הרבה זמן לא עודכן פה פרק, אז הנה תקציר של מה שהתרחש לאחרונה:
קלרה, יאנק, פטרו, מתיאש, אנדריי, בוריס והילדה הגותית יצאו מהמקלט ונתקלו בטום ותמר: האנימו וההארדוקית.
בעוד קלרה איבדה את הכרה, אנדריי ופטרו לקחו את יאנק אל המעבדה של צוקרמן, בתקווה שהחננה כבר מצא נוגדן ל-MCR ההופך את השותים אותו לאימואים.
בוריס המטאליסט הרוסי התפוצץ לחתיכות על ידי מכת האנרגיה של טום האנימו.
כעת נשארו מתיאש והגותית להילחם נגד שני אימואים חזקים במיוחד.
חלק 5, ה-MCR מכה שנית:
מתיאש תפס את הלייטסייבר, מסתכל על טום המדמם בכאב מגדמו.
זרועו השנייה של טום עודנה ברשותו, הוא ירה ממנה מטח של כדורי אנרגיה קטנים.
בהנפות מהירות החזיר מתיאש את היריות לאימו הנלחם כמו דמות אנימה.
כדורי האנרגיה טסו לכל מקום, פוגעים גם בתמר ובגותית, אך את מתיאש זה לא הטריד, הוא רק רצה להרוג את האנימו מולו.
הוא החזיר את הנשק לכיסו והושיט את ידו קדימה.
הוא סגר את אגרופו בצורה של חניקה.
"עדיין לא הכנסתי אליו כמה מהדברים שהינו צריכים." הסביר ארנון צוקרמן החננה.
"תביא את מה שיש." הפציר בו אנדריי.
פטרו ישב בצד וכיוון את הכינור שלו.
"מה אתה עושה?" שאל אותו אנדריי שהיה נינוח.
הצ'כי שלח מדי פעם מבטים אל יאנק חסר החשק לחיות.
"זה ממש מדהים כל האימו-סטאף הזה." אמר פטרו מעביר את הקשת על כינורו לשמוע את הצליל.
הוא הנהן לשלילה והמשיך לכוון.
"מדהים? זה נוראי!" אמר אנדריי שעוד ניסה לשמור על קור רוח.
""הם רוצים למות, אבל לא מסוגלים לעשות את זה, הם כאילו ממש רוצים את זה. ובמקום למות הם קונים מוסיקה מחורבנת וחותכים את עצמם רק כדי לסבול, שלא לדבר על כל החורים האלה בגוף שגם הם עולים כסף.".
"אני לא מבין.".
"זה סטארט-אפ שיווקי מטורף!" אמר פטרו עם חיוך, עובר עם הקשת על המיתרים בפעם הרביעית.
"אז אתה מוכן למכור את יאנק?".
פטרו לא ענה, הוא ניגן איזו נעימה עממית כדי לוודא שהכינור מכוון.
"אתה רואה את שני הדוודים שם?" שאל ארנון כאשר חזר עם עגלה ועליה דוד מלא בנוזל אפור.
הוא הצביע על שני דוודים המכילים צבעים דומים.
"כל אחד מהם עשוי להיות נוגדן למקרה אחר של אימותרפיה, הבעיה שעדיין לא הכנסתי אליהם את המוסיקה.
"יאנק," אמר פטרו פתאום, כאילו התעלם משיחה.
"אתה רואה מה יש לצוקרמן בעגלה, פתח את המכסה ושאף את זה. זה יביא סוף לסבל שלך.".
"אני מוכן לנסות הכל." השיב הפולני, שמאדם שכל רצונו או לחיות כמה שיותר הפך ליצור שלא רוצה לחיות כלל.
יאנק פתח את המכסה שהיה על דוד הזכוכית. ולקח נשימה עמוקה.
דבר לא קרה.
"תנסה לנגן משהו ליד הדוודים." הציע אנדריי.
פטרו עמד ליד הדוד עם המכסה הפתוח והחל לנגן שיר עממי רומני -דוינה.
"צוקרמן! תראה!" אמר אנדריי המופתע והצביע על המיכל שעמד ליד פטרו, הנוזל האפור נעשה כחול.
"מה?!" צעק צוקרמן בהיסטריה. "תורידו אותה!".
תשומת ליבו של צוקרמן הופנת אל השממית שרצה על המיכל.
פטרו תפס את החיה הקטנה ושם בכיסו.
"אני הולך לשתות משהו." אמר ארנון והלך לכיוון היציאה מהמעבדה.
"אני איתך, פטרו תישאר כאן ותמשיך לנגן, אנחנו נביא לך משהו לשתות." אנדריי הלך בעקבות ארנון.
פטרו ויאנק נשארו לבד במעבדה.
"למה ללכת כל-כך רחוק כדי לשתות?" שאל פטרו כאשר הוציא את השממית מכיסו.
"יש כאן מספיק חומר, לא?".
ידו נאבקת מעט ביצור שלא ייברח, ולבסוף הוא טבל אותו במיכל הכחול.
הוא הוציא את השממית מהמיכל ופנה אל השניים האחרונים שהחליפו את צבעם גם הם.
אחד הפך לצהוב והשני לאדום.
טום האנימו נפל על המדרה ללא רוח חיים.
מתיאש פתח את ידו הקמוצה שבעזרתה חנק את טום ממרחק.
כעת היה פנוי לסייע לגותית, שישבה נשענת על הקיר, שוטטת דם ללא רוח חיים.
הוא התכוון למשוך את הלייטסייבר שלו החוצה.
שלושה מחטים דקות, גמישות ושחורות ננעצו בזרועו.
לפתע הרגיש ההונגרי חלש.
הוא נפל על הברכיים וראה את ההארדקורית מתקדמת אליו.
"מרגיש חלש ווזווז?" שאלה את מתיאש.
"זה לא נגמר..." הוא אמר. "זה לא נגמר!".
"עכשיו אתה חלש, לאט-לאט גם תרגיש בודד ועצוב.".
מתיאש רק עצם את עיניו וחשב על הדבר שהכי משמח אותו- סבל של מישהו אחר.
בינתיים, המשיך גופו להחלש, הוא פתח את העיניים וראה את תמר מתכוננת לשלוח אליו משהו אפל וחזק, משהו שיהרוג אותו.
הוא שוב עצם את עיניו בחלשה.
הוא לא ייתן למישהו להמית אותו ככה!
הוא הרגיש את האדמה רועדת תחתיו, הוא יכל לשמוע נהמות מאיימות. האם כך נראה המוות?
מתיאש פתח את עיניו בשנית.
מפלצת דמויית זוחל ענקית בגובה 2.5 אפילו 3 מטרים נהמה נהימה חזקה על תמר.
מוסיקת כינור ליוותה את הנהמה האכזרית- הדוינה של פטרו.
"יו זעס א מחייע, מער צוקער...".
"היי מתיאש!" צעק הרומני, ממשיך לנגן ולשלוט על החיה הענקית שהיתה עד לפני כמה דקות שממית קטנה.
"הכר את MCR: My Chemical Romania.".
"מי היה מאמין שחיי ינצלו על ידי רומני." הרהר לעצמו ההונגרי. "עם שאפילו לא יודע להילחם ואיכשבו, לקח לנו את טרנסליבניה.".
תמר טענה בגופה כל אנרגיה אפלה שיכלה לקלוט: כמו למשל השנאה מראשו של מתיאש.
היא היתה טעונה בכל כך הרבה אנרגיה אפלה שיכלה להביא חושך לאילת באמצע הבוקר בחודש אוגוסט.
כל-כך הרבה אנרגיה ששוה בעוצמתה לשתי פצצות-... לשני רימונים.
פטרו המשיך לנגן, תמר תכננה להרוג את המפלצת.
MCR פשוט פתחה את פיה מלא השיניים החדות ומזיל הריר.
נגיסה אחת. ועוד אחת. תמר ירדה אל תוך קיבתה של המפלצת.
"איך הכנת את הדבר הזה?" שאל מתיאש.
"הנוגנדים לכימיקל רומאנס בתערבות קצת.. איך לקרוא לזה... רומניות... עכשיו אני מוכן להתשמש בה כדי להתעשר.".
"אתה יודע שהיא טעונה עכשיו בכל-כך הרבה הארדקור דיכאון, שאין סיכוי שהיא תרקד עוד לצלילי הכינור שלך.".
"שכחת מתיאש? היא מערבת בתוכה רומניות. רומנים לעולם לא נכנסים לדכאונות. 'דכאון' ו-'רומני' אלו שני הפכים.".
משפטו של פטרו נקטע ברעש פיצוץ, שמיד לאחריו הגיע גשם של דם ירוק, עצמות ואיברים פנימיים וחיצוניים.
"אולי לא נכנסים לדכאונות." הסכים מתיאש. "אבל אתם כן מסוגלים להתפוצץ לחתיכות אם מפעילים עליכם מספיק כוח.".
פטרו הסתכל על חתיכותיה של MCR שפוזרו לידו, הוא לא ידע אם לבכות או לא.
"לפחות נפתרנו מבעיית ההארדקור, לא?".
"לא... יש עוד הרבה עבודה: להעיר את קלרה, לרפא את יאנק אבל הכי חשוב, להתקלח...".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
