†Swine Influenza†

רגע!

לפני שאת קוראת את הפוסט, אם את בהריון, יש להודיע לפני

התכתבות מיילית עם חבר טוב מהבית ספר חשפה בפני את הפרטים הבאים:

קודם אני רוצהל הבהיר שהבן אדם המדובר הוא אחד האנשים הכי חנונים שאני מכיר, הבחור עם הציונים הכי טובים בבית-ספר, זה שכל המורות מפרגנות לו, מחמיאות לו ורצו שנהיה כמוהו - לא יצא!

אולי חחנה זו מילה כבדה מדי, כי הוא לא היה מתעסק בידע כללי יותר מדי, רק מה שנגזר בתחומי הבית ספר. ילד טוב, מצטיין בערבית, מטמתיקה ועוד כמה דברים כאלה...

ווזווז: מה קורה איתך? לא שמענו ממך מלא, ראיתי את  הסרטונים שלכם, כמעט טובים כמו "פיקוד העורף שלום- שלום, פיקוד העורף". אתם תגיעו לאוסקר.

מ: חחח יא סטלן (מילה שהוא מעולם לא השתמש בה לפני.) אני מרותק 11 יום לבסיס.

ווזווז: אתה מרותק, על מה? איך?! אתה?!?!

מ: בגלל אנשים כמוך, תפסו אותי חוצה שלא במעבר חצייה.

ווזווז: חחח מה אתה בוכה? אני סוגר 11 גם בלי להיות מרותק.

בכלל דברים מוזרים עברו בשבועות האחרונים.

כבר אמרתי לכם שהבנות הכי מושלמות בצה"ל (וגם הכי סנוביות, לצערי) מגיעות לטיס. זהת וצאה של העובדה שיש נטייה לחטוף כוסיות לח"א, אבל הכוסיות באמת מגיעות ליחידות הלוחמות. בקיצור, ח"א (הרבה כוסיות) + "לוחמה (הכי כוסיות)= טיס, נ"מ.

ואתם בטח אומרים "מה, לוחמות? הם בחורילות.", כן, זה די קיצוני העניין, או ממש יפות, הוא ממש מגועולות כדי להבליט את היופי של חברותיהן.

ואם זה לא מספיק, גיליתי שיש מצבור שלם של בחורות יפייפיות בחיל שהכי לא תצפו שהם יהיו שם.

חי"ר.

כן רבותי, היתי באחד הבסיסים שלהם השבוע.

"בן אדם, תראה מה זה, יש כאן יותר בנות מבמשטרה הצבאית, זה לא פייר, ואחרי זה החי"רניקים בוכים שהם לא ראו בחורה 21 ימים. זה מטורף. אני חותם 55, אני עובר לנח"ל.".

"למה דווקא נח"ל? למה לא לכפיר?".

"מה אתה דפוק?! אני אשכנזי!".

ולמה להתעסק רק ביפות, זה לא פוליטקלי קורטקט, וטוב שככה, אני נגד פוליטקלי קורקט, זה בזוי ופסול.

אבל אם יש כל-כך יפות בחי"ר וחי"א, לאן המכוערות הולכות... שאלה מצויינת!

נשים בהריון יש להודיע מראש.

זה מה שכתוב על השלט בחדר צילומים.

"אה, סליחה." פניתי לסייעת.

"אני בהריון, זה נורא?".

היא צחקה ודחפה לי פילם לתוך הפה. ניסתה לפחות.

"אוך יש לך פה קטן...".

ולך יש ראש עצום! ארוך לפחות.

מרפאת שיניים הוא המקום שאף-אחד לא רוצה לבוא אליו, הריח שמזכיר לך ניסוים סדיסטיים שעשו בך כשהיית קטן, קולות הסאקשן והמקדחות, זריקות, אני שונא זריקות, ועוד בפה. מתחת לשן, ליד הלשון, זה אכזרי! וכמובן במרפאות הצבאיות - הסייעות.

הרופאות, אחרי ותק שמעיד שהן כבר מבוגרות, הן עדיין נראות טוב יותר מהבחורות בנות ה-18, 19 שעוזרות להן.

וכמה מנוסות, התיק הרפואי שלי אבד כבר בבדיקה הראשונה.. היתי צריך לעשות עוד צילום.

נשים בהריון יש להודיע מראש, גברים בהריון מוזמנים לפנות לקב"ן.

הפעם הכינו לי את השלט מראש, זונות.

הסיוט מתחיל כשאתה שוכב על הכסא הזה ויש מעליך מנורה כאילו חייזרים חוטפים אותך ועושים בך ניסוים, אני לא יודע מה יותר גרוע, הזריקה הכואבת, המקדחה שעושה צמרמורת בכל הגוף, או הפה הרדוף שמדבר כמו מוגבל... אני אלך על הזריקה.

"זה כואב?" שואלת הרופאה.

ממ... או שתוציאי את המזרק, או שאני אענה לך במצמוצים, מה את מעדיפה?

מלבד הזרנוק מים המטריד שמרססים לך לפה כאילו יש שם שריפה. מים וג'יפה מצטברים בפה, ואתה לא-יכול-לבלוע, כל תנועה קטנה וקודחים לך בלשון... ואם זה לא מספיק מרפאות זה דבר מאד לא סקסי, אני לא מבינים איך קיימות סצנות של מרפאות וחלוקים לבנים, זה מזעזע? הדבר הראשון שעולה לי בראש שאני שומע בית חולים זה מזרקים, מחלות, פצעים וניתוחים. מה כל-כך קינקי בזה?

אין כמו סצינת שוטר ועצורה... גם קאויבוי ואינידיאנית זורם...

הרופאות תמיד נשענות עליך כדי שתהיה גישה לפה שלך, כל החזה שלהם נמרח עליך... השיננית עוד צעירה, אם זה לא היה בסיטואציה הזאת זה אולי היה מביך. אבל הרופאות, ועוד אלה במרפאות הפרטיות... ממש לא סקסי.

חזרתי לבסיס, הטיפול הסתיים וההרדמה עדיין לא התחילה לעבוד.

יש טיפולים שהצבא הקמצן לא משלם... עלה לי בלאדי 1,000 הכתר המחורבן הזה.

"אז מה ככה, בראסו, מה עשיתם בעופרת יצוקה?" שאל הדוקטור במרפאה הפרטית.

תוציא את המזרק, גם את המראה, את שני הספוגים, את המקדחה, את הקרס ואת המזרק הנוסף... וגם את המזרק השלישי, ובוא אני אסביר לך מה זה ספ"תים ומחסומים.

"משטרה צבאית. אתם נחשבים לוחמים לא?".

המילה היחידה שהצלחתי להשחיל עם כל השמאטעס בפה שלי זה "תומכים.".

אני עוד צריך לחזור לשם... אז כדי שאתם לא צטרכו פשוט צחצחו טוב-טוב-טוב, בחניכיים, מעלה ולמטה וכם על השן עצמה, תעברו עם חוט ו... ועם יש לכם כוח להשקיע במי-פה, מה-טוב.

עכשיו לנושא רציני, מרגלים ברשת. בטח יצא לכם להתקבל בזה, בעלי הפייסבוק למיניהם, אנשים זרים שפשוט מוסיפים אתכם בלי סיבה, עם שמות רוסיים וישראליים כבדים מדי - יש סיכוי סביר כי אלה חבר'ה מהחמאס שינסו לדלוף מכם מידע (אם אתם חיילים) או סתם ינסו להזרים אתכם לפגישה ולחטוף אתכם.

תאגנרו!

ועכשיו שיר.

רפואה מבצעית, המפקדים של החיים!

זהו...

ומשפט חכמה ששמעתי אתמול:

אלוהים נתן לאדם וחווה עץ כדי להסתיר את הבושה, לגולני הוא נתן עץ, ולמודיעין, שדה.

יום חמישי פגשתי ידידה טובה שלי בתחנה מרכזית שסיפרה לי שלמחרת היא הולכת לבית ספר שלמדנו בו כדי להסביר לתלמידים על תפקידים בצה"ל.

היא סיפרה שהמדריך שלנו מהצופים, מכתה ט', כיום צוער או בוגר בה"ד 1, אני לא בטוח אני לא ממש בקשר איתו, היא סיפרה שהוא ביקר בבית ספר והמנהל אמר לו שהוא מודאג מבעיית ההשתמטות ושמישהו חייב לדבר עם הי"ב-ים.

חמש השנים שהיו לי בצופים השפיעו עלי באופן רציני על תפישת העולם שלי ועל איך שאני מסתכל על גיוס.

תמיד היתי בן אדם שומא חוק והשאיפה שלי היתה: שלוש שנים בשלישות ועזבו אותי בשקט. בצופים רצים ערכים בכלולים בעשרת דיברות הצופה... בינהם הצופה נאמן לעמו מדינתו ושפתו, וכמובן הדיבר שדבק בי הכי חזק הצופה איש משמעת. יכול להיות שדווקא הדיבר הזה גרם לי לרצות לשרת בתפקיד משמעותי, בתפקיד שאני משרת בו כעת. עכשיו יגידו המתחקמים "אבל אתה שוטר צבאי!" אני יודע, ולדעתי זה תפקיד חשוב, במיוחד בדמינה עם חינוך לקוי שמטפטף את הרעל שלו לחיים שאחרי, במיוחד משום שאף-אחד לא רוצה להתעסק בתפקיד הזה או במשמעת בכלל. אז נכון שעם 97 יכולתי להיות קרבי, אבל יש עוד רבים שמעדיפים, אף-אחד לא רוצה להיות שוטר.

מסרתי לה שתגיד לי שנעלבתי שהוא לא קרא לי: אין צבא בלי חמ"ץ... כי מטפל במשתמטים ועריקים כמו שאנחנו מטפלים?

אגב, אם אתם שואלים למה אני בבית, אז היום הוצאתי את ה-ג' הראשון שלי.... ייאיי!

אם על הכבוד למאבטחי מתקנים שעושים חצי שירות שבוע-שבוע, למה אני צריך לשמור עכשיו? לא מצאו להם מחליפים?

- יש מחסור בכוח אדם.

אני לא מבים למה אנחנו צריכים לצאת 11,3, באמת שאני לא מבין, אין מי שיאייש את הבסיס פעם בשבועיים חוץ ממני?

- יש מחסור בכוח אדם.

למה יש כל-כך מעט עובדי מטבח? למה יש בכלל עובדי מטבח ואין קייטרינג אזרחי? למה לכל הרוחות יש תפקידים מונפצים כמו מתקני מאווררים וכבאים בחי"א? מה זה החרא הזה ספר צבאי? ולמה האפסנאים מסיימים עבודה ב14:30?

-יש מחסור ב-... חייל! אתה בצבא, בצבא לא שואלים שאלות!

חלאס להשתמט, זונות!

קיבלת ריתוק בגלל דו"ח מ.צ על 8 סעיפים שקיבלת משוטר צבאי, סמל מרקוביץ'.

שהוא הפקוד של סג"ם פרקש שהיה בקורס קמ"צים ביחד עם סג"ם פרנקל מגדוד ארז.

ששירת לפני זה במצ"ח עם החוקר רב"ט אוחיון.

שהוא חבר טוב מהטירונות של רב"ט רוזנשטיין - המד"כ מכלא 4 שהתחיל איתך בפאב לפני שבוע וסיננת אותו מאז...

עם networking

של 2,800 מנייקים

אין גבול לכמה

שתוכל לדפוק.

המסלול עם הכוח   

המשטרה הצבאית     

אל  תשתלב, תלשין    

אני אפרט מחר

כל שבת שנייה אני כאן ויש לי מה לכתוב, כל כל שבת ראשונה אני סוגר ועושה שמירה, ושם אני מוצא מה לכתוב, למרות שהפעם לא היה ממש.

תקציר של השבועיים האחרונים.

אובך, אבא קיבל עבודה חדשה  רכב, חול בשיניים, פאדיחה ראשונה שלי בתור חוקר, ועוד כמה משפטי חכמה...

מי שלא טעם אבק דרכים, לא יהיה לו חול בשיניים.

כבד יש רק בורניקיס, הפתעות יש רק בקינדר וגם אותם אוכלים.

להוציא עצור לחקירה, זה כמו לחתום על נשק. ההבדל היחידי הוא שכשהנשק מחליט לברוח אתה לא ירוה לו ברגליים.

(לא, לא באמת יורים לעצורים ברגליים).

הסיבה היחידה שמטרה צבאית זה לא החיל הכי שנוא, זה בגלל שהם גם נותנים דוחות לחיל האוויר,זה מעלה להם קצת במוניטין.

ודבר חשוב מאד, אני לא יודע מה שמעתם, מה סיפרו לכם, או מה ראיתם, בטח סיפרו לכם על בוצ'ות או על בחורילות, אבל לא. הבנות הכי יפות בצה"ל זה הקרקליסטיות!

אז אם מישהי מקרקל קוראת את זה, אני פנוי...

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

I'd be clean and warm
if I was in T.A
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day

תקוע בבסיס
יש הרבה סידורים
יושב לי במשרד
ומסדר תיקים

כולם נותנים כאן תשבוחות
יודעים לקצונה עוד אצא
Beer Sheva Dreamin'
on such a dusty day

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

if I didn't tell her
שאני שוטר
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day x3

והפאדיחה

ברגעים אלו עוד חיילים עושים דרכם לדרום

ברגעים אלו עוד חיילים מגנים על המולדת.

הם נמצאים שם, מבלי לשאול שאלות?

... מה אתה אומר?!

מתי יחליפו אותי?!

באיזו שעה מסיימים?

מה לעזאזל אנחנו עושים פה?

אילו טעמים של תה יש לכם?

למה יש רק 4 שירים בגלגלץ שחוזרים על עצמם?!?!?

אני לא יודע אפילו איפה להתחיל...

נתחיל במה שקרה לילה אחד לפני שיצאתי לשחטח

ישבתי בחדר שלי התלבשתי אחרי המלקחת, לקראת השינה... סביר להניח שמחר סוף-סוף אני יוצא לשטח, במקום לשבת כל היום בבסיס.

"גולאש!" נכנס אחד החברים שלי מהבסיס לחדר.

"תעלה על מדים יוצאים.".

"מה?" קפצתי בהתרגשות "לאן? לשטח.".

"לא, פ.מ."

"פ.מ אבטחה?".

"לא פ.מ, רגיל...".

אני לא יודע למה החלטתי ללבוש דווקא מדי א', מזלי שהם לא התלכלכו, כי בסוף הלילה מצאתי את עצמי אחרי שגרמתי ל-8 אנשים להשתין במבחנות ואז גם להרים אותן.

כולם היו בסדר.

ב-00:30, הגעתי לבסיס ונודע לי שאני סוף-סוף יוצא לשטח, למחרת ב-06:30 היתי צריך להתייצב בחניה, עם שחפ"ץ, קסדה, אפודה זוהרת, סרט מ.צ, רובה, שתי מחסניות וכובע כחול.

את 6 שעות השינה המטכליות שלי לא קיבלתי, אבל היום הראשון היה עם שוצ"רית (שוצ"ר- שוטר צבאי רגיל), חוקרת ובלש בתור נהג.

אלוהים בירך את הבלשים בגוף, ואני מתכוון לזה: הם כאלה כוסיות!

לא סתם הם מקבלים תוספת משכורת בשביל לקנות בגדים אזרחיים. "מה שאני אלבד אפודה זוהרת של מ.צ, מישהו עלול לראות אותי?!".

את היום הראשון העברתי עם בלשן שבוז וחפשן שעמד רוב היום עם הרכב במקום, ניצלתי את העובדה הזו כדי לישון וקיוויתי שלמחרת יהיה מעניין יותר. בלילה למחרת התקשרתי לידידתי הפרסית ומסתבר שהיא הוקפצה לאותו בסיס עד לסוף השבוע עוד לנפי שהגעתי.

אכן היה.

עם אותה חוקרת מאתמול, פקיד בתור נהג ומאבחנת בטחונית.

גם היום הזה התחיל משעמם.

עד שמצאתי את עצמי יחד עם עוד שלושה שוטרים צבאיים עומד מסביב לטאנק שנתקע באמצע הכביש וסוגר נתיב כדי שהמכוניות שבאות ממול יוכלו לעבור. סוף-סוף הרשתי מועיל, עוד אנשים הגיעו הביתה בשלום ועוד מילואימניקים הגיעו לשדה הקרב בשל-.

את היום השלישי אני לא ממש זוכר, אבל אני כן זוכר את הלילה תיעדתי את כולו!

אתם מבינים המחסור באנשים כל-כך גבר במלחמה הזו שהיתי צריך להחליף את מאבטחת המתקנים שלנו, מצאתי את עצמי שומר לע מחסני הנשק של המחנה, ידעתי שיהיה לי משעמם שם, מזלי שלקחתי פנקס... אבל שכחתי עט.

ק. תורן (סמ"ר): תראה, אני לא גדול ממך בהרבה, בן כמה אתה?

אני: עוד חודש בדיוק 19.

ק. תורן: יפה אני 22, אין הרבה הבדל, וגם אני היתי במצב שלך ששומרים והשמעם, אז אני לא אומר לך אל תאכל/תעשן/תשתה/תשמע מוסיקה/תכתוב/תקרא, אבל להישאר ערני!

מזלי מצאתי עט מונח על השולחן.

וכתבתי לי כמה דברים:

מלחמה!

09 ינואר 2009, מחנה נתן, נשקייה 22:38, שומר. היום ה-(לא יודע כמה) למבצע "עופרת יצוקה", עד עכשיו היתי שבובע חפשנות, ככה זה מצ"ח בזמן מלחמה, כל התיקים קפואים. כמו הטמפ' כאן, סתם, לא כזה קר... לפחות לא עכשיו.

הקצין תורן עוד הציע לתת לי חרמונית. שום דבר לא קר מדי בשביל אשכנזי..אני חושב... אז אני צריך דימוי אחר.

כל התיקים כאן קפואים כמו לב של חוקר מצ"ח הונגרי.

עד לכאן שומעים את ההפגזות בעזה, יש כאן גם נפילות לעפמים, אבל זה לא מפריע לי שהאדמה רועדת, יותר מטירדות אותי הנפלות באשדוד. היום אמא שלי אמרה שהחלונות שוב רעדו. קיבינימאט עם החמאס האלה. מכסחים להם את העיר, מורידים להם את האזרחים כמו נמלים ומה שיש להם בראש זה להפגיז. מאז שהתחילו ההפגזות באשדוד כל יום שאני נמצא בבסיס בלי לעשות כלום אני מרגיש שאני משתגע, ושופי שבוע שאני לא מנצל כמו שצריך  משגעים אותי עוד יותר. למזלי השבוע התחילו להוציא אותי לסיורים- מצ"ח או לא, אנחנו קודם כל שוטרים צבאיים. כבר הכוונתי תנועה בכביש שנתקעה בו משאית עם טאנק וחסמה נתיב שלם. המשאיות האלה ממש גרועות. היום היתיבסיור השלישי שלי, 3 שעות כאלה והספקתי לבקשר בכניסה למתקן כליאה המאולתר - "ברוכים הבאים למתקן כליאה ארעי", זה באמת מה שכתוב שם "ברוכים הבאים" תודה שבאתם. הדבר השני ששומר עלי שפוי פחות או יותר אלה השיחות עם הפרסית.

אני מספר לה הכל, כל מה שעובר עלי כאן. מסתבר ששלשום, בבסיס שהקפיצו אותי אליו לעשות בדיקות סמים באמצע הלילה (מפקד מפגר! באמצע מלחמה, באמצע הלילה, מזמין משטרה בצאית... מיליתי 8 מבחנות שתן!!!) בזמן שאני לקחתי פיפי מאנשים מאנשים היא ישנה באותו חור באמצע המדבר כשבסיס הקבע שלה בכלל בצריפין. מזל שיש לי אותה שאני יכול לספר לה הכל. מה שאי-אפשר לספר אני רומז... היא שמה לב לרמז כששלחתי לה "לילה טוב מאמי" ב-SMS אחרי שיחה ארוכה שהיתה לי איתה והתנתקה באמצע. מה שהכי גורם לי להשתגע זו הבדידיות הזאת שאין לי מי שתחכה לי ההית בסופי שבוע או שאני אחכה לה. אני גם רוצה מישהי שתבכה לי בטלפון באמצע הלילה כמה רע היה לה היום. אבל כשאתה רואה את הבית 5 ימים בחודש זה בלתי אפשרי. וכל יום שעבור זה בזבוז, בזובוז משגע. אני לא שומע יותר פיצוצים בעזה, רק משאיות של חימוש שבאות והולכות. התחיל להיות קר, מזל שהשמירה נגמרת ב 00:00. המקום הכי טוב לפרטיות בצבא זה שמירה. וכאן לא כמו בבהו"ד מותר לי לקרוא, לדבר בטלפון וכו', כל עוד אני נשאר ערני. אגב אורי חזקיה הופיע מולנו היום - הוא ענק!!!

אני אמשיך מחר.

עבר עלי כל-כך הרבה וזה רק שבועיים של תומך לחימה, מעניין אותי לדעת מה הלוחמים פה כתבו. בטח זה גלש למאות פוסטים.

שביל החלב שבשמיים
ודרך העפר
נושאים אלייך, אל הבית
את כל חלומותי מן המידבר.

ואז אנחנו שוב בשניים
בעיר יפה, לילית,
ומחזיקים את הידיים
כמו תמיד, כמו תמיד..

לילה בדרום
ליד הטנק האפלולי,
רוח מתעוררת בשיחים.
עוד מעט אחזור
אהובתי שלי -
תכף ירעמו התותחים.

הרכב נח בתוך הרשת
כבר ישנים כולם,
ואת אל תוך פני לוחשת
את כל האהבות שבעולם.

ואז ידי אותך חובקת
מעבר מרחקים,
וכמה שקט, כמה שקט
ומחכים ומחכים...

לילה בדרום...