לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בשביל האבנים הצהובות....


We are not in Ashdod anymore...

זה בערך המילים הראשונות שיוצאות לנו מהפה כשאנחנו יורדים מהאוטו, חנינו ממש ליד פארק עם שביל אופניים שסומן בצהוב.

"גושדניה..." הסביר קובה העיראקי, "אנחנו בארץ גושדניה, במחוז תל-אביב.

"ומחפשים את עיר האיזמרגד." השלים אותו אמפנדס הארגנטינאי הנכה.

"מה איבדנו שם?" שאל פתאום גפילטע.

"את המוח שלך..." הסביר לו קובה, "ועוד כמה דברים.".

"יהיו שם כוסיות? שאל קוזונאק.

"גם..." הסברתי לו. "אני מקווה, אבל אנחנו הולכים לשם בשביל למצוא לך נשמה.".

"יש לי נשמה!".

"אין לך!".

"יש לי!".

"אם היתה לך נשמה היתה נעלב כשהיתי אומר שאין לך נשמה.".

"אבל אני נעלב," אמר הרומני בשיא האדישות.

"באמת?".

"לא.".

"ומה אני צריך משם?" שאל פתאום העיראקי.

"כבוד...".

"מה? אתם לא מכבדים אותי?".

"אנחנו, כן. אתה פשוט לא יודע לכבד כלום, לא יודע לקבל סמכות...".

"חבר'ה, הפסיכי מתקשר, מה להגיד לו?" אמר הפולני והוציא את הטלפון מהכיס.

"אני כבר אמרתי לו שאני רואה סרט עם הורים," התחיל העיראקי להנחות "תגיד לו שאתה כאן, אבל-".

"הלו... כן... אנחנו כאן בארץ עוץ..." בינתיים סימנו לו עם הידיים שלא יגיד שאנחנו כן, בטח שלא קובה. "אני, הרומני, ההונגרי, הארגנטינאי והעיראקי.".

"לא!" צעק העיראקי.

"כי לא היה מקום באוטו...".

"מפגר!".

"מצטערים...".

"טומטם, מה אמרת לו את זה? יכולנו... אידיוט! עכשיו בגללך אני יצאתי עוד יותר אידיוט.".

וכך הלכו להם חמשת האשדודים על השביל הצהוב, כששניים מהם רבים על מה הפולני היה צריך להגיד בטלפון... כך הלכו להם, הרומני מחפש אחר נשמה, הארגנטינאי אחר טאקט ומערכת בריאותית תקינה, ורגליים ישרות. העיראקי חיפש יכולת לקבל סמכות מעליו הפולני ככל הנראה חיפש מוח, או משהו בסגנון... ואני, אני עדיין לא בטוח מחיפשתי שם... אולי רק מקום 'לדוג'.

 

הנה אני יושב כאן לבדי,

וחכה בכף ידי

קפוא כמו קרפד רעב כמו זאב

והראש שלי כואב.

 

היתי צריך להיות בבית עכשיו

אני מוצא את עצמי מת מרעב

לא תפסתי אפילו מדוזה אחת

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

עם 15 שקל דלק, ו-20 שקל בירה

אני מתלונן כמה נורא

צריך לזרוק רשת במקום לחכות, אבל אם תעז אולי תקבל מכות

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

זורקים את הרשת מקווים או שאתה ממתין.

בקצב הזה לא אתפוס דולפין

אומרים שהם במים העמוקים

באים כרישים חוטפים את הדגים

 

חייב לקוות לעוד קצת מזל

עד עכשיו לא תפסתי כלום בכלל

אפילו מדוזות כבר לא באות, כל מה שיש זה בירות קרות.

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אבל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

לא, לא, אני לא אצא לדוג יותר, עדיף לחפש מה יש בסופר, או באינטרנט, אולי אנסה ברכית דגים... על מי אני עובד עוד שבועיים אני שוב כאן.

 

"טוב, אז אם אתה כל-כך רוצה הביתה, תקיש בנעליים ונחור לאשדוד", הסברתי לארגנטינאי.

"אבל גולאש?".

"נו תקיש כבר!".

"אבל גולאש!".

"אתה היחיד שיכול להחיזר אותנו הביתה.

"אבל אני נכה.".

נכתב על ידי , 23/5/2009 11:16   בקטגוריות ארץ עוץ, עוץ, הונגרי, הונגרי, רומני, פולני, עיראקי, ארגנטינאי, תל אביב, תל-אביב, גושדניה, גושדן, גוש דן, דיג, לדוג  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בשביל האבנים הצהובות....


We are not in Ashdod anymore...

זה בערך המילים הראשונות שיוצאות לנו מהפה כשאנחנו יורדים מהאוטו, חנינו ממש ליד פארק עם שביל אופניים שסומן בצהוב.

"גושדניה..." הסביר קובה העיראקי, "אנחנו בארץ גושדניה, במחוז תל-אביב.

"ומחפשים את עיר האיזמרגד." השלים אותו אמפנדס הארגנטינאי הנכה.

"מה איבדנו שם?" שאל פתאום גפילטע.

"את המוח שלך..." הסביר לו קובה, "ועוד כמה דברים.".

"יהיו שם כוסיות? שאל קוזונאק.

"גם..." הסברתי לו. "אני מקווה, אבל אנחנו הולכים לשם בשביל למצוא לך נשמה.".

"יש לי נשמה!".

"אין לך!".

"יש לי!".

"אם היתה לך נשמה היתה נעלב כשהיתי אומר שאין לך נשמה.".

"אבל אני נעלב," אמר הרומני בשיא האדישות.

"באמת?".

"לא.".

"ומה אני צריך משם?" שאל פתאום העיראקי.

"כבוד...".

"מה? אתם לא מכבדים אותי?".

"אנחנו, כן. אתה פשוט לא יודע לכבד כלום, לא יודע לקבל סמכות...".

"חבר'ה, הפסיכי מתקשר, מה להגיד לו?" אמר הפולני והוציא את הטלפון מהכיס.

"אני כבר אמרתי לו שאני רואה סרט עם הורים," התחיל העיראקי להנחות "תגיד לו שאתה כאן, אבל-".

"הלו... כן... אנחנו כאן בארץ עוץ..." בינתיים סימנו לו עם הידיים שלא יגיד שאנחנו כן, בטח שלא קובה. "אני, הרומני, ההונגרי, הארגנטינאי והעיראקי.".

"לא!" צעק העיראקי.

"כי לא היה מקום באוטו...".

"מפגר!".

"מצטערים...".

"טומטם, מה אמרת לו את זה? יכולנו... אידיוט! עכשיו בגללך אני יצאתי עוד יותר אידיוט.".

וכך הלכו להם חמשת האשדודים על השביל הצהוב, כששניים מהם רבים על מה הפולני היה צריך להגיד בטלפון... כך הלכו להם, הרומני מחפש אחר נשמה, הארגנטינאי אחר טאקט ומערכת בריאותית תקינה, ורגליים ישרות. העיראקי חיפש יכולת לקבל סמכות מעליו הפולני ככל הנראה חיפש מוח, או משהו בסגנון... ואני, אני עדיין לא בטוח מחיפשתי שם... אולי רק מקום 'לדוג'.

 

הנה אני יושב כאן לבדי,

וחכה בכף ידי

קפוא כמו קרפד רעב כמו זאב

והראש שלי כואב.

 

היתי צריך להיות בבית עכשיו

אני מוצא את עצמי מת מרעב

לא תפסתי אפילו מדוזה אחת

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

עם 15 שקל דלק, ו-20 שקל בירה

אני מתלונן כמה נורא

צריך לזרוק רשת במקום לחכות, אבל אם תעז אולי תקבל מכות

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

זורקים את הרשת מקווים או שאתה ממתין.

בקצב הזה לא אתפוס דולפין

אומרים שהם במים העמוקים

באים כרישים חוטפים את הדגים

 

חייב לקוות לעוד קצת מזל

עד עכשיו לא תפסתי כלום בכלל

אפילו מדוזות כבר לא באות, כל מה שיש זה בירות קרות.

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אבל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

לא, לא, אני לא אצא לדוג יותר, עדיף לחפש מה יש בסופר, או באינטרנט, אולי אנסה ברכית דגים... על מי אני עובד עוד שבועיים אני שוב כאן.

 

"טוב, אז אם אתה כל-כך רוצה הביתה, תקיש בנעליים ונחור לאשדוד", הסברתי לארגנטינאי.

"אבל גולאש?".

"נו תקיש כבר!".

"אבל גולאש!".

"אתה היחיד שיכול להחיזר אותנו הביתה.

"אבל אני נכה.".

נכתב על ידי , 23/5/2009 11:16   בקטגוריות ארץ עוץ, עוץ, הונגרי, הונגרי, רומני, פולני, עיראקי, ארגנטינאי, תל אביב, תל-אביב, גושדניה, גושדן, גוש דן, דיג, לדוג  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תודה לך ה' שבראת אותי הונגרי....פרנויות!!!!


אין חג יותר גרוע לפרנואידים מאשר חג שבועות. במיוחד אם אתה בצופים.

ואני, פרנואיד מלידה, פתוח שבכל פינה, בכל חור, מתחת לכל מכסה של ביוב ובתוך כל פח מסתתר מישהו או משהו שמנסה לרצוח אותי.

כל צעד עלול להיות קריטי.

הדרך מהבית שלי לשבט רצופה בניינים גבוהים שצריך לעבור, תחתם ולידם.

לכו תדעו אייזה חלאע יושב לו במרפסת ומחכה שילדון תמים יעבור ו-פלאח!

 

הכי גרוע זה שבועות בשדרות: צריך להיזהר גם ממים וביצים וגם מקסאמים.

וזה עוד יותר גרוע אם אתה בצופים של שדרות בשבועות.

 

 

אבל הכי טוב בשבועות להיות הונגרי, כי לנו יש את האוכל הכי טעים!

בלינצ'סים וטרומפלי קומבוז (השפה שלכם פרימיטיבית מדי, כדי שיהיה לה פירוש לזה).

נכתב על ידי , 9/6/2008 12:45   בקטגוריות שבועות, חגים, צופים, פרנויה, פרנואיד, הונגרים, הונגרי, אוכל, אוכל  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא האמנתי שיהיה ככה.


עשינו סדר בהרכב מצומצם מאד.

בכלל, מאז שסבתא שלי נפטרה, אני לא זוכר שעשינו סדר נורמלי, ואם הוא היה נורמאלי הינו אורחים איפשהו.

 

הינו: אני, אמא, אבא, אחותי, גיסי וסבא.

ההגדה היתה ארוכה יותר מבד"כ (אף-פעם לקראנו חד-גדיא ואחד מי יודע).

הכי הפתיע, שססבא, אחרי אירוע מוחי, כמעט שנה של אלצהיימר, דימנציה, 4 כוסות מרטיני, וראייה לקויה, קרה את ההגדה כמו בימים ימימה.

 

אין כמו הקניידלי (קניידלאך בהונגרית) של אמא, או הגפילטע, תמיד אני היחיד שמתלונן שיש בו עצמות, אבל שיהיה.

ואם אמא שלכם עושה חרא גפילטע, זה כי היא פולנייה, וזה הרי ידוע שפולים לא יודעים לבשל כלום... והונגרים יודעים לבשל הכל.

 

שועלי-פסח

 

 

ולסיום, למי שקרה את הסיפורים "מלחמת החננות" שכתובים בצד, או את הפוסט "תורת הקבוצות- ווזווז." וגם למי שלא:

 

כנגד אבעה בנים דיברה התוירה (בנוסח אשכנז כמובן).

 

החכם: 

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וַלֹא עַשִֹינוּ מִזאׁת אַפִילוּ שֶקֶל אֵחַד וְיַחִיד.

 

הרשע:

 

וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וַלֹא הִרְבַּצְתֵּם לְפוֹשְעִים וּלִרְשַעִים וַלּא צְחַקְתֵם עַל סִבְלַם. מַה חַבַל.

 

התם:




 

וְהַיַה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

ונֵקַוְוֵה שְלַקְחוּ מֵעִילִים עִמַם וּבְגַדִים חַמִים עִמַם כִּי אוּי ווֵיְי לַנוּ אִם לֹא.

 

וזה שאינו יודע לשאול:



וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא תַבִיא בִירַה!

נכתב על ידי , 20/4/2008 10:09   בקטגוריות פסח, ווזווז, ווזווזים, רומני, הונגרי, פולני, שועלי, שועלי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמת החננות: (פרק 4) בדיחה חדשה: חלק 4 ה-MCR מכה שנית


הרבה זמן לא עודכן פה פרק, אז הנה תקציר של מה שהתרחש לאחרונה:

 

קלרה, יאנק, פטרו, מתיאש, אנדריי, בוריס והילדה הגותית יצאו מהמקלט ונתקלו בטום ותמר: האנימו וההארדוקית.

בעוד קלרה איבדה את הכרה, אנדריי ופטרו לקחו את יאנק אל המעבדה של צוקרמן, בתקווה שהחננה כבר מצא נוגדן ל-MCR ההופך את השותים אותו לאימואים.

בוריס המטאליסט הרוסי התפוצץ לחתיכות על ידי מכת האנרגיה של טום האנימו.

כעת נשארו מתיאש והגותית להילחם נגד שני אימואים חזקים במיוחד.

 

 

חלק 5, ה-MCR מכה שנית:

מתיאש תפס את הלייטסייבר, מסתכל על טום המדמם בכאב מגדמו.

זרועו השנייה של טום עודנה ברשותו, הוא ירה ממנה מטח של כדורי אנרגיה קטנים.

בהנפות מהירות החזיר מתיאש את היריות לאימו הנלחם כמו דמות אנימה.

כדורי האנרגיה טסו לכל מקום, פוגעים גם בתמר ובגותית, אך את מתיאש זה לא הטריד, הוא רק רצה להרוג את האנימו מולו.

הוא החזיר את הנשק לכיסו והושיט את ידו קדימה.

הוא סגר את אגרופו בצורה של חניקה.

 

"עדיין לא הכנסתי אליו כמה מהדברים שהינו צריכים." הסביר ארנון צוקרמן החננה.

"תביא את מה שיש." הפציר בו אנדריי.

פטרו ישב בצד וכיוון את הכינור שלו.

"מה אתה עושה?" שאל אותו אנדריי שהיה נינוח.

הצ'כי שלח מדי פעם מבטים אל יאנק חסר החשק לחיות.

"זה ממש מדהים כל האימו-סטאף הזה." אמר פטרו מעביר את הקשת על כינורו לשמוע את הצליל.

הוא הנהן לשלילה והמשיך לכוון.

"מדהים? זה נוראי!" אמר אנדריי שעוד ניסה לשמור על קור רוח.

""הם רוצים למות, אבל לא מסוגלים לעשות את זה, הם כאילו ממש רוצים את זה. ובמקום למות הם קונים מוסיקה מחורבנת וחותכים את עצמם רק כדי לסבול, שלא לדבר על כל החורים האלה בגוף שגם הם עולים כסף.".

"אני לא מבין.".

"זה סטארט-אפ שיווקי מטורף!" אמר פטרו עם חיוך, עובר עם הקשת על המיתרים בפעם הרביעית.

"אז אתה מוכן למכור את יאנק?".

פטרו לא ענה, הוא ניגן איזו נעימה עממית כדי לוודא שהכינור מכוון.

"אתה רואה את שני הדוודים שם?" שאל ארנון כאשר חזר עם עגלה ועליה דוד מלא בנוזל אפור.

הוא הצביע על שני דוודים המכילים צבעים דומים.

"כל אחד מהם עשוי להיות נוגדן למקרה אחר של אימותרפיה, הבעיה שעדיין לא הכנסתי אליהם את המוסיקה.

"יאנק," אמר פטרו פתאום, כאילו התעלם משיחה.

"אתה רואה מה יש לצוקרמן בעגלה, פתח את המכסה ושאף את זה. זה יביא סוף לסבל שלך.".

"אני מוכן לנסות הכל." השיב הפולני, שמאדם שכל רצונו או לחיות כמה שיותר הפך ליצור שלא רוצה לחיות כלל.

יאנק פתח את המכסה שהיה על דוד הזכוכית. ולקח נשימה עמוקה.

דבר לא קרה.

"תנסה לנגן משהו ליד הדוודים." הציע אנדריי.

פטרו עמד ליד הדוד עם המכסה הפתוח והחל לנגן שיר עממי רומני -דוינה.

"צוקרמן! תראה!" אמר אנדריי המופתע והצביע על המיכל שעמד ליד פטרו, הנוזל האפור נעשה כחול.

"מה?!" צעק צוקרמן בהיסטריה. "תורידו אותה!".

תשומת ליבו של צוקרמן הופנת אל השממית שרצה על המיכל.

פטרו תפס את החיה הקטנה ושם בכיסו.

"אני הולך לשתות משהו." אמר ארנון והלך לכיוון היציאה מהמעבדה.

"אני איתך, פטרו תישאר כאן ותמשיך לנגן, אנחנו נביא לך משהו לשתות." אנדריי הלך בעקבות ארנון.

פטרו ויאנק נשארו לבד במעבדה.

"למה ללכת כל-כך רחוק כדי לשתות?" שאל פטרו כאשר הוציא את השממית מכיסו.

"יש כאן מספיק חומר, לא?".

ידו נאבקת מעט ביצור שלא ייברח, ולבסוף הוא טבל אותו במיכל הכחול.

הוא הוציא את השממית מהמיכל ופנה אל השניים האחרונים שהחליפו את צבעם גם הם.

אחד הפך לצהוב והשני לאדום.

 

טום האנימו נפל על המדרה ללא רוח חיים.

מתיאש פתח את ידו הקמוצה שבעזרתה חנק את טום ממרחק.

כעת היה פנוי לסייע לגותית, שישבה נשענת על הקיר, שוטטת דם ללא רוח חיים.

הוא התכוון למשוך את הלייטסייבר שלו החוצה.

שלושה מחטים דקות, גמישות ושחורות ננעצו בזרועו.

לפתע הרגיש ההונגרי חלש.

הוא נפל על הברכיים וראה את ההארדקורית מתקדמת אליו.

"מרגיש חלש ווזווז?" שאלה את מתיאש.

"זה לא נגמר..." הוא אמר. "זה לא נגמר!".

"עכשיו אתה חלש, לאט-לאט גם תרגיש בודד ועצוב.".

מתיאש רק עצם את עיניו וחשב על הדבר שהכי משמח אותו- סבל של מישהו אחר.

בינתיים, המשיך גופו להחלש, הוא פתח את העיניים וראה את תמר מתכוננת לשלוח אליו משהו אפל וחזק, משהו שיהרוג אותו.

הוא שוב עצם את עיניו בחלשה.

הוא לא ייתן למישהו להמית אותו ככה!

הוא הרגיש את האדמה רועדת תחתיו, הוא יכל לשמוע נהמות מאיימות. האם כך נראה המוות?

מתיאש פתח את עיניו בשנית.

מפלצת דמויית זוחל ענקית בגובה 2.5 אפילו 3 מטרים נהמה נהימה חזקה על תמר.

מוסיקת כינור ליוותה את הנהמה האכזרית- הדוינה של פטרו.

"יו זעס א מחייע, מער צוקער...".

"היי מתיאש!" צעק הרומני, ממשיך לנגן ולשלוט על החיה הענקית שהיתה עד לפני כמה דקות שממית קטנה.

"הכר את MCR: My Chemical Romania.".

"מי היה מאמין שחיי ינצלו על ידי רומני." הרהר לעצמו ההונגרי. "עם שאפילו לא יודע להילחם ואיכשבו, לקח לנו את טרנסליבניה.".

תמר טענה בגופה כל אנרגיה אפלה שיכלה לקלוט: כמו למשל השנאה מראשו של מתיאש.

היא היתה טעונה בכל כך הרבה אנרגיה אפלה שיכלה להביא חושך לאילת באמצע הבוקר בחודש אוגוסט.

כל-כך הרבה אנרגיה ששוה בעוצמתה לשתי פצצות-... לשני רימונים.

פטרו המשיך לנגן, תמר תכננה להרוג את המפלצת.

MCR פשוט פתחה את פיה מלא השיניים החדות ומזיל הריר.

נגיסה אחת. ועוד אחת. תמר ירדה אל תוך קיבתה של המפלצת.

"איך הכנת את הדבר הזה?" שאל מתיאש.

"הנוגנדים לכימיקל רומאנס בתערבות קצת.. איך לקרוא לזה... רומניות... עכשיו אני מוכן להתשמש בה כדי להתעשר.".

"אתה יודע שהיא טעונה עכשיו בכל-כך הרבה הארדקור דיכאון, שאין סיכוי שהיא תרקד עוד לצלילי הכינור שלך.".

"שכחת מתיאש? היא מערבת בתוכה רומניות. רומנים לעולם לא נכנסים לדכאונות. 'דכאון' ו-'רומני' אלו שני הפכים.".

משפטו של פטרו נקטע ברעש פיצוץ, שמיד לאחריו הגיע גשם של דם ירוק, עצמות ואיברים פנימיים וחיצוניים.

"אולי לא נכנסים לדכאונות." הסכים מתיאש. "אבל אתם כן מסוגלים להתפוצץ לחתיכות אם מפעילים עליכם מספיק כוח.".

פטרו הסתכל על חתיכותיה של MCR שפוזרו לידו, הוא לא ידע אם לבכות או לא.

"לפחות נפתרנו מבעיית ההארדקור, לא?".

"לא... יש עוד הרבה עבודה: להעיר את קלרה, לרפא את יאנק אבל הכי חשוב, להתקלח...".

נכתב על ידי , 11/1/2008 15:59   בקטגוריות אשכנזים, רומנים, רומניה, צ'כי, פולק, פולני, פולנים, ניסוים, ניסוי, מטאליסטים, ווזווז, הונגרי, אנימה, אנימהוליק, אימואים, אימו, אופטימיות, emo, anti emo alliance, anti emo  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)