כבר חודש של עדכנתי את האיזור, צריך לנקות מפה קצת אבק לדעתי.
למה לא כתבתי חודש? למי היה זמן? למי היה כוח? למי היה מה לכתוב כשכל בוקר הוא אותו הדבר מבחינתך.
קם בבוקר, עושה את התורנות שלך, אם יש, עולה לקנות בורקס בבשק"ם, חוזר למשרד עושה טלפונים וכותב דוחו"ת במחשב.
ב17:30 אתה יוצא מהמשרד, יושב במועדון, כנראה שנרדם לכמה דקות, 18:30 ארוחת ערב, השעה שאתה מחכה לה הכי הרבה ביום, ואז יורד משם, מתקלח, אם אתה תורן אז רק ב22:00, ואז מעביר את הזמן שנותר עד שעה 23:00 בלעשות כלום/להקשיב לאייפוד, כדי ללכת לישון ולהעביר את הלילה.
פשוט כל יום אותו הדבר, יש לי פצעי לחץ מלשבת במשרד!
זה לא כמו הלוחמים עם יציאות כמו שלי, שעושים פעם ש"ג ופעם פטרול ופעם כניסה לאיזה כפר ערבי.
נכון לעכשיו לכל החברים הלוחמים שלי יש תנאים יותר טובים משלי, ואני עוד משרת בגזרה אורבנית.
וזה גם לא כמו הג'ובניקים שמעבירים עוד יום במשרד ואז קמים והולכים לישון בבית אחרי מקלחת נורמלית, בלי כפכפים ועם אוכל של בית.
זה להיות בין הפטיש לסדן, לאכול את כל החרא משני הצצדים. ועוד בחיל שרק אתה מספיק אינטילגנט כדי להבין מה החשיבות, ואתה מוקף גם בחימושניקים בבסיס - הסחלע של צה"ל.
השבתות האלה, מלבד להרוס לי את השפיות - שכבר היתה מעורערת לפני, גם הרסו לי עוד משהו.
בדיוק לפני 28 ימים ישבתי עם התורכייה שהכרתי בפסח, על חוף הים באשדוד, ב00:00 בלילה. אחרי כלל-כך הרבה זמן שתכננו להיפגש. היציאות קצת הסתבכו לנו, היא סגרה - אני יוצא, אני יוצא- היא סוגרת.
היה אחד הרגעים הכיפיים.
למחרת היא שלחה שמשים (שמש-SMS) כמה היא נהנתה.
התכנון היה שנסגור שנינו את השבת הקרובה ואז נצא ביחד אחרי 11 ימים.
זה קרה אבל-
לקראת השבוע השני בבסיס, שכל הקשר, כמו שהיה עד עכשיו, הוא טלפוני בלבד, היא התחילה לחלות ולשלוח שמשים במקום להתקשר, בסוף גם את זה היא לא עשתה.
לא התקשרתי יותר, עד ליום חמישי כמובן, כי אם לא אז אימתי?
לא ענתה.
אני נוטה להבין את הרמזים האלה, למרות שמקרה שלה אני תמיד מבין אותם לא נכון.
החלטתי שאם הוא רוצה ככה, היא תקבל ככה.
אני לא יורד בתחנה מרכזית אשדוד בלי טלפון של מישהי חדשה.
אז ראיתי אותה במרחק של כמה מטרים ממני בתחנה מרכזית בדרום.
יצרתי איתה כמה קשרי עין, אני היתי בתור של אלה עם התיר הגדול, שצריכים להוריד אותו בתא מטען, היא היתה בתור הרגיל של אלה עם התיק הקטן או בלי תיק בכלל.
איכשהו יצא שהגענו יחד לכניסה לאוטובוס, נתתי לה לעלות לפי.
דבר ראשון שאתה עושה כשאתה עולה, אתה מחפש שני מושבים ריקים, כי אתה אנטיפאת ולא בא לך לשבת ליד זרים.
היו רק שני זוגות מושבים ריקים , היא נכנסה לאחד, אני נכנסתי לזה שלידו.
"מצטער, זה שמור." אמר לי איזה אווירניק רוסי שישב מאחוריהם.
"שני מושבים?" שאלתי בפליאה.
"ארבעה.".
קמתי והתיישבתי לידה.
השיחה זרמה די יפה, די אינטילגנטית יחסית לצבע העור שלה.
בסוף של דבר יצאתי עם פייסבוק ומספר טלפון, שאיבדתי אותו למחרת כי הטלפון שלי חזר מתיקון. אבל זה לא העיקר, תכננתי לצאת עם טלפון ביד, לא עם דייט.
מאוחר יותר ראיתי את התמונות שלה בפייסבוק גם, הבנתי שהיא לא ממש הטעם שלי, זה רק המדים שעשו אותה יפה. (כן בנות במדים הרבה יותר יפות, מה לעשות.)
היא גם מעשנת, גם די פריקית, יתכן שגם לסבית... יכול להיות שהתנשקה כבר עם החברה הראשונה שלי, היא הכירה אותה... בנות הנוער העובד, כל הדברים האלה הם בגדר בדיחה שנושקת למציאות.
אז ישבתי עם החברים בפאב שהתורכייה הולכת אליו תמיד.
היא לא היתה שם.
"אז מה הולך עם הגברת?".
"'חולה'! לא עונה כבר מיום שלישי, אני קמווה מאד שזה בגלל שהיא בבית חולים כרגע.".
מה לעשות נשמע רע, אבל אסור לשחק עם הונגרים, כי אנחנו העם של אטילה ההוני. להזכירכם.
למחרת היא החזירה תשובה: אני בבית חולים אני לא יכולה לדבר כרגע, הרגשתי שפתחתי פה לשטן, אני לא ידעתי אם להתחרט או לצחוק.
היא שלחה שמש, היא לא היתה שם בגללה, אלא בגלל קרוב משפחה. כל מה שקורה בינינו "לא נראה לה נכון." היא צריכה עוד זמן לחשוב.
לי אין הרבה זמן.
בערב ישבתי בפאב אחר, פשגתי שם במקרה, אתץ אותה גברת מהאוטבוס, החלפנו כמה מילים וחזרתי למקום.
"למה אתה לא הולך לשבת איתה?".
"התורכייה צריכה עוד זמן. היא תקבל עוד זמן." -אידיוט!
יום שבת שלחנו עוד כמה שמשים, קבענו שמחר נדבר על כל העניין.
למחרת בלילה התקשרתי, פעמיים, והיא לא ענתה.
אבל היא תמיד חוזרת בסוף.
והיא חזרה על עצמה. "זה לא נראה לי נכון.".
מה רצחנו באנק? שדדנו זקנה?.
הכל בגלל השבתות, היא עושה שבת ל-3, אני ל-2. זה נראה לה יהיה קשה. -
כוסאומו השבות האלה
היא רוצה זמן והיא קבילה, הצעתי לה חודש, היא ביקשה 3 ימים.
אחרי 9 ימים חזרה עם התשובה. "לא שכחתי, אני צריכה עוד זמן.".
אני נותן לה עוד 12, עד שאני והיא נצא הביתה ביחד.
גם ככה אחרי מה שקרה לי אתמול, אני לא מתכוון לגעת בעוד בחורה בשבוע, שבוע וחצי הקרובים, ואל תשאלו שאלות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
