†Swine Influenza†

לוקחים M 16, עולים על הרכב ונוסעים שעה וחצי...

נשמע כמו התחלה של פעילות נועזת בשטחים... טוב זו כן היתה פעילות בשטחים, נועזת לא היתי אומר, מסוכנת דווקא כן.

"עד שאני לא מגיעה לאסוף אתכם, אתם לא יוצאים מהיישוב." אלה היו ההנחיות של הקצינה שהורידה אותנו ב"פני חבר", חור בדרום הר חברון... ממש חור...

"אני ארגיש יותר בטוח בחוץ" לחש לי אחד השוטרים שאיתו באתי כשהרובה על הגב שלי. "האנשים כאן חולי נפש".

הש"ג עצמו היה קצת קוקו, טוב, ממש קוקו, והוא בכלל לא מהחור הזה, או מיישוב עירוני יותר נורמלי, והוא רק שומר שם. ככה שממש לא רצינו להתקל במקומיים.

ככה היה היום השני שלי בסדיר.

נשמע מסוכן, נשמע אורנג'. אבל תכלס, הינו בטוחים שהש"ג הפסיכי הזה עוד שני דופק בנו איזה צרור "צה"ל ככה, צה"ל ככה... והיום כולם משתמטים בגלל ההתנתקות.".

הדרך היחידה לסתום לא את הפה זה לומר "אנחנו חיילים ואסור לנו לדבר על פוליטיקה.".

ואז הוא התחיל לדבר על כלכלה ומשכנתא.

חוץ מזה היה שבוע די חפשני.

ואני אלוף בחפשנות.

החפשנות משחררת

חוץ מזה הספקתי די הרבה בשבוע הראשון, יחסית לחדש, אפילו האנשים שם אמרו לי ש"טחנתי" יפה יחסית ל-5 ימים שאני שם. או כמו שאחד מהם אמר "לקחת דגימות (פיפי מאנשים) כמו נינג'ה".

ביום השלישי הספקתי אפילו להתחיל עם שוטרת אחת מצריפין שהגיע לשם לסיפוח (אני בב"ש), לצורך העניין נקרא לה $$$, ישבתי לידה בערב במועדון, התחלתי לקרב את היד שלי לאט... היא לא ממש הגיבה. ניסיתי לחבק אותה, היא גם לא ממש הגיבה, לא הביעה התנגדות או שיתוף פעולה.

בשלב מסוים היא פשוט קמה, יצאה, דיברה בטלפון, וחזרה לשבת באותו מקום לידי.

ביום הרביעי, איכשלא, לקחתי פיפי מאנשים, זה היה הבן אדם שהיה הכי קשה להוציא ממנו... 45 דקות אני מעביר לו מים ואז עוד כמה דקות הוא עומד מול האסלה.

"אני יודע איך הוא ישתין..." אמרתי לשוטר שאיתי.

הלכתי לתא הסמוך ונתתי לו מוזה... השתנתי בעצמי! כיצאתי המבחנה שלא היתה מלא והוא המשיך להוציא עוד אח"כ.

וכמו שאומרים אצלינו.

נינג'ה!

היום! היום החמישי שם, אני מחכה בקוצר רוח שהשוטרות של צריפין יקומו כדי שאני אוכל לקחת מספר טלפון, זה היום האחרון שלהם שם, אח"כ לא אראה אותם עוד הרבהההההההה זמן.

אבל לא! היתי צריך לשבת אם איזה כולירה ולהוציא ממנו מידע, כשיצאתי הם הלכו כבר, ואם זה לא מספיק, היתי צריך להתעכב שעתיים ביציאה בשביל למלא טפסים בשביל המניאק הזה.

"בד"כ אנחנו לא משמנים לחקירה בימי חמישי!" אמר לי אחד החברים שלי שם.

אבל כתופסים אותם עודים משהו מטומטם, גם בשבת הם אתה צריך להיות מוכן... כמובן שזה שונה כי בשבת אתה כבר נמצא שם ולא מתכונן ללכת הביתה.

אבל הדבר העדיין מהדהד לי בראש הוא מה שקרה אחרי החקירה.

ישבתי בחדר אוכל, פתאום ראיתי חבר שלי מהטירונות, שוטר שם (לא חוקר, שוטר רגיל) אכלתי איתו וקמנו מצהשולחן לכיוון הבסיס.

"איפה הית כל השבוע? אתה והליליות שלך! (כל השבוע הוא שמר ליליות בתא מעצר של ב"ש וחזר הביתה בבוקר) הבנות של הימל"ת היו כאן.".

"שמת עין על אחת?".

"יש אחת ממש חמודה, @@ אני מכיר אותה אותה מהבה"ד אבל היא התחילה לילה שעבר עם אחד מהחדר אוכל פה (??????)".

"היא חמודה, זה נכון, אבל יש לה מצבי רוח קיצוניים.".

"ויש את ###, כוסית!".

"כן ### באמת מותק של בחורה.".

"אבל אני הכי שמתי עין על $$$".

"מה $$$?!?!".

הוא התחיל לצחוק, להיקרע מצחוק.

"מה אתה דפוק?".

"מה יש?".

"מה אתה דפוק?! היא לסבית!".

מכאן רק הדמיון יסביר מה עבר לי בראש באותו רגע...

אבל למה?!

למה?!

למה?!?!

היא היתה כזאת מותק! זה לא בזבוז?

לסיכום... לסבית :'(... זה כמו לקנות גלידה עם שלושה כדורים הכי טעימים בחנות, לשים על זה פצפוצים, לטבול את זה בשוקולד חם ואז לזרוק את זה לפח.

איזה הזוי לנסוע הביתה כשהבית צפונית ממך, לא קורה הרבה.

אז איך עבר השבוע הראשון שלי כרכוש צה"ל?

אז ככה, אני עד עכשיו מת מעייפות אז תתעלמו משגיאות כתיב.

בה"ד 13, כמו שייטת 13, רק בלי השייטת.

אחרי שרשרת החיול הארוכה והאינסופית, אחרי שדחפו לי ברזלים לשיניים, אחרי שעשו לי בדיקת DNA באמצעות דקירה באצבע ושפשוף האיזור הפצוע על בריסטול מחוספס, הגיע החלק שלו חיכיתי חצי שנה- קצין המיו, בפעם השנייה.

הפעם לא אמרו לי "חכה לבקו"ם", כי הפעם כבר היתי שם.

היתי בטוח שאני אכנס והוא יישאל: מתן, אתה הולך לתותחנים או לשריון.".

כבר הכינו אותי מראש להגיד "לא מתפנה!".

הכנתי את הנימוקים למה ככה ולמה ככה.

היתי בטוח שהכי טוב שיהיה זה זה:

"מתן אתה הולך או לתותחנים, או לשריון, או למ.צ.".

"אני רוצה מ.צ?".

"אני לא חושב שהבנת, לצבא יש צרכים. צרכים בתותחנים, צרכים בשריון, צרכים במ.צ.".

"נו, כן, אני רוצה מ.צ.".

"אף-אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה! זה צבא פה!".

בסוף פשוט נכנסתי והוא שאל "איפה אתה רוצה לשרת?".

"מ.צ".

"חכה בחוץ".

אחרי חצי שעה של המתנה.

"לך לאפסנאות, אתה במ.צ".

אחרי כל שרשרת החיול הארורה, נאלצתי להישאר יום שלם בבקו"ם יחד עם עשרות סרבני פינוי, כאלה שהיו במעצר בקו"ם ועעכשיו בטחים שאוטוטו יפנו אותם למחנה 80, טירונות ג'ובניקים, אנשים שהיו קרביים והורידו פרופיל, ועוד כמה חרטטנים כמו הבחור ממוד"ש .. שהיה במוד"ש והוא מנסה לחזור "יש שם קטע כזה שמפילים אותך ואתה צריך לקום על הרגליים וככה עשרים כאלה. ואתה מישהו עושה את זה, ואתה נופל איתו, הוא כמו אחיך. אתה מבקש אישור מהמפקד לעשות איתו את העונש.

כן בטח.

היה גם אחד מהנדסה קרבית אני זוכר, אני לא זוכר אם הם באו מהנסדה או חיכו לטירונות הנדסה.

ועוד צנחן שהוריד נפשי.

הבקו"ם שמעמם. כולם מחכים שיפנו אותם, היו שם כאלה שבועים,כמעו בכיתי שחשבתי שאני הולך להישאר שם כל-כך הרבה עד הטירונות.

היתי מתפגר.

מה שכיף היה, לראות כל-כך הרבה צבעים של מדים... (הרבה כולה זית, חאקי ואפור של מג"ב.)- אבל עדיין כיך לראות את השילוב הזה, היה חסר כחול כדי שזה יהיה מושלם.

למחרת היתי בתורנות מטבח, היה סבבה.

קצת לעבור עם מגב על המים במבטב, ולקרצף את המקרר (מכולה קפואה)- ממש כיף!

באותו יום לקחו אותי ועוד כמה חבר'ה לקחת את השקים שלנו מהאפסנאות.

כולם שואלים את המפקדים אותם שאלות:

מתי מפנים אותנו למחנה 80?

לאן יפנו אותנו?

המפקדים לא יודעים, או עושים כאילו, אני היחיד שהפתיע בשאלה "מתי יצא האוטובוס לבית ליד?".

התשובה הגיע מהר: שעה אחר-כך הגיע אוטובוס עם קצין מיון עצבני.

"זה האוטובוס לבית ליד, בין נתניה לחדרה, חצי שעה נסיעה מכאן. את הולכין בה"ד 13, טירונות משטרה צבאית, ממנה תוכלו להמשיך למגזרים...."

הקטע הוא שחייבים להסתכל למעלה, אסור להסתכל לו בעיניים.

כמו לכולם...

הותר להעלות פלאפונים לאוטבוס, כולם בוכים הלורים שהם הולכים לבה"ד 13, חוץ ממני.

מחויך, מבסוט, מוציא טלפון "אבא אני בדרך לבה"ד 13."

כל הטירונות אנחנו מחוייבים להסתובב עם כומתות על הראש.

הסמל: הגעתם לבה"ד 13, בסיס ההדרכה של המשטרה הבצאית. שיא המשמעת בצה"ל!".

אסור לחייך, וחייבים לעמוד ולבשת בצורה אחידה, ומאד מסויימת, לעיתים זה חצי שעה בשמש.

ואני בכלל כלב טוב, עושה הכל, מצייט, מנומס, ממושמע, מורעל, חדור מוטיבציה.

"למצ"ח מגיעים הטובים ביותר."- כך אמר לי מפקד תחנת משטרת אשדוד ביום שבו עבדתי/החלפתי אותו.

המשפט הזה חקוק אצלי בראש, וזה מלווה אותי בכל הטירונות.

כבר השארתי רודם ממש טוב על המפקדים, אין מפקד שלא יודע מה השם שלי, וגם כשאני עושה טעויות לא צועקים עלי, אני כנראה החייל הכי טוב... כרגע... יום ראשונים מגיעים עוד חיילים והתחרות על הטוב ביותר רק תהיה קשה יותר.

בית ליד- נעים להכחיד.

אני וכמה חבר'ה התחלנו לקרוא למקום ביסל"ר: בית ספר לרשע.

בסיום הטירונות, ההשבעה בכותל (אני לא יכול לזה) משאירים את הלב מאחורה ובמקום זה מקבלים כומתה כחולה וסיכה... וזה שווה את זה...

עד אז...

אני אחלום למצ"ח.

אגב, מחר השינוי הקיצוני של הבלוג.

אז איך בזבזתי את היום ה 19- שלי לגיוס?

מהבוקר עד אמצע הצהריים, עשיתי בייביסיטר לכלבה של אחותי, ראיתי פרק של "אבי ביטר חי בסרט" ופרק של "רד בנד"- זה חמוד לא הכי מצחיק.

אבא שלי סיפר לי אחר-כך על קצינת מצ"ח לשעבר שצריכה ליצור איתי קשר, מה היא יכולה לעשות, כנראה שכמעט כלום חוץ מלתת לי כמה המלצות, בתקווה שהם לא יהיו משהו כמו: "זה בעיה כי אתה בן ואתה 97.", היא עדיין לא יצרה קשר

נסעתי עם המשפחה למסעדה ברחובות, ככה אני יכול לסמן X גדול על "לצאת מהעיר לפחות פעמיים", עכשיו זה שלוש.

היתי במסיבת גיוס של חבר.

מזל שזו מסיבה של מישהו שהוא גם מהשכבה וגם מהצופים ככה פגשתי מלא חבר'ה שאני אוהב.

19 יום עד הגיוס ועדיין אין לי שיבוץ.

עד אז

אני אחלום למצ"ח

מעכשיו אני מסכם איך בזבזתי כל יום בעשרים הימים הבאים עד לגיוס שלי.

היום ה 20-

רוב היום טיילתי עם האוטו בעיר, הלכתי למשרד הרישוי, משם לדואר ומשם למאפיה לקנות לחם (כי לא היה בבית).

עשיתי בייבי סיטר לכלבה של אחותי וחיכיתי איתה לחבר'ה שלי שיחזרו מהמחנה קיץ ביחד עם חניכים של כמה חברים שחיכו, והסעתי כמה מהם הביתה.

מיותר לציין שכמה מהם הסריחו מזיעה, בזבזו לי דלק ו...זהו.

הלכתי להופעת מתגייסים של נדב אבקסיס, בחור דווקא ממש מצחיק, אני איבדתי אמון בקומיקאים ישראלים עד ההופעה שלו.

ת'אמת שלא ידעתי על ההופעה עד שידידה שלי שמתגייסת מחר, שממש רציתי לפגוש סיפרה לי עליה.

במקרה עבר מישהו ונתן לי כרטיסים כי לא היה לו מה לעשות עם שלו (אני היתי בטוח שמספיק להראות צו גיוס ואני נכנס... כנראה שלא).

להקת חיל הים הופיע, חשבתי שהם יהיו טובים, אבל מאז ששלמה ארצי השתחרר מהצבא הם רק הדרדרו, שום "בוא אלינו לים" או "רק בישראל", הם עשו ביצוע מחורבן ל'חסקה' שעליו מצ"ח צריכים לפתוח בחקירה על רצח של שיר. ועוד כמה שירים מזרחיים.

(זה שאנחנו באשדוד זה לא הופך את כולנו למזרחיים!! יש יותר רוסים!)

פגשתי שם עוד כמה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן, כאלה מהשכבה, גם אותה ראיתי שם, אבל חוץ משלום מהיר לא דיברתי איתה הרבה, המחנה קיץ די גרם לי לשכוח ממנה.

כנראה שחברה אני לא אשיג עד הגיוס, עם כמה שזה עצוב, אבל אני עדיין חייב לצלם כמה שיותר סרטונים מצחיקים ולהעלות ליוטיוב עד אז, לראות כמה שיותר סרטים בקולנוע ולהיפגש עם כמה שיותר אנשים.

רק 20 יום

ואני אפילו לא יודע לאן אני הולך.

אני אחלום למצ"ח.

אני יודע שהתחייבתי לא לדבר על צבא עד ה-9.

אבל מה לעשות, קשה לא להתעסק בזה.

כמו שחבר שלי אמר "אתה בכתה י"ב, בטח שאתה מתעסק בזה מלא.".

אבל ההורים שלי ממש מתעצבנים, צה"ל השתלט על המוח, אין יום שעובר אצלי במשפחה בלי לדבר על צבא.

אבל יאמר לרשותי שאני באמת מצליח כמעט ולא לדבר על זה עם המשפחה שלי.

אבל אני לא מצליח שלא להתעסק בזה כי אני מקבל מהם מיילים ומכתבים.

מייל ראשון: שינוי במידע האישי, עכשיו יש לי קישור ישר בקיוסק המידע לחידון הלאומי של מדע ובטחון... וואטאבר.

מייל שני: שינוי בנתונים. איזה שינוי, מצויין שמכתב ששלחתי נשלח אליהם ואפילו קיבלתי מכתב חזרה.

אתם קולטים, מכתב שנשלח במיוחד אלי, לא זימון או צו גיוס, מכתב אישי אלי, אני מתחיל להרגיש חשוב. חבר שלי אמר "אני מתחיל להרגיש כמו הרמטכ"ל, כל יום ד.צ." אבל הוא לא קיבל מכתב שרק הוא קיבל או לפחות רק עוד 10 ילדים כמוהו.

ומה אופטימי?

כשפניתי על חמ"ץ הם השיבו לשלילה.

כשפניתי אל לשכת הגיוס, מילת השלילה היחידה שהופיעה היא "אין".

"אין מיונים מקדימים לחמ"ץ.".

אבל מה החיובי? הם אמרו שאם אני רוצה להתגייס לשם אני צריך לפנות לקצין מיון ביום הגיוס עצמו.

אני לא יודע כמה זה אמין, כי נפלתי כבר בכמה פחים של לשכת הגיוס הזו. יכול להיות שהם סתם רוצים להשתיק אותי עד היום של הגיוס, עד שהם ישבצו אותי בגולני ויהיה מאוחר.

אבל אני לא שותק, אני אדרוש לראות קצין מיון לפני הגיוס רק כדי למנוע מהפשלה הזאת לקרות.

אני אופטימי:

אני יכול לדמיין כבר את השירות שלי, הדברים הטובים שבו והטובים פחות:

-חיילים שמסתכלים עליך בבוז כי אתה כחול, אפילו שאתה לא מחלק דוחות :(

-לחפש טביעות אצבע על עצמים מזירת פשע, או לגרום לאדם חשוב להפיל אדם חשוד להפיל את עצמו בפח. :)

-הסימן הענקי הזה של ה"מ.צ" שיושב על הכתף :( הוא די מכוער, כמעט לא רואים את המדים איתו. :(

-כובע שוטרים לבן :)

-לא נראה לי שאני אקבל רכב, אבל רק בשביל הסמיילי אני מוסיף את זה :).

ולא באמת אכפת לי קל"ב לא-קל"ב או בסיס סגור/פתוח.

שיהיה בהצלחה!