוקרטים.

אף אחד, כמה שנשמע שובניסטי ו/או גזעני, לא היה נותן לאישה ו/או לאדם שחור לקבל את המשרה של האיש הכי חזק בעולם.

אז למי ששאל למה קונדוליסה לא השתתפה, תחשבו לבד...

מקיין, לא רק שייכנס באמ-אמא של הטרור ויגדיל את התמיכה בישראל.

הוא הבטיח שהוא ייתפוס את ראש הממשלה של ישאל (שכנראה, לצערינו הרב, יהיה ביבי) מהביצים עד שהוא יפנה מאחזים בלתי-חוקיים (וכפי שהסברתי בפוסטים רבים קודמים, התנחלויות זה דבר מאד לא-ימני).

מה שאפשר לסכם ב:

הרבה כסף מהאמריקאים, תחמושת חדישה ומשוכללת, וחסכון של כסף וכוח אדם לנו על ידי פינוי ישובים או (או לפחות את אלה שהם לא חוקיים).

וסתם לידע הכללי הציבורי הרדנקי (redneck) שידועים לשמצה בתור דרומיים, אנטישמיים, בורים, הם חלק מציבור המצביעים של מקיין, והם מעדיפים יהודים שמחזקים את הכלכלה הקפיטליסטית האמריקאים מאשר המוסלמים שמפוצצים להם בניינים. ושלא נשכח את האבנגליסטים... שהם ממש אוהבים את ישראל.

זה הפוסט השלישי שלי היום.

ולמערכת ישרא-בלוג, אני ממש מאושר שאתם מכניסים נושאים פוליטיים לנושא החם, אבל לא נראה לי שלהרבה אנשים כאן ממש אכפת מהפוליטיקה האמריקאית.

יש כל-כך הרבה אייקוני תרבות במדינה הזאת, כל-כל הרבה סמלים שמייצגים אותנו, וכולם חרא.

ראיתי את שיר ה-60 שהיה בערוץ 11, ממש חרא שירים, חוץ מ"שיר הרעות" ו"עטור מצחך", פשוט חרא שירים.

אז מצטער שאני לא אוהב את "אני ואתה" ושאני גם לא אוהב את "רקמה אנושית" כנראה שאני לא מספיק ישראלי

אני גם שונא למנגל, אני אוהב את הבשר, אבל את הדלקת האש, הזמן שצריך לחכות, זה יכול להיות נצח, אני שונא מנגל! בכלל שונא להדליק אש.

ומכל סוגי הלחם שקיימים בעולם, מכולם, במקום לבחור את החלה, שמייצגת את העם היהודי, לקחנו את הדבר השני הכי דוחה אחרי לחם שיפון- פיתה.

אני שונא פיתות! זה מגעיל.

ופלאפל? אני לא יודע אם אני שונא את זה בגלל הפיתה שבתוכה שמים אותו, בגלל כל הדברים הנוספים ששמים איתם ביחד, וזה מנפח את זה בצורה כזאת שאי אפשר להכניס את זה לפה, או בגלל שאני פשוט שונא פלאפל.

חומוס- חומוס זה כמו פסיפלורה, ברגע שזה ייכחד מהעולם, ממש לא יהיה אכפת לי.

חומוס זה כמו סלט ששמים עם שניצל או עם הקבב, הוא גורם לוואי, מוסיף קצת "עניין" טעם אבלל ממש לא חשוב, וצריך למרוח שכבה דקה, דקה מאד, כי אז הטעם של החומחוס יהיה דומיננטי וזה יהיה מגעיל.

טחינה- הדבר היחיד הטוב שיוצא מטחיה, זה חלווה, חוץ מזה טחינה זה במילה אחת -דוחה.

אחרי שסיקרנו את הסמלים: פיתה, פלאפל, חומוס וטחינה, שהם דרך-אגב מאכלים ערביים, אני לא יודע איך הם הפכו לאוכל הלאומי של ישראל... אולי בגלל שאנחנו מדינת מהגרים ולא באמת מדינה בעלת לאום אתני.

ושימו לב, שלמרות שראשוני היישוב, והמייסדים, וכל מי שהקים פה את המדינה והמדינה הזאת, אפשר לומר שייכת לו באופן חוקי, אלה האשכנזים ושום מאכל אשכנזי הוא לא מאכל לאומי.

(ואחרי שיש להם טחינה, חומוס, פיתות, פלאפל וגם כנפה, איך מעזים השחורים האלה להגיד שהאוכל שלנו מגעיל?!?!!?!)

דבר נוסף שמאפיין ישראלים, הוא נדהיגה מחורבנת- אתמול היתי ביומולד באיזור התעשייה, שעה שאני מסתובב לחפש חנייה, כדי לא לחנות באדום-לבן, בגלל הבני זונות שחונים בדאבל.

הדחפות-  אומרים שזה מנהג מאד ישראלי, לי באופן אישי חושב שזה מנהג כלל עולמי של אידיוטים, ואולי לא.

אני תמיד האחרון שיורד מאוטובוס, או ממטוס.

למי יש כוח להידחף עם כל הטמבלים שחושבים שהתחנה תברח להם.

חדשות: מנהג פסיכומפתי כזה של ישאלים, של אבא שלי למשל, לצפות בכל מהדורות החדשות שמשדרים ביום, רק ההבדל שבין החדשות של שעה חמש לשעה חמש וחצי לא קרה כלום, אבל חייבים לצפות.

וכשיוצאים לפרסומות, מחפשים חדשות בערוץ אחר, אפילו שאלו אותם חדשות.

וכל הניוזהוליקים לא שמים לב שהכתבים מורחים את זה כדי להרוויח זמן, שבעצם אפשר לקרוא כל תה באינטרנט פעם אחת בצורה מתומצטת, נוחה, ולא רודפתץ רייטינג.

לסיכום, עשרת הסמילם הישראליים שצריך להחרים:

חומוס

פיתה

טחינה

פלאפל

חדשות מוגברת

הדחפות

שירים רבים כגון "אני ואתה"
מנגל

נהיגה חרא

ואחרון: קרוקס! מאיפה בא החרא הזה?

ומאחל ברכות לכל האירופאים, הערבים, הכושים, האסיאתיים והילידים של מדינתינו.

60

אופס!

הכוונתי עשרת הטובים ב-60 שנות קיום... כאילו שלא הבנתם.

תמיד היתי מלכלך על המוסיקה הישראלית.

ישראלים גורעים באומנות, הסרטים שלנו משעאממים והזמרים אצילנו גרועים.

רק לאחרונה הסתכלתי לאחור ונזכרתי בסרטים כמו "אלכס חולה" אהבה או "גבעת חלפון אינה עונה"... אז יש לנו סרטים טובים, מה עם המוסיקה?

אני לרוב היתי שומע מוסיקת קאנטרי אמריקאית (או מוסיקת קאנטרי הונגרית) ופולקים של מדינות שונות כולל פולק יידיש.

לפני שבוע-שבועיים, התחלתי לשמוע בתדירות גבוהה יותר את הפלייליסט שנקרא Hebrew. המלא בשירים ישנים טובים וישראליים.

הורה ממטרה/ שושנה דמארי

מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי