לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אמריקאי, יווני ומרוקאי עולים על אונייה - מה באמת הלך שם...


למעלה מ-24 שעות על הרגליים, מצאתי עצמי מבצע תפקידים הזויים, מבקר שלוש פעמים בבית חולים והכי חשוב - היתי כל הזה בבית!

 

לפני שאני מתחיל קצת בענייני במ"מ, אין לדבר על מבצע לפני/תוך כדי התרחשותו. אבל לאחר שהמצבע נודע בתקשורת העולמית כבר, וסביר להניח שהחבר'ה הולכים להתראיין, פלוס, העובדה שהקיפו אותי עיתונאים וצלמים בחלק מסויים של היום, יש על מה לדבר.

 

הכל התחיל מתישהו שבוע שעבר כשהאונייה הזאת יצא לדרכה.

"זה סתם אנשים." אמרו. "פציפיסטים.", "שמאלנים" - למרות שכשמדובר בפלסטינים הם תמיד ימניים. (אני ארחיב בפעם אחרת).

אז איך קרה שרודפי השלום החלו להכות ולבצע לינצ'ים - כמו שאמרתי ימין קיצוני פלסטיני, אפילו קומץ, קומץ של 40% מהנוכחים (ממש מעט) שהונהג על ידי פסיכי אחד, וסיימנו בפצועים (לנו( והרודים (להם).

 

יום חמישי בלילה התרוצצויות בבסיס שכללו המון עבודות שגרתיות שחייבות להתצבע בזמן מוגבל בתופסת עבודות שגרתיות של הבסיס עצמו והיערכות.

כוננות זה דבר הורג. במיוחד אחרי שמצאתי את עצמי שלחץ עבודות מטורף ו-24 שעות שלמות בלי אוכל.

שגרה זה טוב, מבצע זה טוב, כוננות זה מהשטן.

הרגתי כאילו אני במוצבים כמו ב"אם יש גן עדן" (אני לא מתיימר להיות קרבי, כן.) "מתי יוצאים?", "אני לא יכול!", "אני שמתגע פה!" כל זה שתפסנו כוננות בבסיס שהוא לא שלנו, ששמו שמור במערכת.

 

האניות עצמן התקלקלו והתגלו בהם פגמים ותקלות רבים. הם אומרים שזה בגללינו אבל ביננו כולם יודעים מה הסיבה - בנייה תורכית.

ראינו איך הבניינים שלהם עמידים ברעידות אדמה, שאנחנו נוסעים לחלץ מהן פצועים אחר-כך.

 

עכשיו לנמל, אני גר קרוב מאד לשם וההקפצה בשילי היתה מהבית - כיפחיים! כמו כן גם החזרה היתה הביתה... ממש יומיות.

כי מההשלטות עד הפריקה של הנושאים זה לקח יותר מ-24 שעות ללא שינה, ככה שזה בעצם יום.

 

האונייה הראשונה הגיע... מתח... אסור שייתקרבו אליה... אבל מה? בני ישראל סקרנים, צריכים להדחף לכן צריך להעמיד שתי שורות מחסומים ו-אף אחד לא נכנס! לא דובר צה"ל, עד שהם לא משיגים אישור, ולא בטחון מידע, שהעפנו אותם בבעיטה וגם חלק מחוקרים הפלצנים והחוצפנים של השב"כ - אלה שהמסתוריות גרמה להם לשכוח מהם נימוסים - ובסך הכל כל מי שמנה לעבור ואני אומר 'כן' - נכנס.

 

בסוף עזבתי את העמדה למשהו אחר - פינוי הפצועים לבתי חולים אלה שנעצרו ואלה שגורשו.

תרצו או לא, ישראל מדינה נאורה באופן יחסי, גלעט שליט חי עם עכברושים והחבר'ה האלה מאנייה (ידעו או לא ידעו על הנשק הקר שיש בה) קיבלו יחס של מלכים. אכלו מהאוכל שלנו, שתו מאותם מים שאנחנו שתינו ונסעו V.I.P לבתי חולים. צה"ל הואעדיין צבא מוסרי למרות הכל (באופן פרקטי בלבד, מבחינה תיאורטית כל החיילים שנתקלתי בהם היו מתים לשרוף את האנייה על כל נוסעיה.).

 

פצוע אחד, למרות שהיה פצוע עשה בעיות, מעולם לא נתקלתי בעצור/מעוכב שעושה בעיות לפני כן, זה היה משהו חדש.

המילה האחרונה ששמעתי מפצוע אחר אחרי שהסעתי אותם לבית חולים היתה "Thank you" - הם כנראה לא ציפו שחיילי צה"ל הציוניים וה"פאשיטיים" יישלחו אותם לבית חולים. בככל במהלך ה-24 שעות מצאתי את עצמי מבקר שלוש פעמים בבית חולים, פעם אחת שוחחתי איתם באנגלית. בפעם השנייה "רק ערבית ועברית." אמר לי השוטר שהעביר לנו את הפצוע. נאלצתי לגייס כל מה שלמדתי בתיכון "Asseyez ici", "bien" , "merci". הבחורים האחרונים היו בכלל קטסטרופה, דוברי תורכית ותורכית בלבד, נאלצתי לגייס מילים שאני מכיר שחופפות מרומנית, בסוף התקשרתי ל'תורכי' שידבב לי אותם. "טרקע! איך אומרים לחץ דם בתורכית?".

 

לדעתי המבצע סוכם בכשלון -

1) תדמיתי מבחלינה הומאנית, כל הרעיון שעומד מאחוריו (כי יצאנו מנקודת הנחה שאלו פעיליל שלום) - כשלון.

2) תדמיתי מבחינת צבאית והרתעתית, לוחמי סיירת מובחרת (שהיו די חסרי אונים למען האמת, לא באשמתם, סיירת או לא, 600 איש!) מקבלים מכות רצח ומאבדים נשק.

3) האונייה הזאת, אפשר לומר היתה סוג של סוס טרויאני, למזלינו נשק חם לא היה עליה.

4) והכי גרוע, נפצעו לנו חיילים, ועוד במבצע שהיה אמור להיות בלי פגע באדם אחד.

 

יישמע טיפשי מצדכם, אבל אני עדיין חושב שרבים מחברי המשט הונעו מתוך תמימות ולא מתוך רוע. הם לא יודעים מה זה חמאס, הם חושבים שזה ארגון צדקה, אוכלים עם כפית את הבולשיט של השלטון הפלסטיני שאונס את האזרחים שלו, וגם מחצית מההספקה ההומאניטארית הוא גונב. אבל אנחנו טובים מהם, וניסיתי להסביר את זה לנהגים שהסיעו אותנו אתמול (נהגם לא חבר'ה חכמים, בלשון המעטה.) מה שהכי מעצבן אותם זה שאנחנו טובים ואדיבים אליהם, הם מחפשים את החייל הקלגס, את הישראלי הציוני הרשע, אל תתנו להם את זה!

 

אתה יכול לחסל 100 מחבלים באיו"ש, למנוע מגע פיגוע בירושלים ורצח בת"א, אבל זה לא נקרא להילחם למען המולדת, כי הם לא המולדת ולא הבית.

עדיף לתפוס כייס רחוב באשדוד ממאה מחבלים בחברון.

סוף-סוף יש קצת אקשן בגזרת הבית.

כל הטחינה הזאת, כל הטירוף הזה, ואת רוב העבודה אפשר להגיד שעשיתי מהבית (תצחקו, תצחקו על זה שאני כפרי ולא גר שם עכשיו!).

 

 

Kastrvets:This is blasphemy! This is retardation !

Lokum: Retardation ? THIS IS TURKY!

 

נכתב על ידי , 1/6/2010 17:20   בקטגוריות אשדוד, פלסטין, תורכיה, תורכי, עזה, צבא, תרוכי, תעמולה, תורכים, שמאל, שמאלנים, קיצוניים, צה"ל, פציפיסטים, פציפיזם, פאשיזם, ערבים, ערבי, משטרה, ימין, ימנים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האם הצלחנו?


חברי הטבעת! AEA: Anti-Emo Alliance

יש לי תחושה שאנחנו לא עושים את עבודתינו כלל (מה אנחנו בכלל אמורים לעשות?)

מצע הברית AEA

אך בכל-זאת עבודתינו נעשת.

מיום ליום אני רואה פחות ופחות בלוגין חדשים שנפתחים עם שם שמכיל את צירוף המילים 'My', 'Fuck' ו-'Life' בכל צורה/וריאציה/רצף אפשרי.

יתכן שהבכיינים ראו שהם לא אהודים כאן והפסיקו לפתוח בלוגים? או שיתכן שפשוט כל האפשריות לשם שמכיל את אחת המילים הללו כבר נתפס (וזה כולל סימנים שונים כנו '!,@,#,$,%,^,&,*,),(,],[,{,}' הבנתם...).

יתכן וזו רק עונה (אתם יודעים איך זה אימואים... כמו מדוזות יאק!) חלשה.

אז הצטרפו כבר עכשיו לברית! חיתמו על העצומה/מצע! תוסיפו תמונות אנטי-אימואיות לבלוגכם! והכי חשוב: אל תשכחו לחייך!

נכתב על ידי , 3/5/2007 23:12   בקטגוריות אימו, תעמולה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבטחתי לתת כל שבוע שיר


במסגרת התעמולה האנטי-אימואית הבטחתי להביא לבלוג קליפ/שיר לא-אימואי.

היום הבאתי שיר שרובכם, אם לא כולכם מכירים.

Allways Look On The Brigh Side of Life

נכתב על ידי , 29/4/2007 13:39   בקטגוריות מוסיקה, monthy pyton, תעמולה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התעמולה האנטי-אימואית נמשכת....


שלום קוראים שלי, וברוכים הבאים לכל מי שטוב לו בחיים והוא מודע לזה.

התעמולה נשמכת, אבל אין תגובות, מה? לא יכול להיות שכולכם אוהבי אימואים.

בכל אופן, הוספתי רשימה חדשה (בצד ימין) בה יש קישורים לכל קטעי התעמולה+קישורים לבלוגים של שונאי אימואים (אז אם אתם אנטי-אימואים תגיבו כדאי שאני אוסיף אתכם.).

מי שמופיע ברשימה אלו רק שני בלוגים של אנשים שהבנתי שהם אנטי אימואים, או כאלה שחברים בברית/טבעת.

אז איך אני נהיה אנטי-אימו?

פשוט תוסיף לפחות אחת מהתמונות הבאות לבלוג שלך ו/או תצטרף לטבעת :

 

את זאת הכנתי בעצמי

 

 

 

אני אישית אהבתי את זאת:

 

תוסיפו את אחת התמונות, תגיבו, ותופיעו ברשימת הכבוד.

הוספתי גם טבעת חדשה (כמו שכתוב בתמונה) Anti-Emo Alliance. מוזמנים!!!

שחכתי לציין מוזמנים גם כל ה Ex-Emo למיניהם, אלה שהבינו את היופי שבחיים וראו את האור. אחרי 'ייסורים' או ייסורים (זה כמו 'ייסורים' אבל אמיתי) רבים.

ממחר, אני מתחיל בפרוייקט, שירי 'לא-אימו'.

במסגרת הפרויקט אעלה בכל שבוע קליפ/שיר שהוא מאד לא אימואי (מוזמנים להמליץ).

מה זה שיר לא-אימו: כל שיר שמח ומוסיקלי (ז'תומרת לא נשמע כמו ילדה בוכה או ציפור משלשלת).

נכתב על ידי , 28/4/2007 19:20   בקטגוריות אימו, מוסיקה, ביקורת, תעמולה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמונת אימו שלי.


לא, לא אני אימו בתמונה, אלא אני צילמתי.

רק תדעו שסיפור עצוב וקורע לב מסתתר מאחורי התמונה.

הסיפור הזה כל-כך עצוב שאני כבר לא אוכל בבורגראנץ'.

להלן הסיפור:

חזרתי היום הביתה מהמקום ש"לומדים בו דברים" שנקרא בית-ספר (בויקיפדיה לומדים יותר).

בדרכי הביתה במקום המאד לא צפוי, פארק קטנטן ונחמד שנמצא ליד הבית-ספר שלי, איפה שילדים קטנים (בד"כ רוסים או תימנים( משחקים כדורגל, זקנים יושבים יחד עם הפיליפינית שלהם או סתם זוג יושב עם התינוק.

הפעם לא היו שם לא רוסים, לא תימנים, לא פיליפינים, לא זקנים, ולא זוגות עם תינוקות.

הפעם היה שם אימו.

הוא דיבר על כמה שעצוב לו והוא רוצה להתאבד.

ואני, בן אדם טוב בסך-הכל, לא יכולתי לראות אותו סובל ככה.

אז הוצאתי מהתיק שלי את האקדח שלי (אה, כן גם יש לי אקדח שאני תמיד לוקח לבית-ספר, אי-אפשר לדעת באיזה ערס דוקרני תפגוש.

פיף-פאף-באם-טראח-ספלאש, יריה אחת (חה! ציפיתם ליותר) והמוח האימואי מלא המרמור וחסר השכל נשפך על הספסל.

לא יכולתי להשאיר ככה את הגופה, מה אני אספר לשוטרים, עזרתי לו, מי היה מאמין לי.

אז הכנסתי את הגופה לתיק (נו, זה אימו בלי הרבה בשר, וגם הרבה דם ללכלך לא היה לו כי הרוב יצא כשהוא חתך את הורידים חמש דקות לפני-כן).

לקחתי אותו הביתה גזרתי אותו לחלקים.

אחרי שנגזר לחלקים מכרתי אותו לתאגיד ששמו כבר הוזכר.

אה, רואים את העיגול הזה הכסוף, זה המחזיק מפתחות הדבילי הזה שאימואים שמים בד"כ על השפה שלהם.

 

נכתב על ידי , 27/4/2007 22:45   בקטגוריות אימו, שווארמת ארנבים, תעמולה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)