חרא.

חרא.

חרא.

החיים שלי פשוט בזבל.

הייתי היום כל היום בת"א, בדיזינגוף סנטר (D:), עם פז ונעם...

היה ממש ממש כיףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הסתובבנו שם איזה 10 שעות בערך!

XDD

וסתם קניתי 3 חולצות ממש יפות וקנינו גם מתנות לבוגרים לקונצרט סופשנה ומתנה לנורי (פז היא בוגרת והיא בחרה לעצמה את המתנה!!

ייפי!)

וקיצר ממש נהניתי...חוצמזה שהיו כמה קטעי לחץ אבל זאת אני....למה כבר ציפיתי :]

נמ.

ואז חזרנו הבייתה באוטובוס וטוב שלא היו איזה 200 אנשים באוטובוס ואני לא מגזימה.

לא היה מקום לנשום ב.כ.ל.ל.!

אבל טוב נו שרדנו את זה וזה היה די משעשע! ^^

ואז פתאום האוטובוס התרוקן והיה מלא מקום והיה נחמד וסתם ישבנו שלושתינו ודיברנו והיה ממש כיף.

ואז הלכו לחפש עבודה, ולא מצאנו, והלכו לארומה ברוטשילד לקנות אוכל כי גווענו.

וסתם דיברנו.

ופתאום היה ממש מעפן.

אנלא יודעת למה אפילו.

אבל פתאום פשוט לא יכולתי להיות שם יותר ורק רציתי הבייתה.

ופשוט הגעתי הבייתה ובכיתי איזה שעה רצוף.

זה די קשור לכך שתמיד הייתי חברה של פז ושל נעם והן לא היו חברות אחת של השנייה ופתאום הן חברות ממש ממש טובות והיו הרבה רגעים שהרגשתי פשוט לא קשורה ובצד כזה.

וזה לא היה נחמד בכלל.

ופעם היו לי מלא מלא חברים מהתזמורת והרגשתי שם הכי נהדר בעולם ועכשיו כמעט ואין לי.

וגם מי שכן יש לי, אני מרגישה שיש להם חברים אחרים שהם מעדיפים על פני.

חוץ מזיו אין לי שם באמת חברים אמיתיים שאוהבים אותי באמת ואכפת להם ממני באמת בכל מצב ובכל מחיר.

זה לפחות מה שאני מרגישה אחרי היום ואחרי כל התקופה הזאת.

אולי זה סתם דיכאון מתמשך.

לאיודעת.

אין לי כוח מחר לבצפר.

אין לי כוח לקום בכלל מהמיטה.

אבל אני חייבת, ואני חייבת להמשיך בחיים שלי למרות שאני כל כך בודדה.

אני אחלק מחר פלאיירים למען צמחונות.

אולי זה יעודד אותי קצת.

אני באמת צריכה חיבוק ענקי ענקי משרה לי.

אני בטוחה שאחרי חיבוק כזה הכל יהיה בסדר.

פשוט הכל.