†Swine Influenza†

"15 דקות מחלקה אחת!"

המשפט הראשון שאמרתי בטירונות, שהיה המשפט הראשון שנאמר על ידי חייל בכל הטירונות, היה משפט שליווה אותי לכל הטירונות והעניק לי את הכינוי ה"שעון".

למרות שאין הרבה ערסים כמו שהבטיחו שיהיו, החבר'ה הנחמדים שם, לקח לי זמן לגלות שרובם מעפנים, למעט החבר'ה הטובים שלי מאוהל 1.

כל בוקר התחיל ב "בוקר טוב מחלקה אחת!... איפה מתן?... תקריא לי 7 דקות!".

בניגוד לאזרחות, שאנשים התעצבנו עלי בגלל הומור, שם התעצבנו עלי בגלל רצינות (ובגלל בדיחות גרועות).

הקריעת תחת הזאת, הרצינות, העמידה בלי לזוז, קריאת הזמנים, גרמה לכך שהחברקה מהמחלקה החליטו להצביע לי ל'חייל המופת', קיבלתי 20% מהקולות 80% לא הצביעו.

קיבלתי תעודת מופת, מהקמצ"ר בעצמו בכותל, יחד עם הכומתה שלי.

השיבוצים שלאחר הטירונות, זה היה קטע מלחיץ, כשחיכיתי ראיתי שהרבה יצאו מרוצים, חשבתי שהמקומות הטובים נתפסו, את זה היה נדמה כאילו מחלקים מקומות לקורס מצ"ח "כמו תותים" (משהו שהמפקדים היו אומרים הרבה), אבל מסתבר שרק 10% מכל הטירונות קיבלו מקום שם.

הטירנות נגמרה.

יש לי מפקדים חדשים עכשיו, טובים יותר.

המשפט האחרון שאמרתי בתור טירון היה.

"15 דקות פלוגט שוטרים.".

עכשיו הקורס קשה יותר, מפחיד, על כל קורס אפשר לעוף ממנו, וחייבים לקרוע את התחת פי 6 מהטירונות.

עד אז....

"'קורס חוקרים יימתח להקשה- הקשב!"

זהו זה, עוד יומיים.

מחר זו תהיה הפעם האחרונה שאני עולה לרכבת עם כומתת בקו"ם.

מחר עוד שבוע שמתחיל עם חיוך.

יום שני אני מקבל את הכומתה האמיתית.

יום שני השבעה!

יום שלישי סוף-סוף אדע אם אני בקורס מצ"ח או לא.

יום רביעי אני מסיים את הטירונות.

יום חמישי, בשביל זה אני אופטימי, אני אהיה ביום הראשון של 'קורס מצ"ח, אני אפגוש את המפקדים החדשים שלי, אני כבר יודע מי מפקד הקורס כי הוא העביר לנו כבר שיעור אחד.

יום שישי אני שוב בבית.

אני אחלום למצ"ח

עריכה: 21:06

היתי לפני שעתיים עם החבר'ה הישנים בתחנה מרכזית, ליווינו אחד מאתנו לאוטובוס, הוא יצא שבת מקוצרת.

זה היה מוזר.

כבר הבנתי שכולנו מתגייסים, אבל ללוות חבר לאוטובוס, זה די מוזר לי. היה לי זמן איכות עם החבר'ה היום אתמול, ושלשום עם החבר'ה מהכתה. איך אני אוהב לנצל את הלילות האלה.

כן, אני בבית בליל חמישי.

החמשוש הראשון שלי!

השבוע האחרון לטירונות.

אני מוסמך 02 ושיטור.

בקרוב, כשאקבל את התעודה אהיה מנייק (מַנַיֵיֶק, ולא מָנִיאַק כמו שנהוג לחשוב. נהגה בתקנית כ-מֶנַיַק)

למדתי דברים חשובים וחשובים פחות... עשיתי כיף, צחקתי נהנתי, היתי בראיון של מצ"ח, אני לא ארחיב יותר מזה. ואם אני מתקבל זאת תהיה ההודעה האחרונה בנושא, כי לא נשראה לי שמותר לפרט יותר מזה.

אבל הכי חשוב, אני חייל מצטיין שבועי ויצאתי חמשוש.

לא סתם מצטיין שבועי, היתי מיועד להצטיין בשבוע הזה עוד מתחילת הטירונות אבל שמרו לי את השבוע האחרון.

יום שני השעה, אני מקבל את הכומתה סוף-סוף, התחלתי היום תס"חים, זה קצת מתיש וקשה, אבל זה ממש כיף לשמוע את הרעש של הרובה ב'הכתף'.

הקמצ"ר יהיה שם אז אני חייב לקצר את השיער מחר, אני אנסה שזה יהיה כמה שיותר ארוך אבל לא יותר מהתקן (כלום בערך)... מה לעשות יש כאלה שמאבדים גפיים בצבא, מה זה לגזוז שיער.

הוא והא תפקיד מ"צ
טוב ממנו לא מצאתי
שרוולים צחורים כשלג
ואקדח על מותן.
כך יום יום נצא הרחובה
לעצור חייל בלי כובע
ולתקוע לו חזוק וחוקן,
אם הפס אינו מתוח
או כפתור הכיס פתוח
אם שכחת לסמלת סעד להצדיע
הי חייל חיש בואה הנה
את התעודות הראה נא
אנו כבר נמצא מה להודיע.

ובטרם נצא, לחפש עריקים
נספר אגדה מבית אבא
שהיו בעולם למד-ואו צדיקים
כל אחד כענק גברא רבא
בגללם העולם לא ירד לטמיון,
בגללם עוד מצאו שמץ צדק
אך היום רבותי
המצב הוא איום
כי מהם רק נותר המ"צ

הוא והא תפקיד מ"צ......

יום אחד לי קרה הו, מקרה לא נעים
כשהייתי ניצב במלכודת
וחלף ג'יפ צבאי, וב'ספיד' של תשעים
אך נראה מספרו לי מקודם
לאותו המספר הן רפורט טוב מובטח
ואל בית דין שדה אז חיש רצתי,
אלא מה התברר, שהג'יפ הוא שייך
למפקד חטיבת המ"צ.

כל יום בטירונות... כל יום בצבא... שזה כבר חודש ויום.

כל יום בטירונות אני עורך השוואות בין הצבא לצופים.

"בצופים זה לא היה ככה.".

ראיתי את הסרטון של המסדר פרידה שלי מהצופים... כ"כ לא מדוגם- אם היתי שם עכשיו, היתי מאכיל את עצמי באיזה דו"ח... מ.צ (משטרה צופית).

בצופים, למרות שיש כביכול דיסטאנס בינך לבין המדריך (דיסנאס קטן במיוחד, בדיסטאנס הרציני קיים בין שכב"ג לחמשושים, למרות שבשבטים קטים ומשפחתיים לא מרגישים אותו.).

ועוד בעניין המשפחות... איכשהו הגעתי מ"שבט דותן- משפחה מנצחת" וזה כתוב על התיק שלי שלקחתי לטירונות, הגעתי ל" פש"צ עוצמה אהבה ללא תנאים." וכמו שהממב"ס אמר לנו בטקס "משפחת משטרה צבאית." יכול להיות שזה בגלל שזה חיל קטן שאף-אחד לא רוצה לשרת בו, דבר שהופך אותו למשפחתי.

בניין אוהלים- היה ממש מגוחך לראות סמלים וסמ"רים בונים אוהלים באמצעות השיטה המכונת "משקפיים" לפסטיק דבילי כזה שעושה את המתיחה לאוהל... מפונקים! מה קרה לבלוקים? מקבעים דגל לתורן עם אזיקונים, מה קרה לנחש? דופקים בזנ"טים עם הלמניה, כשבן אדם אחד מחזיק אותה, וחלק אפילו שמים את הבזנ"טים הפוך. צה"ל צריך ללמוד הרבה מהצופים על בנייה והצופים מהם על דיגום :)

תמיד נחמד לראות מישהו שהוא בוגר של שבט כלשהו, אתה יודע שאתה לא לבד, איתי באוהל יש אחד, כשיצאנו הביתה ראיתי מישהו מהמחלקה השנייה עם תיק של קורס מסכם (הקוןרס שמסיין את ההכשרהשלך כמדריך בסוף כתה ט').

וברכבת ישבתי ליד מישהי עם התיק הזה, מישהי בקורס תר"צ (תרום צבאי) בוגרת של שבט אחר.

כיף בצופים... היום אני הולך לבקר את החבר'ה שלי בפעולה השנייה השנה...

• Purpose - מטרה
• Resolution - החלטיות
• Endurance - כח סבל
• Partnership - שותפות
• Assurance - ביטחון
• Reformation - רפורמציה
• Enthusiasm - התלהבות
• Devotion - דבקות

היה נכון למלא חובתך,

נאמן לארצך ומולדתך,

בכל עת לזולת תעזור ,

חוקתך הצופה שמור תשמור,

היה נכון נכון תמיד,

היה נכון נכון תמיד,

היה נכון חוקתך לשמור.

ובחזרה להווה:

אז מה עבר עלי בחודר האחרון? אה?

לא משנה כמה ברבורים- "השבועות טסים..." בתכלס כולה עבר חודש מאז שהתגייסתי, עוד עשרה ימים בדיוק אני נשבע-אני נשבע-אני נשבע- שאעמוד בכותל בטקס שבועה.

אז סיכום השבוע האחרון.

השבוע התחיל הצריפין, כן הבטחתי שאני עוד אחזור לשם והנה חזרתי, ואני לא מבטיח לחזור לשם שוב.

עוד בתחנת אוטבוס פגשתי את "אמא שלי" (אמא/אבא בצבא זה כינוי למי שהתגייס במחזור שלך שנה לפניך.) שאלתי אותה איך מגיעים לכלא 4, והיא היתה בטוחה שאני אמור להיכנס למעצר... עד שהסברתי לה אני גוזל מנייק.

היתי בטוח שהסיורים יהיו כל יום במקום אחר, אבל בסוף מצאתי את עצמי מסייר כמעט בכל המגזרים (חוץ ממצ"ח ).

אז ראיתי מחסומים, פלסטינאים, ניידות, זינזנות משוריינות, אזיקים, שוטרים, עצורים, שוטרים, תאי כלא, גדר הפרדה ושוטרים (צבאיים כמובן).

יום שלישי- טקס יום הזכרון לחללי המשטרה הצבאית.

מוזקר שבאתר שלהם אין אתר הנצחה כמו שיש באתר של חיל הלוגיסטיקה, אבל היה כבוד גדול להיות, במיוחד כקיבלתי כובע לבן, שרוול לבן, וחגורה לבנה. ושהיתי צריך להיות בהכתף 'שק עד שאיבדתי תחושה ביד.

הוכחה נוספת שכל הצבא שונא אותנו, ולא רק החיילים עצמם.

קיבלנו את הזמרת הכי גרוע שחיל החינוך יכל לסדר לנו.

כל-כך גרוע שבמהלך השירה שלה מישהי ממשר הכבוד התעלפה.

אבל אהבתי את המקצועיות, שני שוטרים התכופפו לעזור לה, החובשים טסו אליה בריצה והשאר עמו בלי לזוז, קרים, שקטים, כמו ששוטרים-בראסו צריכים להיות. אני את הפוקר פייס הרציניות האלה, אני בעצמי מסתובב עם פרצוף כזה כל הטירונות.

ולא רק לחיל הים יש מדי טקס לבים!

יום רביעי היתי בחור שנקרא ענתות... בטח שמעתם עליו בשיעור תנ"ך... מזרח ירושלים... פלסטינאים... גדר הפרדה עם גרפיטי שלי PALESTINE ו GHETTO לסירוגין... מוניות צהובות ומחנה צבאי בו יש יותר זבובים מאכול בחדר אוכל.

חוץ מזה היה שם ממש סבבה.

יום חמישי-

כולם התבכיינו שקרעו להם את התחת בזחילות, כשאותנו קרעו בלשבת במשרד של מפקד הבסיס עם מזגן בעוצמה של 100 כוחות סוס. לקחו 12 מכל הפלוגה (שלוש מאות ומשהו איש) אני היתי אחד מהם.

יום שישי

הביתה מן הסתם.

"יש לנו 2 אסלות למחלקה של 90 איש."

"תפסיקו להתבכיין, יש בסיסים של חיל האוויר שאין בהם בריכה ואתם מתבכיינים על אסלות?".