The Dancer

אז החופש, כמו שאנחנו הנוער קוראים לו, עובר לא רע.

כל בוקר בערך אני רוצה ללכת לפילאטיס אבל לא מתעוררת.. חחח..

אבל לפחות אני ממשיכה לרקוד בחוג, וזה מעולה! עושה שיעורים כפולים ומנצלת את הזמן להתקדם עוד ועוד.

אבל מה.. לא יעזור כלום.. אני תמשיך אמשיך להסתכל לאחור, לחשוב מה היה קורה אם..

כנראה שיותר מדי זמן חופשי זה לא טוב בשבילי.

מה אם לא הייתי מפסיקה לרקוד בכיתה ז'? מה אם הייתי מפסיקה אבל לא ל-3 שנים אלא פחות..

מה אם מההתחלה הייתי רוקדת במקום כזה או אחר..

מה אם.. מה אם.

אני יודעת שיש בי את הפוטנציאל להיות הרבה הרבה יותר טובה! ובגלל זה זה חבל לי כ"כ..

אני בטח נשמעת מתלהבת או משהו..

אבל אתם לא מכירים את ההרגשה שאתם יודעים, בטוחים, שאתם יכולים לעשות משהו יותר טוב או אם רק הייתם מתאמנים עליו יותר?

אז זה בדיוק אותו הדבר.

חזרתי לרקוד רק שנה שעברה, אז למשל הפירואטים, כרגע אני עושה בערך דאבל.. אי אפשר לקרוא לזה ממש ככה :S

אבל אם הייתי רוקדת הרבה יותר הייתי כבר עכשיו בדאבל מושלם! או אולי אפילו טריפל!

לחשוב שהצלחתי תוך שנה להגיע לדאבל פירואט! כשלפני זה לא ידעתי לעשות פירואט אחד!!!

אני יודעת שיש לי פוטנציאל.. הבעיה היא בדברים הקטנים והבסיסים.. שאותם אין לי..

אוך.. היאוש...

סתם פריקת מחשבות..

עדכון: שמתי לב שהכותרת לא הכי קשורה לטקסט.. חח..

        לא נורא.. תסלחו לי..