אנו ממשיכים עם סיפורו של פטרו אנסקו, הווזווז הרומני.
בפרק הקודם ראינו את המקלט בו חיים ילדים עזובים תחת חסותו של פטרו.
"יש חדש זאכרמן?" שאל פטרו כאשר נכנס לתוך מקלט בביתו של חבר.
"זה צוקרמן,".
"זה יותר מסובך משחשבתי." הסביר החננה כאשר בחן את המבחנה ולא שלח מבט אל פטרו.
"ובכן?".
צוקרמן הכניס קיסם אזניים לתוך המבחנה והוציא אותו.
"קח תריח," הוא אמר לפטרו והושיט לו את הקיסם.
פטרו הריח את הקיסם ולא הבין לאן החננה מנסה לכוון אותו.
"סיליקון," הסביר החננה. "אותו סיליקון שממנו מכינים דיסקים להקלטה.".
"מה אתה רוצה להגיד בזה?".
"מעורבת בזה יותר מסתם כימיה, הם משמיעים את הדיסק במכשיר כלשהו ואז מעבירים דרכו את הכימיקל.".
"אז בוא נעשה את זה.".
"צריך בשביל את הלייזר המסוים שקורא דיסקים, ואני לא הולך להקריב את המחשב שלי... ומה מה שאתה היית צריך לחקור בשביל מתיאש.".
"אני עובד על זה.".
"אני מקווה שאתה מתקדם יפה, פטרו." אמר לו מתיאש כאשר הלכו הוא, פטרו, אנדריי ויאנק לעבר המרתף בו שומר פטרו על החוסים.
פטרו הקיש מספר פעמים על הדלת, זו היתה ססימתם של פטרו ופיס.
תשובה מהצד השני לא היתה רעש רעש שהדהד.
פטרו הקיש בשנית.
"פיס?" שאל פטרו שהחל להילחץ.
"פיס!".
"הכנסת לפה מישהו שקורא לעצמו 'פיס'?" שאל מתיאש, "כמה פתטי.".
הדלת נפתחה, פיס בעל הראסטות החומות עמד בכניסה ופניו מעוותות בגועל.
ריח נוראי מלווה במעט עשן יצא מהמרתף.
"טוב שבאת! פטרו," הוא התנפל עליו.
"אמרנו בלי חיבוקים!".
"שוב עישנת את הדבר הזה?" שאל פטרו שריח הגיע לנחיריו.
"תפסיק את זה! זה נוראי.".
קולות יצאו מהרומקלים המחוברים לדיסקמן בו התנגן הדיסק של כימיקל רומאנס.
"תפסיק את זה!" הפציר בו פיס.
"זה נורא!" אמר יאנק שעמד מאחורה.
"חברים חדשים?" שאל פיס.
"לא עכשיו!" אמר פטרו להיפי ונכנס לתוך המרתף המסריח.
הוא ניגש אל הדיסקמן ולחץ על כפתור העצירה.
"למה הפסקת פטרו?" שאל סטאס "ממש אהבנו את זה!".
"כן, זה היה מעולה. תודה פטרו." אמר לאה כאשר דמעות בעיניה.
"אני רואה שממש נהנתם." אמר פטרו שניסה לנשום כמה שפחות כדי לא להריח את האוויר.
הוא יכל לראות שסטאס ולאה נראו מדוכדכים ומדוכאים יותר מהפעם הקודמת בה הוא ראה אותם.
"חברים חדשים?" שאל סטאס.
"לא" השיב פטרו.
הוא יכל לראות שהבקבוק אשר נתן להם לא היה שם.
"שתיתם הכל?" שאל פטרו.
"כן." השיבה לו הילדה החדשה שישבה על הספה ונראתה בדיוק כמו שנראתה לפני-כן.
"מתיאש," אמר פטרו. "שים לב לזה.".
פטרו הוציא את הכינור שאותו דאג להביא מביתו והחל לסובב את השיניים המכוונות את המיתרים ללא כל מטרה.
"אתה מוציא אותו מכיוון?" שאל אנדריי "למה?".
פטרו הרים את הקשת שלו והחל לנגן בצורה אקראית על הכינור.
הרעש הצורם גרם לכולם לצעוק עליו שישתיק את זה.
"אני לא מבין את זה.".
"לא מבין מה?" אל מתיאש.
"הכימיקל, זה אמור לגרום להם לאהוב זבל?".
"איזה כימיקל?" שאל פיס בצורה אדישה.
"כימיקל... 'כימיקל רומאנס'.".
"למה באמת הבאת את הזבל הזה?".
"חשבתי שזה טוב.".
לאה וסטאס הפעילו את הדיסקמן שוב.
"לא, אני מצטער.". אמר פטרו. "אני אצטרך לקחת אותו חזרה.".
"את הדיסק?" נבהלו לאה וסטאס.
"לא, את הדיסקמן.".
"לא!" בכה סטאס שהיה קשוח עד לפני כמה ימים. "אתה לא יכול לעשות את זה.".
"זה שלי." אמר פטרו. "מצטער.".
פטרו הפסיק את הרעשים לפני שהיה מאוחר והכניס את הדיסקמן לתיקו.
"פטרו," לחש לו יאנק. "דאס מקום איז פארשטונקען.".
"טוב, ביי.".
הרביעייה יצאה מהמרתף.
"מי זו הילדה?" שאל אנדריי שהסתקרן.
"סתם, זונה." אמר פטרו.
"קורבע!" צעק יאנק. "אוי ויי זמיר.".
"היא מפרנסת אותי יפה." הסביר פטרו.
"גיטע, פימפ." אמר מתיאש.
"אתם לא מבינים," אמר פטרו "הרעש הזה מהדיסק, הלהקה הזאת שנקראת כימיקל רומאנס. הם מתפרנסים מלחרבן, כמו 'היהודים' או אביב גפן. פשוט מפליצים לתוך המיקרופון ועושים בוכטות. אבל להם יש דרך אחרת. בעוד אביב גפן והיהודים פשוט תופסים אנשים עם טעם רע במוסיקה, הם פשוט משנים לך את הטעם לפי צרכיהם. זה גאוני! נפיץ עוד בקבוקים של MCR ואז נקים להקת חרא משלנו, נעשה מליונים.".
"ואז מה?" שאל מתיאש שלא אהב את הרעיון בכלל. "תהפוך להיות מאותם אלה שאתה שונא.".
"שונא אותם, אוהב אותם. הם מתעשרים אני לא.".
"יש דרכים מתורבות יותר להתעשר." אמר יאנק.
"ואתה לא יכול לנגן מוסיקת פאנק עם כינור." הוסיף אנדריי.
"זה לא משנה כרגע." קטע מתיאש את כולם. "מה ארנון גילה?".
"צוקרמן," אמר פטרו "הוא חושב שהוא יודע איך מכינים את ה MCR, אולי הוא יצליח להכין נוגדן, או לחלופין חומר דומה. הוא צריך בשביל זה את הדיקסמן".
"אז בואו ניתן לו את זה כבר.".
וכך עשו הרביעייה את דרכם אל המרתף של ארנון צוקרמן החננה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
