†Swine Influenza†

למעלה מ-24 שעות על הרגליים, מצאתי עצמי מבצע תפקידים הזויים, מבקר שלוש פעמים בבית חולים והכי חשוב - היתי כל הזה בבית!

לפני שאני מתחיל קצת בענייני במ"מ, אין לדבר על מבצע לפני/תוך כדי התרחשותו. אבל לאחר שהמצבע נודע בתקשורת העולמית כבר, וסביר להניח שהחבר'ה הולכים להתראיין, פלוס, העובדה שהקיפו אותי עיתונאים וצלמים בחלק מסויים של היום, יש על מה לדבר.

הכל התחיל מתישהו שבוע שעבר כשהאונייה הזאת יצא לדרכה.

"זה סתם אנשים." אמרו. "פציפיסטים.", "שמאלנים" - למרות שכשמדובר בפלסטינים הם תמיד ימניים. (אני ארחיב בפעם אחרת).

אז איך קרה שרודפי השלום החלו להכות ולבצע לינצ'ים - כמו שאמרתי ימין קיצוני פלסטיני, אפילו קומץ, קומץ של 40% מהנוכחים (ממש מעט) שהונהג על ידי פסיכי אחד, וסיימנו בפצועים (לנו( והרודים (להם).

יום חמישי בלילה התרוצצויות בבסיס שכללו המון עבודות שגרתיות שחייבות להתצבע בזמן מוגבל בתופסת עבודות שגרתיות של הבסיס עצמו והיערכות.

כוננות זה דבר הורג. במיוחד אחרי שמצאתי את עצמי שלחץ עבודות מטורף ו-24 שעות שלמות בלי אוכל.

שגרה זה טוב, מבצע זה טוב, כוננות זה מהשטן.

הרגתי כאילו אני במוצבים כמו ב"אם יש גן עדן" (אני לא מתיימר להיות קרבי, כן.) "מתי יוצאים?", "אני לא יכול!", "אני שמתגע פה!" כל זה שתפסנו כוננות בבסיס שהוא לא שלנו, ששמו שמור במערכת.

האניות עצמן התקלקלו והתגלו בהם פגמים ותקלות רבים. הם אומרים שזה בגללינו אבל ביננו כולם יודעים מה הסיבה - בנייה תורכית.

ראינו איך הבניינים שלהם עמידים ברעידות אדמה, שאנחנו נוסעים לחלץ מהן פצועים אחר-כך.

עכשיו לנמל, אני גר קרוב מאד לשם וההקפצה בשילי היתה מהבית - כיפחיים! כמו כן גם החזרה היתה הביתה... ממש יומיות.

כי מההשלטות עד הפריקה של הנושאים זה לקח יותר מ-24 שעות ללא שינה, ככה שזה בעצם יום.

האונייה הראשונה הגיע... מתח... אסור שייתקרבו אליה... אבל מה? בני ישראל סקרנים, צריכים להדחף לכן צריך להעמיד שתי שורות מחסומים ו-אף אחד לא נכנס! לא דובר צה"ל, עד שהם לא משיגים אישור, ולא בטחון מידע, שהעפנו אותם בבעיטה וגם חלק מחוקרים הפלצנים והחוצפנים של השב"כ - אלה שהמסתוריות גרמה להם לשכוח מהם נימוסים - ובסך הכל כל מי שמנה לעבור ואני אומר 'כן' - נכנס.

בסוף עזבתי את העמדה למשהו אחר - פינוי הפצועים לבתי חולים אלה שנעצרו ואלה שגורשו.

תרצו או לא, ישראל מדינה נאורה באופן יחסי, גלעט שליט חי עם עכברושים והחבר'ה האלה מאנייה (ידעו או לא ידעו על הנשק הקר שיש בה) קיבלו יחס של מלכים. אכלו מהאוכל שלנו, שתו מאותם מים שאנחנו שתינו ונסעו V.I.P לבתי חולים. צה"ל הואעדיין צבא מוסרי למרות הכל (באופן פרקטי בלבד, מבחינה תיאורטית כל החיילים שנתקלתי בהם היו מתים לשרוף את האנייה על כל נוסעיה.).

פצוע אחד, למרות שהיה פצוע עשה בעיות, מעולם לא נתקלתי בעצור/מעוכב שעושה בעיות לפני כן, זה היה משהו חדש.

המילה האחרונה ששמעתי מפצוע אחר אחרי שהסעתי אותם לבית חולים היתה "Thank you" - הם כנראה לא ציפו שחיילי צה"ל הציוניים וה"פאשיטיים" יישלחו אותם לבית חולים. בככל במהלך ה-24 שעות מצאתי את עצמי מבקר שלוש פעמים בבית חולים, פעם אחת שוחחתי איתם באנגלית. בפעם השנייה "רק ערבית ועברית." אמר לי השוטר שהעביר לנו את הפצוע. נאלצתי לגייס כל מה שלמדתי בתיכון "Asseyez ici", "bien" , "merci". הבחורים האחרונים היו בכלל קטסטרופה, דוברי תורכית ותורכית בלבד, נאלצתי לגייס מילים שאני מכיר שחופפות מרומנית, בסוף התקשרתי ל'תורכי' שידבב לי אותם. "טרקע! איך אומרים לחץ דם בתורכית?".

לדעתי המבצע סוכם בכשלון -

1) תדמיתי מבחלינה הומאנית, כל הרעיון שעומד מאחוריו (כי יצאנו מנקודת הנחה שאלו פעיליל שלום) - כשלון.

2) תדמיתי מבחינת צבאית והרתעתית, לוחמי סיירת מובחרת (שהיו די חסרי אונים למען האמת, לא באשמתם, סיירת או לא, 600 איש!) מקבלים מכות רצח ומאבדים נשק.

3) האונייה הזאת, אפשר לומר היתה סוג של סוס טרויאני, למזלינו נשק חם לא היה עליה.

4) והכי גרוע, נפצעו לנו חיילים, ועוד במבצע שהיה אמור להיות בלי פגע באדם אחד.

יישמע טיפשי מצדכם, אבל אני עדיין חושב שרבים מחברי המשט הונעו מתוך תמימות ולא מתוך רוע. הם לא יודעים מה זה חמאס, הם חושבים שזה ארגון צדקה, אוכלים עם כפית את הבולשיט של השלטון הפלסטיני שאונס את האזרחים שלו, וגם מחצית מההספקה ההומאניטארית הוא גונב. אבל אנחנו טובים מהם, וניסיתי להסביר את זה לנהגים שהסיעו אותנו אתמול (נהגם לא חבר'ה חכמים, בלשון המעטה.) מה שהכי מעצבן אותם זה שאנחנו טובים ואדיבים אליהם, הם מחפשים את החייל הקלגס, את הישראלי הציוני הרשע, אל תתנו להם את זה!

אתה יכול לחסל 100 מחבלים באיו"ש, למנוע מגע פיגוע בירושלים ורצח בת"א, אבל זה לא נקרא להילחם למען המולדת, כי הם לא המולדת ולא הבית.

עדיף לתפוס כייס רחוב באשדוד ממאה מחבלים בחברון.

סוף-סוף יש קצת אקשן בגזרת הבית.

כל הטחינה הזאת, כל הטירוף הזה, ואת רוב העבודה אפשר להגיד שעשיתי מהבית (תצחקו, תצחקו על זה שאני כפרי ולא גר שם עכשיו!).

Kastrvets:This is blasphemy! This is retardation !

Lokum: Retardation ? THIS IS TURKY!

כבר יותר משבוע שאני כבר לא... לא מה?

לא יודע את הדרך הביתה, היום זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי את הדרך הביתה מהבסיס, הלילה זה הלילה השני שלי בבית.

איך קרה?

נעשתי כפרי.

אחרי הלילה הראשון שלי בבית החדש, הקפיצו לבסיס שנמצא ממש קרוב אליו - כיפחיים, קמתי ממש מאוחר, היה לי זמן לשבת עם המשפחה ואפילו הגעתי חצי שעה מוקדם יותר.

עכשיו אני חוזר לכאן מהבסיס החדש באיו"ש, חור, חור, חור, ואחד המדדים לחור הוא ההפשר בין זמן ההגעה ברכב פרטי לזמן ההגעה בתחבורה ציבורית, וככל שההפרש גדל, כך המקום חור יותר.

עליתי על הסעה מאורגנת מהבסיס שמגיעה, איך לא, לאשדוד - היכן שאני כבר לא גר, ושאלתי אותו עם הוא עוצר בצומת כנות... "בצומת גדרה... איפה אתה גר? ביישובים?".

השפלתי מבט "כן." אני... אני גר ב-"יישובים!" כל-כך מעליב, פעם ראשונה שאני בכלל לא יורד בתחנה האחרונה כדי להגיע הביתה... זה נורא, צריך להיות דרוך כדי לדעת מתי לרדת במקום לישון, יורד בצומת מחכה בתחנת אוטובוס ורואה שני חיילים עם רובה ואפוד.

"אתם שומרים כאן?".

לא רק שאני גר ב-"יישובים" עכשיו גם יש לי חיילים ששומרים לי על התחנת אוטובוס מאיזה גורם פח"עי.

החיילת ששמרה שאלה איפה אני משרת... הסברתי לה שבאיו"ש, קצת יותר דייקתי עם המקום... "זה ממש ליד הבית שלי היא אמרה... בבקעה.". -"נפלא, אני שומר עליך ואת שומרת עלי..." - נהדר מתנחלת שומרת לי על הבית - מה התהפכו היוצרות? אז מעכשיו אני כפרי, עברתי למושב 5 דק' מאשדוד וכבר הפכתם אותי לתושב השטחים?

קודם על הבית.

הבית האמיתי

איפה שיש לי חדר, משלי! עם שגל אשדוד על קיר אחד ודגל רומניה על אחר.

איפה שיש בלאגן כשאני בא, וסדר כשאני חוזר

איפה שאני ישן שני לילות בשבוע-שבועיים.

מעולם לא עברתי דירה, ואני חושב שלעבור זה יהיה אחד הדברים הכי קשים בעולם, להיתחשב בעובדה שאני חי כאן מגיל 0 ומכיר כל דלת, כל חור בתקרה/רצפה/קיר. יודע את מבנה המפלסים של הבית בע"פ וכל פעם שאני מסתכל על אחד הקירות זה מפציץ בנוסטלגיה.

לקראת סוף י"א ההורים איימו לעבור למרכז בסוף השנה הבאה "אתה גם ככה תהיה בצבא, עדיף שיהיה לך קרוב להכל.".

מזל שהם לא עברו עדיין.

אני שונא את המרכז.

ועכשיו אני רוצה להתחשב בעובדה שאני רואה בית פעם בשבוע/שבועיים.

התכוונתי לכתוב את השיר הזה רק בסדיר, כשאראה איך המגורים שם, אבל המגורים בטירונות ובקורסים לא מי יודע מה.

המקלחות דפוקות, השירותים מועטים ומלא אנשים.

ועם את התקציב שמקבל החייל (10 שקל בחודש) מבזבזים על אופנועים כמובן, שכל שאר הכסף מוזרם, כמובן, לחי"א.

השיר "יה משטרתי מבוסס על מילות השיר "יא משלטי" של להקת פיקוד צפון.

יש מי שגר בצריף רעוע

יש מי שוכן בתוך ארמון

שלישי יש לו שיכון קבוע,

והרביעי גר בקרטון.

אך מה יש כאן להתווכח

היש שיכון דומה לזה?

גם לא שלמנו דמי מפתח

ומהברזים רק בוץ יוצא.

יא, יא משטרתי, ביתי שלי

וחרקים על הקירות

יא, יא מטבחי, יא מיטתי

ואזיקים וניידות.

נכון שאין בו , אין בו לוקסוס כלל

והקירור היחידי, הוא קור הלב

כי אין חשמל

על משטרתי (על משטרתי).

בחיל אוויר עכשיו קולנוע

וחומים שם המדים.

ואנו כאן צריכים לנוע.

לתת דוחות לחיילים.

אחד אבק בנעליים,

זה לא מדוגם, זה לא יפה,

שני נתן לגולנצ'יק

והוא עכשיו צריך רופא

יא, יא משטרתי, ביתי שלי..

 לא במרכז עומד ביתנו,

דומה לבור או איזה כלוב

ויש שיכון יפה ממנו -

כי מתקלחים כאן בביוב.

על כן, על כן, נא אוהבינו

או נעזוק בחוזק יד,

כי אם תהיו רעים אלינו.

נדפוק לכם את השבת.

מעכשיו אני מסכם איך בזבזתי כל יום בעשרים הימים הבאים עד לגיוס שלי.

היום ה 20-

רוב היום טיילתי עם האוטו בעיר, הלכתי למשרד הרישוי, משם לדואר ומשם למאפיה לקנות לחם (כי לא היה בבית).

עשיתי בייבי סיטר לכלבה של אחותי וחיכיתי איתה לחבר'ה שלי שיחזרו מהמחנה קיץ ביחד עם חניכים של כמה חברים שחיכו, והסעתי כמה מהם הביתה.

מיותר לציין שכמה מהם הסריחו מזיעה, בזבזו לי דלק ו...זהו.

הלכתי להופעת מתגייסים של נדב אבקסיס, בחור דווקא ממש מצחיק, אני איבדתי אמון בקומיקאים ישראלים עד ההופעה שלו.

ת'אמת שלא ידעתי על ההופעה עד שידידה שלי שמתגייסת מחר, שממש רציתי לפגוש סיפרה לי עליה.

במקרה עבר מישהו ונתן לי כרטיסים כי לא היה לו מה לעשות עם שלו (אני היתי בטוח שמספיק להראות צו גיוס ואני נכנס... כנראה שלא).

להקת חיל הים הופיע, חשבתי שהם יהיו טובים, אבל מאז ששלמה ארצי השתחרר מהצבא הם רק הדרדרו, שום "בוא אלינו לים" או "רק בישראל", הם עשו ביצוע מחורבן ל'חסקה' שעליו מצ"ח צריכים לפתוח בחקירה על רצח של שיר. ועוד כמה שירים מזרחיים.

(זה שאנחנו באשדוד זה לא הופך את כולנו למזרחיים!! יש יותר רוסים!)

פגשתי שם עוד כמה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן, כאלה מהשכבה, גם אותה ראיתי שם, אבל חוץ משלום מהיר לא דיברתי איתה הרבה, המחנה קיץ די גרם לי לשכוח ממנה.

כנראה שחברה אני לא אשיג עד הגיוס, עם כמה שזה עצוב, אבל אני עדיין חייב לצלם כמה שיותר סרטונים מצחיקים ולהעלות ליוטיוב עד אז, לראות כמה שיותר סרטים בקולנוע ולהיפגש עם כמה שיותר אנשים.

רק 20 יום

ואני אפילו לא יודע לאן אני הולך.

אני אחלום למצ"ח.

היום, היום הזה ממש- סיימתי ללמוד פיזיקה.

עשיתי את הבגרות.

אין לי מושג מה המגן.

לא בטוח אם לנצח, מי יודע מה אני אלמד אחרי הצבא, מה שבטוח עם כימיה סיימתי לנצח.

אבל לא על זה באתי לדבר, לא-לא.

בתאריך 3.6.08, במסגרת מועצת הנוער העירונית (שאני נמצא בטוחה בטעם הצופים) ביום חילפוי השלטון העירוני (נוער מתלווה על בכירי ציבור).

אני, ידידכם היקר ואדונכם הנאמן, סופחתי ליום שלם למשטרת אשדוד.

אפילו זכיתי לראות כמה דברים במפנים ולדעת כמה דברים שאתם- לא.

גם קיבלתי תעודה בסוף היום.

מה אני אעשה איתה?

זה לרוב נשאל... אבל כשאני אציג אותה לפני הקצין מיון המסריח בבקו"ם הוא לא יבוא יגיד לי "אנחנו מעדיפים שתיהיה לוחם גרוע" ועוד כל מיני תירוצים אחרים. (או שאולי כן).

לכמה זו היתה חוויה חד-פעמית, לי זה רק הכנה לשלוש השנים, פלוס, הקרובות.

אני לא יודע מה מותר להפיץ ממה שראיתי... (אני מניח ששום דבר לא סודי שם אבל-) מה שאתם אמורים לדעת כנראה היה כתוב היום בעיתון מקומי, מה שלא, טוב כנראה אתם לא אמורים לדעת אותו או שהוא מ-מ-ש לא רלוונטי.

לסיכום, שני משפטים:

1) תושבי אשדוד, אתם יכולים לישון בשקט, יש מי שמשגיח עליכם.

2) תיהיו ילדים טובים, ואל תכנסו למעצרים. ממש מסריח שם.