וואו כבר המון זמן לא כתבתי כאן..
וזה בעיקר בגלל חוסר זמן- באמת שאין לי זמן! וגם עצלנות כלשהי..
אבל באמת שחוסר הזמן פשוט משתלט עליי..
אז נתחיל בדבר הראשון והחשוב, הצטרפתי לסטודיו חדש.. [האמת שאני לא אוהבת להשתמש במונח "סטודיו" כי זה נשמע עלוב ביותר, והמקום הזה ראוי לשם הרבה יותר נחשב מאשר סתם "סטודיו"].
בכל מקרה, נטשתי את המקום הישן שבו רקדתי.. לטובת מקום אחר.. רחוק יותר.. שונה יותר.. אבל וואו כ"כ משפר!
זה היה קצת קשה לעזוב את המקום הישן בגלל המורה והבנות, אבל סה"כ רקדתי שם שנה, וגם לא הייתי יותר מ"חברה לחוג" של הבנות, כך שהפרידה לא נראתה בלתי אפשרית.
האמת שאמא שלי רק התקשרה למזכירות שם כדי להודיע שאני לא אמשיך יותר, אבל אני חושבת שאני אאלץ להתקשר למורה ולהודיע לה אישית. זה לא יהיה נעים, אבל אצטרך לעשות זאת.. אני לא יודעת מה אני אגיד לה..
זה לא מצב נעים בכלל.. אני מקווה שיהיה בסדר..
המקום החדש שבו אני רוקדת נמצא במרחק חצי שעה נסיעה+רבע שעה הליכה.. ככה שאני צריכה לצאת לפחות שעה לפני כדי להגיע בזמן [ובואו לא נשכח להתחמם]. השיעור שם הוא שעתיים וחצי!!! כן כן! קראתם נכון.. אבל עובדים כ"כ קשה, ומתחממים מעולההה ככה שאני מרוצה מכל שניה שאני נמצאת שם.
בינתיים לא היה שיעור אחד שהמורה לא העירה לי בו, ואני מאוד מחבבת אותה. אפשר לראות איזה מורה מעולה היא, לפי הצורה שבה היא מלמדת, שדורשת מהתלמידים את המקסימום והיא יודעת להיות קשוחה כשצריך.
בקיצור, היא בדיוק ההפך מהמורה הישנה שלי, שבקושי דחפה אותי לשום מקום. אני לא אומרת שלא התקדמתי בסטודיו הישן, התקדמתי ה-מ-ו-ן! אבל אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני די צועדת במקום.
לעומת זאת, בסטודיו החדש תמיד יש מקום להתקדם. וגם המורה מתקנת אותי על דברים בסיסיים שלכאורה "למדתי" למרות שבעצם למדתי לפי הסתכלות באחרים, ועכשיו אני מבינה כמה זה לא היה מקצועי ונקי.
המורה מנקה כל תנועה קטנה שעושים, עד שזה מגיע לרמה של שלמות ממש.. חחח.. זה נשמע לכם אולי פלצנות, ואולי גם הגזמה, אבל באמת שלא ראיתי בנות שרוקדות כ"כ נקי כמו בסטודיו.
זאת גם מורה שאפשר לדבר איתה אחרי השיעור, לבקש ממנה עצות, להתייעץ, ואפילו סתם לשתף. אני אמנם עוד לא הגעתי לכזאת פתיחות איתה, אבל אפשר להרגיש את החום והאהבה שהיא משקיעה בכל התלמידים שלה.. ואני כבר רואה איך רק עוד כמה שבועות אני אשאל אותה שאלות, והיא תעזור לי ותתרום.
אין לי עוד ממש מה להוסיף. זה 4 פעמים בשבוע. אולי אני אלך גם למודרני, זה עוד לא בטוח. אני יודעת שזו השקעה, וויתרתי על דברים אחרים בשביל זה, כמו התנדבות והנגינה בפסנתר. חבל לי על שניהם, אבל גם הנגינה וגם ההתנדבות שנה שעברה היו די בזבוז של זמן, למרות שלא הייתי מוצפת בבלט כ"כ הרבה שעות בשבוע.. סתם לא היה לי חשק, ולכן לא התאמנתי בנגינה, וההתנדבות הייתה די סתמית. כך שלא הרגשתי יותר מדי מבואסת על שאני לא ממשיכה גם השנה.
אני מקווה בכל זאת לחזור לנגינה בשלב מסוים, גם אם זה לא יהיה רציני.. אבל חבל לי לוותר על זה לגמרי..
בערך כל יום אני חוזרת מבי"ס ב-4, מגיעה הביתה, אוכלת, מכינה שיעורים, ומתארגנת לחוג. לפעמים אני מרגישה עייפה ושאין לי כח, אבל אני בכל זאת הולכת ולא מוותרת לעצמי, ובשיעור אני מודה לעצמי על כוח הרצון וההתמדה כי אני כ"כ נהנית! מכל רגע! ובכל שיעור אני מרגישה את ההתקדמות שלי.
אז עכשיו אתה מבינים כמה שאין לי זמן. אני לא נמצאת במחשב/טלוויזיה כל היום. חוזרת הביתה בסביבות 11 וחצי. אוכלת משהו, מתקלחת והופ למיטה.
חברים ועניינים זה בעיקר בסופ"ש והאמת שגם ככה בקושי הייתי נפגשת באמצע השבוע סתם עם חברים..
עכשיו זה באמת סוף הפוסט.. אני לא יודעת מה אני חושבת על בלט כקריירה, אבל בינתיים אני רוצה להתקדם, להתחזק, ויחד עם זה להנות. זהו בינתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
