†Swine Influenza†

אז איך התחלתי את השבוע הראשון של אחרי המלחמה?

ארזתי את הבגדים הכי חמים שאמא שלי קנתה, 3 זוגות גטקעס, גופיה אורכה, זוג כפפות, צעיף, וגופיה תרמית (גופיה עם פליז בפנים, כזאת שעושה ברקים מתי שלובשים אותה, זה ממש מפחיד ללבוש את זה בחושך!), כל זה נקנה על כל מקרה שאצטרך לעשות מחסום בלילה. או כל דבר אחר בלילה.

יום חמישי הגעתי הביתה, יום שבת ארזתי את הדברים, יום ראשון יצאתי לבסיס, יום שני נגמרה המלחמה! היום מצאתי עצמי חוזר הביתה עם שק עצום של בגדים מלוכלכים, ותיק מפוצץ בבגדים שלא נלבשו.

היה לי שבוע ממש נאחס!

ליל שלישי-רביעי היתי תורן טלפונים, לישון ליד הטלפון ולחכות להודעות. 4 הודעות ללילה ראשון! זה מסמל מזל רע.

בלילה השני מישהי מהמחזור שלי היתה צריכה, אבל היא התבכיינה, ואז דפקו אותי עוד לילה.

ואז סגרתי שבת, ובתור פיצוי נתנו לי לשמור בנשקייה!

הנשקייה זה אחד המקומות המדכאים, הצלחתי לשכב ולכתוב שירי דכאון.

3 מתוך 6 שירים שחיברתי היו שירי דכאון, אתם מבינים מה זה!

זה שיר אחרי מלחמה!

23 ינואר 2009, 22:10 כמעט 24.

פחות מחודש יומולדת, מחר אפטר, מחרתיים יום הערכה לקצונה.

שוב שומר בנשקיהה, לא זוכר מתי הפעם האחרונה ששמרתי כאן, ב-14, אם אני לא טועה.

המלחמה נגמרה, לא עוד ספ"תים ו/או נפ"קים, אני כבר יותר מחודש בבסיס הזה ומשמ טוב לי. לא ממש בעצם.

שמעתי משני אנשים כאן שממש מעריכים אותי כאן בניגוד לאנשים אחרים מהמחזור שלי.

אני מרגיש קצת יותר שפוי ממה שהיתי כאן בזמן המלחמה. אולי זה בגלל שנפגשתי עם חברים  ולא בזבזתי את הסופ"ש שזה משגע במיוחד. את ערב שישי כמעט בזבזתי - קבעתי עם הפרסית והיא ביטלה 10 דקות לפני שיצאתי. כל-כך כעסתי עליה שלא דיברתי עד אתמול בערב. אמרתי לה שאם לא יוצאים שבוע הבא אני שולח אליה לוכדי עריקים הביתה.

אני מרגיש עכשיו כמו בכתה ח', גם אז רציתי אותה. אני בעצם לא יודע אם אני רוצה אותה יותר או צריך אותה יותר.

גם כאן יש בחורות חמודות, אני שמתי דגש על 2 מהן, שיש להן בערך שנה עד השחרור, אחת מאילת ככה שהקר בעייתי, השנייה אפתית לגמרי, יותר ממני, ואני מעדיף מישהי מהסביבה שאני יכול לראות אותה בסופי שבוע ולא על חשבון המשפחה. ועדיין השיחות עם הפרסית מרגיעות אותי.

כרגע מתנגן ברקע, מאחד המשרדים שיר ערבי של קובי פרץ (כמה אני שונא את הזמר הזה הזה! כבר כתבתי על זה כאן, נכון?)

אולי מה ששומר עלי שפוי, יחסתי, זו העובדה שהמלחמה נגמרה.

את היום האחרון שלי בסיפוח ליחידת שיטור אסכם ב- מבוזבוז אבל רווחי.

כל-כך הרבה ממתקים קיבלתי מהאגודה למען החייל. מזל שנקנו יותר מתנות ללוחמים יותר מאשר הלוחמים עצמם, כי השאריות באות אלינו.

ארגזי ממתקים, שאריות מארגזי ממתקים, כוסות תרמיות ואפילו שמפוים.

ככה  אנחנו תומכי לחימה, כמו חתוילם, מקבלים את השאירות.

ומשטרה בצאית זה כמו חתולים שחורים, איפה שתראה כומתה כחולה, ץדע שקרא משהו רע או שיקרה שמהו רע.

למשל, השבוע הוקפצנו לתחנת רכבת ב"ש, קרה משהו. שלושה שוטרים צבאיים- חוקרים ממצ"ח ועוד שוטר מ"י מאגף חבלה.

"קרה משהו? זה ממש מלחיץ לראות אתכם.". אמרה לנו אזרחית מבלי שבכלל נסתכל עליה.

22:24, עכשיו פתחתי שקית צ'יפס זולה של שופרסל.

יכול להיות שמה ששומר אותי שפוי היא העובדה שמחר אני יוצא אטפר, לא יודע איך לבזבז אותו, נראה לי אלך לבקר את סבא שלי, הרבה זמן לא ראיתי אותו. ושמעתי שהוא ממש התלהב מהעובדה שאני כנראה אהיה קצין.

איך אני מבזבז את האפטר? כותב פה...

היום היתה לי שיחה עם המפקד שלי, הוא אמר שממש מתאים לי לצאת לקצונה, ויש לי את כל התכונות המתאימות, אבל המליץ לעכב את זה טיפה.

המב"ס לעומת זאת אמר שעדיף לצאת כבר במאי.

ככה או ככה מחר אני ביום הערכה, ואפילו קיבלתי אפטר למחר לאחרי היום הערכה.

"סגרת שבת, נכון? אז תחזור לבסיס ביום שלישי.".

רציתי לכתוב משהו ממש רע וגרוטסקי, אבל זה לא יפה לכתוב "העבודה משחררת" בתור בדיחה... שיט! כתבתי.

השבוע הזה התחיל מעולה, ושייגמר ככה. מחא אני אכתוב את אחד משירי הדכאון שחבירתי/שכתבתי.

שיר של אחרי מלחמה

ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: אריק איינשטיין
לחן: שם טוב לוי

"תעצור אותה אם צריך!".

מצאתי את עצמי רץ עם M 16 על גב, מקוצר למזלי. היא כבר הספיקה לתהרחק, אבל השגתי אותה אחרי שעקפתי עשרות מילואימניקים שעברו שם.

"סליחה!" אמרתי בתכיפות. "תעודה מזהה.".

ברגעים אלו עוד חיילים עושים דרכם לדרום

ברגעים אלו עוד חיילים מגנים על המולדת.

הם נמצאים שם, מבלי לשאול שאלות?

... מה אתה אומר?!

מתי יחליפו אותי?!

באיזו שעה מסיימים?

מה לעזאזל אנחנו עושים פה?

אילו טעמים של תה יש לכם?

למה יש רק 4 שירים בגלגלץ שחוזרים על עצמם?!?!?

אני לא יודע אפילו איפה להתחיל...

נתחיל במה שקרה לילה אחד לפני שיצאתי לשחטח

ישבתי בחדר שלי התלבשתי אחרי המלקחת, לקראת השינה... סביר להניח שמחר סוף-סוף אני יוצא לשטח, במקום לשבת כל היום בבסיס.

"גולאש!" נכנס אחד החברים שלי מהבסיס לחדר.

"תעלה על מדים יוצאים.".

"מה?" קפצתי בהתרגשות "לאן? לשטח.".

"לא, פ.מ."

"פ.מ אבטחה?".

"לא פ.מ, רגיל...".

אני לא יודע למה החלטתי ללבוש דווקא מדי א', מזלי שהם לא התלכלכו, כי בסוף הלילה מצאתי את עצמי אחרי שגרמתי ל-8 אנשים להשתין במבחנות ואז גם להרים אותן.

כולם היו בסדר.

ב-00:30, הגעתי לבסיס ונודע לי שאני סוף-סוף יוצא לשטח, למחרת ב-06:30 היתי צריך להתייצב בחניה, עם שחפ"ץ, קסדה, אפודה זוהרת, סרט מ.צ, רובה, שתי מחסניות וכובע כחול.

את 6 שעות השינה המטכליות שלי לא קיבלתי, אבל היום הראשון היה עם שוצ"רית (שוצ"ר- שוטר צבאי רגיל), חוקרת ובלש בתור נהג.

אלוהים בירך את הבלשים בגוף, ואני מתכוון לזה: הם כאלה כוסיות!

לא סתם הם מקבלים תוספת משכורת בשביל לקנות בגדים אזרחיים. "מה שאני אלבד אפודה זוהרת של מ.צ, מישהו עלול לראות אותי?!".

את היום הראשון העברתי עם בלשן שבוז וחפשן שעמד רוב היום עם הרכב במקום, ניצלתי את העובדה הזו כדי לישון וקיוויתי שלמחרת יהיה מעניין יותר. בלילה למחרת התקשרתי לידידתי הפרסית ומסתבר שהיא הוקפצה לאותו בסיס עד לסוף השבוע עוד לנפי שהגעתי.

אכן היה.

עם אותה חוקרת מאתמול, פקיד בתור נהג ומאבחנת בטחונית.

גם היום הזה התחיל משעמם.

עד שמצאתי את עצמי יחד עם עוד שלושה שוטרים צבאיים עומד מסביב לטאנק שנתקע באמצע הכביש וסוגר נתיב כדי שהמכוניות שבאות ממול יוכלו לעבור. סוף-סוף הרשתי מועיל, עוד אנשים הגיעו הביתה בשלום ועוד מילואימניקים הגיעו לשדה הקרב בשל-.

את היום השלישי אני לא ממש זוכר, אבל אני כן זוכר את הלילה תיעדתי את כולו!

אתם מבינים המחסור באנשים כל-כך גבר במלחמה הזו שהיתי צריך להחליף את מאבטחת המתקנים שלנו, מצאתי את עצמי שומר לע מחסני הנשק של המחנה, ידעתי שיהיה לי משעמם שם, מזלי שלקחתי פנקס... אבל שכחתי עט.

ק. תורן (סמ"ר): תראה, אני לא גדול ממך בהרבה, בן כמה אתה?

אני: עוד חודש בדיוק 19.

ק. תורן: יפה אני 22, אין הרבה הבדל, וגם אני היתי במצב שלך ששומרים והשמעם, אז אני לא אומר לך אל תאכל/תעשן/תשתה/תשמע מוסיקה/תכתוב/תקרא, אבל להישאר ערני!

מזלי מצאתי עט מונח על השולחן.

וכתבתי לי כמה דברים:

מלחמה!

09 ינואר 2009, מחנה נתן, נשקייה 22:38, שומר. היום ה-(לא יודע כמה) למבצע "עופרת יצוקה", עד עכשיו היתי שבובע חפשנות, ככה זה מצ"ח בזמן מלחמה, כל התיקים קפואים. כמו הטמפ' כאן, סתם, לא כזה קר... לפחות לא עכשיו.

הקצין תורן עוד הציע לתת לי חרמונית. שום דבר לא קר מדי בשביל אשכנזי..אני חושב... אז אני צריך דימוי אחר.

כל התיקים כאן קפואים כמו לב של חוקר מצ"ח הונגרי.

עד לכאן שומעים את ההפגזות בעזה, יש כאן גם נפילות לעפמים, אבל זה לא מפריע לי שהאדמה רועדת, יותר מטירדות אותי הנפלות באשדוד. היום אמא שלי אמרה שהחלונות שוב רעדו. קיבינימאט עם החמאס האלה. מכסחים להם את העיר, מורידים להם את האזרחים כמו נמלים ומה שיש להם בראש זה להפגיז. מאז שהתחילו ההפגזות באשדוד כל יום שאני נמצא בבסיס בלי לעשות כלום אני מרגיש שאני משתגע, ושופי שבוע שאני לא מנצל כמו שצריך  משגעים אותי עוד יותר. למזלי השבוע התחילו להוציא אותי לסיורים- מצ"ח או לא, אנחנו קודם כל שוטרים צבאיים. כבר הכוונתי תנועה בכביש שנתקעה בו משאית עם טאנק וחסמה נתיב שלם. המשאיות האלה ממש גרועות. היום היתיבסיור השלישי שלי, 3 שעות כאלה והספקתי לבקשר בכניסה למתקן כליאה המאולתר - "ברוכים הבאים למתקן כליאה ארעי", זה באמת מה שכתוב שם "ברוכים הבאים" תודה שבאתם. הדבר השני ששומר עלי שפוי פחות או יותר אלה השיחות עם הפרסית.

אני מספר לה הכל, כל מה שעובר עלי כאן. מסתבר ששלשום, בבסיס שהקפיצו אותי אליו לעשות בדיקות סמים באמצע הלילה (מפקד מפגר! באמצע מלחמה, באמצע הלילה, מזמין משטרה בצאית... מיליתי 8 מבחנות שתן!!!) בזמן שאני לקחתי פיפי מאנשים מאנשים היא ישנה באותו חור באמצע המדבר כשבסיס הקבע שלה בכלל בצריפין. מזל שיש לי אותה שאני יכול לספר לה הכל. מה שאי-אפשר לספר אני רומז... היא שמה לב לרמז כששלחתי לה "לילה טוב מאמי" ב-SMS אחרי שיחה ארוכה שהיתה לי איתה והתנתקה באמצע. מה שהכי גורם לי להשתגע זו הבדידיות הזאת שאין לי מי שתחכה לי ההית בסופי שבוע או שאני אחכה לה. אני גם רוצה מישהי שתבכה לי בטלפון באמצע הלילה כמה רע היה לה היום. אבל כשאתה רואה את הבית 5 ימים בחודש זה בלתי אפשרי. וכל יום שעבור זה בזבוז, בזובוז משגע. אני לא שומע יותר פיצוצים בעזה, רק משאיות של חימוש שבאות והולכות. התחיל להיות קר, מזל שהשמירה נגמרת ב 00:00. המקום הכי טוב לפרטיות בצבא זה שמירה. וכאן לא כמו בבהו"ד מותר לי לקרוא, לדבר בטלפון וכו', כל עוד אני נשאר ערני. אגב אורי חזקיה הופיע מולנו היום - הוא ענק!!!

אני אמשיך מחר.

עבר עלי כל-כך הרבה וזה רק שבועיים של תומך לחימה, מעניין אותי לדעת מה הלוחמים פה כתבו. בטח זה גלש למאות פוסטים.

שביל החלב שבשמיים
ודרך העפר
נושאים אלייך, אל הבית
את כל חלומותי מן המידבר.

ואז אנחנו שוב בשניים
בעיר יפה, לילית,
ומחזיקים את הידיים
כמו תמיד, כמו תמיד..

לילה בדרום
ליד הטנק האפלולי,
רוח מתעוררת בשיחים.
עוד מעט אחזור
אהובתי שלי -
תכף ירעמו התותחים.

הרכב נח בתוך הרשת
כבר ישנים כולם,
ואת אל תוך פני לוחשת
את כל האהבות שבעולם.

ואז ידי אותך חובקת
מעבר מרחקים,
וכמה שקט, כמה שקט
ומחכים ומחכים...

לילה בדרום...

שיחת טלפון ביני לבין חברה נגמרה ב "מזל טוב, יש כניסה קרקעית. תהנה לך.".

אחרי השיחה התקשרתי ישר אל המפקד שלי לשאול אם להגיע עכשיו לבסיס, הוא לא היה זמין, שנייה אחר-כך הוא התקשר אלי.

"תגיע מחר- אתה יוצא לשטח!".

כל המתח והאי ידיעה שצברתי מתחילת המבצע, נעלמו בבום מחר אני שם.

כמו שאמרתי פוסט קודם, אף-פעם לא רדפתי גבורה ואף פעם לא רציתי להיות לוחם או לקחת חלק ממלחמה.

אם אני חושש? כן. קצת. לפי מה שאומרים החבר'ה אצלינו, בגלל שהחמאס מכוונים כל-כך רחוק, (אל ב"ש- הבסיס, אשדוד- הבית) איזור עזה ממש בטוח, וגם שדרות, ממש מתחת לאף של חמאס. אבל אחרי שננסה לירות בהם מקרוב... מי יודע מה הם ינסו.

אבל מחר אני אהיה שם, לא עוד משחקי סוליטייר במשרד. גם אם בפועל לא אעשה שם כלום, רק להסתכל על הרכבים שעוברים, על הלוחמים שבפמים ולהסתכל להם בעיינים, לדעת שאולי אחד מהם לא יחזור. יש כמה אנשים שאני מכיר והולכים להיכנס לשם.

כבר ארזתי הכל והתעודות מוכנות... אם יש למישהו בקשות מיוחדות, כי חברים שלי כבר ביקשו סוכריות M&Ms וטובלרון.

ברגעים אלה נערכת בתל-אביב הפגנה נגד הלחימה... ליגיטימי! אבל מה החכמה לעשות אותה בתל-אביב?! בואו לאשדוד! תעשו את ההפגנה כאן! אם זה כל-כך חשוב לכם...

זה נתן לי מוזה לראות את הפרק של סאות' פארק I'm A Little Bit Country  (הורדתי את השיר, אגב: יש כזה שיר. הוא לא רע). צוחק על מצב כמו שיש כן. נצא למלחמה ותוך כדי זה נתנגד לה. בפרק עצמו שרים קטעים מתוך שירים טובים ששמתי לי בפלייליסט.

הנעליים שלי מצוחצחות ומבריקות למלחמה - לסנוור את האויב! או בעצם להוות מפגע בטיחותי ולסנוור נהגים בכביש...

יש לי כבר פלייליסט מלחמה שמכיל בין היתר את השירים

Iraq An' I Roll- Cliny Black

Have You Forgotten- Darryl Worley

8th of November - Big & Rich

לילה בדרום - להקת גייסות השריון

ועוד כמה...

והכי חשוב...

מ.צ - כי אם כבר למות, לפחות נמות מדוגמים.

The south shall rise again!

Southrons, hear your country call you!
Up, lest worse than death befall you!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Lo! All the beacon-fires are lighted,
Let all hearts be now united!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Hear the Northern thunders mutter!
Northern flags in South winds flutter!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Send them back your fierce defiance!
Stamp upon the accursed alliance!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Fear no danger! Shun no labor!
Lift up rifle, pike and saber!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Shoulder pressing close to shoulder,
Let the odds make each heart bolder!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Swear upon our country's altar
Never to submit or to falter,
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Till the spoilers are defeated,
Till the Lord's work is completed!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

"כל המפקדים בצריפין שאלו אותי מתי מבצע מלביש." אמר לי אחד הקצינים מהימל"ת בשבוע האחרון. "אמרתי להם שביום ראשון הקרוב למרות שהוא יהיה ביום הבא.". -גורם ההפתעה.

מי מצפה שישראל תתקוף בשבת? אפילו אני לי ציפיתי.

גם לא ציפיתי שהמפקד שלי ישלח לי SMS, "תתקשר אלי זה דחוף".

היתי בטוח הוא רוצה לשאול משהו בקשר לתיק שהועבר אלי ביום חמישי.

"תארוז ל-21 יום, תשאר באשדוד, כנראה תהיה הקפצה!".

אבל למה דווקא בשבת? למה?! לא יכולתם לחכות עם המבצע למחר?

דווקא על החופש שלי? יכולתי לשחק בפלייסטיישן, לראות סרטונים מפגרים או ללכת לחברים.

ומעבר לציניות.

נשמעה הזעקה באשדוד, לא היתי בטוח אם זה מהטלוויזיה או מאשקלון השכנה, אבל זה היה באשדוד, בגלל הרקטות שנפלו בקרית גת.

אני לא רוצה ללכת!

אני עדיין לא בטוח אם ייקחו אותי לסגור כבישים ולאבטח אותם, לכוון טאנקים וג'יפים שנכנסים לעזה או לשמור על מחבלים עצורים. אני חושב על החיילים שנמצאים בפנים. מה לעזאזל קורה איתם?

כל ההזעקות האלה והמתח עושים אותי ממש רעב!

אז: שזה ייגמר, שזה ייגמר, שזה ייגמר.

ובתיאבון

שבת שלום