†Swine Influenza†

רגע!

לפני שאת קוראת את הפוסט, אם את בהריון, יש להודיע לפני

התכתבות מיילית עם חבר טוב מהבית ספר חשפה בפני את הפרטים הבאים:

קודם אני רוצהל הבהיר שהבן אדם המדובר הוא אחד האנשים הכי חנונים שאני מכיר, הבחור עם הציונים הכי טובים בבית-ספר, זה שכל המורות מפרגנות לו, מחמיאות לו ורצו שנהיה כמוהו - לא יצא!

אולי חחנה זו מילה כבדה מדי, כי הוא לא היה מתעסק בידע כללי יותר מדי, רק מה שנגזר בתחומי הבית ספר. ילד טוב, מצטיין בערבית, מטמתיקה ועוד כמה דברים כאלה...

ווזווז: מה קורה איתך? לא שמענו ממך מלא, ראיתי את  הסרטונים שלכם, כמעט טובים כמו "פיקוד העורף שלום- שלום, פיקוד העורף". אתם תגיעו לאוסקר.

מ: חחח יא סטלן (מילה שהוא מעולם לא השתמש בה לפני.) אני מרותק 11 יום לבסיס.

ווזווז: אתה מרותק, על מה? איך?! אתה?!?!

מ: בגלל אנשים כמוך, תפסו אותי חוצה שלא במעבר חצייה.

ווזווז: חחח מה אתה בוכה? אני סוגר 11 גם בלי להיות מרותק.

בכלל דברים מוזרים עברו בשבועות האחרונים.

כבר אמרתי לכם שהבנות הכי מושלמות בצה"ל (וגם הכי סנוביות, לצערי) מגיעות לטיס. זהת וצאה של העובדה שיש נטייה לחטוף כוסיות לח"א, אבל הכוסיות באמת מגיעות ליחידות הלוחמות. בקיצור, ח"א (הרבה כוסיות) + "לוחמה (הכי כוסיות)= טיס, נ"מ.

ואתם בטח אומרים "מה, לוחמות? הם בחורילות.", כן, זה די קיצוני העניין, או ממש יפות, הוא ממש מגועולות כדי להבליט את היופי של חברותיהן.

ואם זה לא מספיק, גיליתי שיש מצבור שלם של בחורות יפייפיות בחיל שהכי לא תצפו שהם יהיו שם.

חי"ר.

כן רבותי, היתי באחד הבסיסים שלהם השבוע.

"בן אדם, תראה מה זה, יש כאן יותר בנות מבמשטרה הצבאית, זה לא פייר, ואחרי זה החי"רניקים בוכים שהם לא ראו בחורה 21 ימים. זה מטורף. אני חותם 55, אני עובר לנח"ל.".

"למה דווקא נח"ל? למה לא לכפיר?".

"מה אתה דפוק?! אני אשכנזי!".

ולמה להתעסק רק ביפות, זה לא פוליטקלי קורטקט, וטוב שככה, אני נגד פוליטקלי קורקט, זה בזוי ופסול.

אבל אם יש כל-כך יפות בחי"ר וחי"א, לאן המכוערות הולכות... שאלה מצויינת!

נשים בהריון יש להודיע מראש.

זה מה שכתוב על השלט בחדר צילומים.

"אה, סליחה." פניתי לסייעת.

"אני בהריון, זה נורא?".

היא צחקה ודחפה לי פילם לתוך הפה. ניסתה לפחות.

"אוך יש לך פה קטן...".

ולך יש ראש עצום! ארוך לפחות.

מרפאת שיניים הוא המקום שאף-אחד לא רוצה לבוא אליו, הריח שמזכיר לך ניסוים סדיסטיים שעשו בך כשהיית קטן, קולות הסאקשן והמקדחות, זריקות, אני שונא זריקות, ועוד בפה. מתחת לשן, ליד הלשון, זה אכזרי! וכמובן במרפאות הצבאיות - הסייעות.

הרופאות, אחרי ותק שמעיד שהן כבר מבוגרות, הן עדיין נראות טוב יותר מהבחורות בנות ה-18, 19 שעוזרות להן.

וכמה מנוסות, התיק הרפואי שלי אבד כבר בבדיקה הראשונה.. היתי צריך לעשות עוד צילום.

נשים בהריון יש להודיע מראש, גברים בהריון מוזמנים לפנות לקב"ן.

הפעם הכינו לי את השלט מראש, זונות.

הסיוט מתחיל כשאתה שוכב על הכסא הזה ויש מעליך מנורה כאילו חייזרים חוטפים אותך ועושים בך ניסוים, אני לא יודע מה יותר גרוע, הזריקה הכואבת, המקדחה שעושה צמרמורת בכל הגוף, או הפה הרדוף שמדבר כמו מוגבל... אני אלך על הזריקה.

"זה כואב?" שואלת הרופאה.

ממ... או שתוציאי את המזרק, או שאני אענה לך במצמוצים, מה את מעדיפה?

מלבד הזרנוק מים המטריד שמרססים לך לפה כאילו יש שם שריפה. מים וג'יפה מצטברים בפה, ואתה לא-יכול-לבלוע, כל תנועה קטנה וקודחים לך בלשון... ואם זה לא מספיק מרפאות זה דבר מאד לא סקסי, אני לא מבינים איך קיימות סצנות של מרפאות וחלוקים לבנים, זה מזעזע? הדבר הראשון שעולה לי בראש שאני שומע בית חולים זה מזרקים, מחלות, פצעים וניתוחים. מה כל-כך קינקי בזה?

אין כמו סצינת שוטר ועצורה... גם קאויבוי ואינידיאנית זורם...

הרופאות תמיד נשענות עליך כדי שתהיה גישה לפה שלך, כל החזה שלהם נמרח עליך... השיננית עוד צעירה, אם זה לא היה בסיטואציה הזאת זה אולי היה מביך. אבל הרופאות, ועוד אלה במרפאות הפרטיות... ממש לא סקסי.

חזרתי לבסיס, הטיפול הסתיים וההרדמה עדיין לא התחילה לעבוד.

יש טיפולים שהצבא הקמצן לא משלם... עלה לי בלאדי 1,000 הכתר המחורבן הזה.

"אז מה ככה, בראסו, מה עשיתם בעופרת יצוקה?" שאל הדוקטור במרפאה הפרטית.

תוציא את המזרק, גם את המראה, את שני הספוגים, את המקדחה, את הקרס ואת המזרק הנוסף... וגם את המזרק השלישי, ובוא אני אסביר לך מה זה ספ"תים ומחסומים.

"משטרה צבאית. אתם נחשבים לוחמים לא?".

המילה היחידה שהצלחתי להשחיל עם כל השמאטעס בפה שלי זה "תומכים.".

אני עוד צריך לחזור לשם... אז כדי שאתם לא צטרכו פשוט צחצחו טוב-טוב-טוב, בחניכיים, מעלה ולמטה וכם על השן עצמה, תעברו עם חוט ו... ועם יש לכם כוח להשקיע במי-פה, מה-טוב.

עכשיו לנושא רציני, מרגלים ברשת. בטח יצא לכם להתקבל בזה, בעלי הפייסבוק למיניהם, אנשים זרים שפשוט מוסיפים אתכם בלי סיבה, עם שמות רוסיים וישראליים כבדים מדי - יש סיכוי סביר כי אלה חבר'ה מהחמאס שינסו לדלוף מכם מידע (אם אתם חיילים) או סתם ינסו להזרים אתכם לפגישה ולחטוף אתכם.

תאגנרו!

ועכשיו שיר.

רפואה מבצעית, המפקדים של החיים!

זהו...

ומשפט חכמה ששמעתי אתמול:

אלוהים נתן לאדם וחווה עץ כדי להסתיר את הבושה, לגולני הוא נתן עץ, ולמודיעין, שדה.

Long, long ago. In a far, far away city...

NERD

WARS

Episode IV

A New Joke

The emos are getting doubled.

An advanced version of the common Emo-Poser is exist- sadder, much more pathetic and deadly- the Emotinal Hardcore.

Arnon Zukerman, the nerd is still working in his laboratory in order to find an antidote to the emo-plague.

Patru Anescu, the Romanian Vuzvuz and Janek Bokuvsky, the Polish Vuzvuz were kidnapped by two Emotional Hardcores to the nearby moon  Errr... town Gan-Yavne.

A group of several emo-kids were chasing the two Yiddish-kites, while a group of few Arses attacked them from the other side.

Meanwhile, Matiash the Hungarian and Andre the Czech were looking for the junky-kids who drank the MCR to bring them back to Zukerman's lab.

Matiash and Andre are not aware to the fact that their friend Janek bacem an emo-kid... Now Janek's and Patru's life are about to be ended by a pick-up-track...

"הם מכניסים דמעות גותיות לתוך המבחנה" הסביר ארנון צוקרמן החננה.

"לאק שחור, איפור שחור לעיניים, קצוות שרופים, תמציט ביסקסואליות, חוברת של שירה דכאונית ודיסקים עם אוסף של מוסיקה גרועה, בנוסף למוסיקה שהם משמיעים לחומר.".

"ועל כל זה עלית באמצעות ניתוח המרכיבים?" שאל מתיאש המבולבל.

"בשביל זה יש מחשב.".

"ויקיפדיה?" שאל פטרו.

"בכל אופן אלו הם המרכיבים ליצירת ה-MCR או בשמו הפחות נפוץ שיקוי האימותרפיה.".

"ואיך זה נוגע אלינו?" שאל יאנק.

"אם נוכל להפוך את המרכיבים, נצליח ליצור נוגדן.".

"איך אפשר להפוך לאק שחור ואיפור שחור לעיניים?" שאל אנדריי.

"צריך מצוא דברים טובים, דברים גבריים ודברים שמחים.".

"חוברת קומיקס של מארבל." אמר אנדריי.

"כן, זה יכול לעבוד.".

"דיסק של מוסיקה קלאסית." אמר מתיאש.

"יש לך?".

"לא כאן.".

"מה עוד גברי?" שאל צורקמן.

"מחשבון גראפי?" שאל יאנק.

"זה גברי, אבל לא מספיק.".

"אולי אקדח." הציע אנדריי.

"תביא!".

"אין לי.".

"ספר תרגילים בפיסיקה," התיע מתיאש.

"GPS." היתה הצעתו של פטרו.

"רגל כרושה!" אמר פתאום יאנק.

"מה?!" נבהלו כולם.

"צריך להיות ממש גבר בשביל להצליח לאכול את זה.".

"בסדר יאנק," הסכים צוקרמן בציניות. "לך הביתה ותביא לנו רגל כרושה.".

"מאיפה הוא מביא את הדברים האלה תמיד?" שאל ארנון כשיאנק יצא.

"לך תדע," אמר אנדריי. "הוא שותה קריסטל מנטה.".

"טוב מצאנו פתרון לאיפור השחור, שזה יהיה חוברת קומיקס של מרבל. ותחליף לביסקסואליות יכול להיות לפי דעתי ספר פיסיקה כמו שמתיאש אמר. עכשיו רק צריך תחליף למוסיקה גרועה.".

"אלביס!" זרק אנדריי.

"מוצרט!" נגד אותו מתיאש.

"יש לכם כאן את הדסיקים?".

"יש לי כאן כמה דסיקים." אמר פטרו והוציא קייס מהתיק.

"אוסף גוספל ו- Hayseed Dixie?" שאל החננה שלא הבין מה זה.

"הייסיד זה בלוגראס, משהו שאפשר לעשות עם כינור, וגוספל: יש שם להקות כמו האחים סטאטלר או שירים של The Kandells ועוד כל מיני דברים שמחים.".

"חסר לנו רק תחליף לחוברת שירה דכאונית, שזה מן הסתם יהיה ספרון בדיחות.".

"ומה עם הקצוות השרופים?" שאל אנדריי.

"אני עוד חושב על זה. בינתיים לכו תראו מה נסגר אם החוסים של פטרו.".

הארבעה יצאו מהמרתף.

הלכו לכיוון המרתף של פטרו.

פטרו דפק את הסיסמא שלו ושל פיס.

אף-אחד לא ענה בצד השני.

"הוא עוד פעם מסטול!" אמר פטרו שהתחיל להתעצבן. "פיזדה-מאטה!" הוא צעק על הדלת.

"אין לך את המפתח של המקום הזה?" שאל מתיאש.

"יש לי אבל הבריח.".

"פיס! פיסדה!" התחיל לצעוק פטרו על הדלת.

פטרו כבר התחיל להתייאש.

"יש לי פה חומר טוב... מסיני.".

כעבור דקה נשמע בריח הדלת זז והדלת נפתחה.

פיס עמד מנגד, ריח מסריח שוב יצא מהבית ועיניו אדומות שוב.

"אה, זה אתה פטרו. חשבתי שזה משטרה.".

"בגלל זה הוא פותח לסוחרי שמים מסיני." לחש אנדריי למתיאש. "שלומפ!".

"איפה כולם?" צעק פטרו כאשר נכנס פנימה.

"איפה מי?".

"כולם!" צעק פטרו.

"איפה סטאס, לאה, הזונה? איפה הם?".

"לא יפה לקרוא לה 'זונה' יש לה שם.".

"לא אכפת לי! לאן הם הלכו?".

"הלכו עם תמרה."

"מי זו תמרה?!" צעק עליו פטרו.

"לא תמרה, תמר, הסיומת היתה בטעות.".

"אני מניח שלא נוציא שום דבר מהסטלן הזה. בואו!".

פטרו יצא מהר מהמרתף.

"למה כל-כך לחוץ לנו למצוא אותם?" שאל אנדריי.

"אני מפסיד עליהם כסף. ואנחנו עדיין לא בטוחים מה ההשפעות של הכימיקל, ואנחנו צריכים לנסות עליהם את הנוגדן. כרגע יש לנו שלושה שפני נסיונות רצים חופשיים. אנדריי, אתה מבין בזונות-".

"אמא'שך!".

"סתם, אני צוחק. אתה מבין באימואים, לך למקום שבו הם נמצאים הרבה ותבדוק אם שלושתם שם, מתיאש אתה תלך לספר את זה לארנון.".

"מי מינה אותך למנהיג?".

"לך כבר!" אני אמצא את יאנק ואז נלך לחפש... איפשהו".

פטרו פשוט רץ לכיוון ביתו עד בנתקלה רגלו בדבר אשר ממנו לא יכל להוציא אותה.

"שיט! מדוזת יבשה!" הוא התחיל לצעוק כאשר רפש אפור-שקוף נצד לכף רגלו.

לא רחוק מהחומר היה מגש זרוק

"זו לא מדוזה." עצר לרגע פטרו.

"זו רגל - רגל כרושה!" והתחיל לנער את החומר מהנעל שלו לפני שגם רגלו תיהיה כרושה.

"אם זה פה, אז איפה יאנק?".

לפתע הכל נעשה שחור, יאנק הרגיש את עצמו נזרק לרכב ושמע את רעש המנוע הנוסע...

אנו ממשיכים עם סיפורו של פטרו אנסקו, הווזווז הרומני.

בפרק הקודם ראינו את המקלט בו חיים ילדים עזובים תחת חסותו של פטרו.

"יש חדש זאכרמן?" שאל פטרו כאשר נכנס לתוך מקלט בביתו של חבר.

"זה צוקרמן,".

"זה יותר מסובך משחשבתי." הסביר החננה כאשר בחן את המבחנה ולא שלח מבט אל פטרו.

"ובכן?".

צוקרמן הכניס קיסם אזניים לתוך המבחנה והוציא אותו.

"קח תריח," הוא אמר לפטרו והושיט לו את הקיסם.

פטרו הריח את הקיסם ולא הבין לאן החננה מנסה לכוון אותו.

"סיליקון," הסביר החננה. "אותו סיליקון שממנו מכינים דיסקים להקלטה.".

"מה אתה רוצה להגיד בזה?".

"מעורבת בזה יותר מסתם כימיה, הם משמיעים את הדיסק במכשיר כלשהו ואז מעבירים דרכו את הכימיקל.".

"אז בוא נעשה את זה.".

"צריך בשביל את הלייזר המסוים שקורא דיסקים, ואני לא הולך להקריב את המחשב שלי... ומה מה שאתה היית צריך לחקור בשביל מתיאש.".

"אני עובד על זה.".

"אני מקווה שאתה מתקדם יפה, פטרו." אמר לו מתיאש כאשר הלכו הוא, פטרו, אנדריי ויאנק לעבר המרתף בו שומר פטרו על החוסים.

פטרו הקיש מספר פעמים על הדלת, זו היתה ססימתם של פטרו ופיס.

תשובה מהצד השני לא היתה רעש רעש שהדהד.

פטרו הקיש בשנית.

"פיס?" שאל פטרו שהחל להילחץ.

"פיס!".

"הכנסת לפה מישהו שקורא לעצמו 'פיס'?" שאל מתיאש, "כמה פתטי.".

הדלת נפתחה, פיס בעל הראסטות החומות עמד בכניסה ופניו מעוותות בגועל.

ריח נוראי מלווה במעט עשן יצא מהמרתף.

"טוב שבאת! פטרו," הוא התנפל עליו.

"אמרנו בלי חיבוקים!".

"שוב עישנת את הדבר הזה?" שאל פטרו שריח הגיע לנחיריו.

"תפסיק את זה! זה נוראי.".

קולות יצאו מהרומקלים המחוברים לדיסקמן בו התנגן הדיסק של כימיקל רומאנס.

"תפסיק את זה!" הפציר בו פיס.

"זה נורא!" אמר יאנק שעמד מאחורה.

"חברים חדשים?" שאל פיס.

"לא עכשיו!" אמר פטרו להיפי ונכנס לתוך המרתף המסריח.

הוא ניגש אל הדיסקמן ולחץ על כפתור העצירה.

"למה הפסקת פטרו?" שאל סטאס "ממש אהבנו את זה!".

"כן, זה היה מעולה. תודה פטרו." אמר לאה כאשר דמעות בעיניה.

"אני רואה שממש נהנתם." אמר פטרו שניסה לנשום כמה שפחות כדי לא להריח את האוויר.

הוא יכל לראות שסטאס ולאה נראו מדוכדכים ומדוכאים יותר מהפעם הקודמת בה הוא ראה אותם.

"חברים חדשים?" שאל סטאס.

"לא" השיב פטרו.

הוא יכל לראות שהבקבוק אשר נתן להם לא היה שם.

"שתיתם הכל?" שאל פטרו.

"כן." השיבה לו הילדה החדשה שישבה על הספה ונראתה בדיוק כמו שנראתה לפני-כן.

"מתיאש," אמר פטרו. "שים לב לזה.".

פטרו הוציא את הכינור שאותו דאג להביא מביתו והחל לסובב את השיניים המכוונות את המיתרים ללא כל מטרה.

"אתה מוציא אותו מכיוון?" שאל אנדריי "למה?".

פטרו הרים את הקשת שלו והחל לנגן בצורה אקראית על הכינור.

הרעש הצורם גרם לכולם לצעוק עליו שישתיק את זה.

"אני לא מבין את זה.".

"לא מבין מה?" אל מתיאש.

"הכימיקל, זה אמור לגרום להם לאהוב זבל?".

"איזה כימיקל?" שאל פיס בצורה אדישה.

"כימיקל... 'כימיקל רומאנס'.".

"למה באמת הבאת את הזבל הזה?".

"חשבתי שזה טוב.".

לאה וסטאס הפעילו את הדיסקמן שוב.

"לא, אני מצטער.". אמר פטרו. "אני אצטרך לקחת אותו חזרה.".

"את הדיסק?" נבהלו לאה וסטאס.

"לא, את הדיסקמן.".

"לא!" בכה סטאס שהיה קשוח עד לפני כמה ימים. "אתה לא יכול לעשות את זה.".

"זה שלי." אמר פטרו. "מצטער.".

פטרו הפסיק את הרעשים לפני שהיה מאוחר והכניס את הדיסקמן לתיקו.

"פטרו," לחש לו יאנק. "דאס מקום איז פארשטונקען.".

"טוב, ביי.".

הרביעייה יצאה מהמרתף.

"מי זו הילדה?" שאל אנדריי שהסתקרן.

"סתם, זונה." אמר פטרו.

"קורבע!" צעק יאנק. "אוי ויי זמיר.".

"היא מפרנסת אותי יפה." הסביר פטרו.

"גיטע, פימפ." אמר מתיאש.

"אתם לא מבינים," אמר פטרו "הרעש הזה מהדיסק, הלהקה הזאת שנקראת כימיקל רומאנס. הם מתפרנסים מלחרבן, כמו 'היהודים' או אביב גפן. פשוט מפליצים לתוך המיקרופון ועושים בוכטות. אבל להם יש דרך אחרת. בעוד אביב גפן והיהודים פשוט תופסים אנשים עם טעם רע במוסיקה, הם פשוט משנים לך את הטעם לפי צרכיהם. זה גאוני! נפיץ עוד בקבוקים של MCR ואז נקים להקת חרא משלנו, נעשה מליונים.".

"ואז מה?" שאל מתיאש שלא אהב את הרעיון בכלל. "תהפוך להיות מאותם אלה שאתה שונא.".

"שונא אותם, אוהב אותם. הם מתעשרים אני לא.".

"יש דרכים מתורבות יותר להתעשר." אמר יאנק.

"ואתה לא יכול לנגן מוסיקת פאנק עם כינור." הוסיף אנדריי.

"זה לא משנה כרגע." קטע מתיאש את כולם. "מה ארנון גילה?".

"צוקרמן," אמר פטרו "הוא חושב שהוא יודע איך מכינים את ה MCR, אולי הוא יצליח להכין נוגדן, או לחלופין חומר דומה. הוא צריך בשביל זה את הדיקסמן".

"אז בואו ניתן לו את זה כבר.".

וכך עשו הרביעייה את דרכם אל המרתף של ארנון צוקרמן החננה.

 ואני ממשיכים בסאגה הנפלאה מלחמת החננות.

אחרי ערבנו את הפרקים

The Chemical Meanace (סיפור המזעזע של אנדריי קפקא ויאנק בוקבוסקי)

ו- The Attack of The Emos (סיפורו המצמרר של מתיאש קארד).

מגיע הפרק השלישי, סיפורו הנוראי של פטרו אנסקו.

NERD

WARS

Episode III: The Revenge of The Hardcore

Like a fire across the city, the emo war spread.

Heroes on both sides dying like pigs (and some of them enjoy of it.).

The Sapratists union joined the nerds of the Atni-Emo Alliance in-order to bring an end to the massive crap that washes the city of Ashdod.

In a risky journy of stealing MCR from the secret new base of the emos, many Sapratists lost their life or joinrd the dark dise of the Life, the emo side.

While he is the last Sapratist, dicided Patru Anescu to take to barrles of MCR and make some experiences on them... Maybe, with the help of the nerd federation, they'll find the antidote against MCR and the cure for the disease known as Emotional Hardcore.

עד כאן החלק ההקדמה של הפרק הראשון ב"סיפורו הנוראי של פטרו אנסקו".

הפרק הקודם "סיפורו המזעזע של מתיאש קארד" (שנגמר בסוף טוב.). היה נרה לי ארוך מדי אז החלטתי לפצל את זה לחלקים כמו שעשיתי לפרק הראשון.