המרדף אחר האושר

ביום ראשון התחלתי לעבוד במקום החדש, ברוך השם.

אני יושבת ליד נציגי מכירות ומאזינה לשיחות שלהם, וביום ראשון אני אתחיל קורס שלטענת החברה עלותו היא לא פחות מ1000 שקלים חדשים. אני מקווה שהכוונה בכך היא שהקורס יכלול משהו פרקטי, ולא רק שטויות לא מועילות.

להתחיל לעבוד זה נחמד. חודש וחצי ישבתי בבית אחרי שנה של שיגרה מתישה באורנים, וזה היה מוזר ומשעמם. כיף לחזור לתעסוקה מסוימת, למרות שאני לא באמת "עובדת" ואני גם מגיעה מוקדם הביתה.

אני מרוצה. אני יודעת שאני מוכרת מוצר שהוא זהב, שמו הולך לפניו ורוב האנשים שאני מכירה כולל אותי אוהבים אותו והיו רוצים אותו, כך שלשכנע שהמוצר טוב זה פחות העבודה שלי, אלא יותר לעבור את חסמי המחיר (מישהו אמר מיתון?), אכזבות השירות והפחד הכללי של הישראלי "שלא ידפקו אותו".

הימים האלה של לפני הקורס הם טובים, לאו דווקא בגלל למידה - הרי לכל האחד האופי שלו, הדרכים שלו לדבר ולמכור, ואני לא יכולה פשוט להתחקות אחרי אחרים. אני אצטרך למצוא את הדרך שלי. - הימים האלה טובים מפני שהם נותנים לי זמן להתרגל למקום העבודה, לאווירה, לאנשים וכו', עדיין בלי הלחץ לבצע מכירה. 4 ימים עברו ואני כבר מרגישה חלק מהמקום. אני בטוחה שזה רק לטובתי, כשאתחיל לעבוד מעשית בעוד כשבוע וחצי, כבר הספקתי להכיר כמה אנשים, להכיר את המקום, לטפח דעות ורעיונות באשר לאופי השיחות שלי, ובעיקר להרגיש בבית. אין דבר טוב יותר מאשר להרגיש בבית במקום העבודה שלך.

בכלליות, מקום העבודה נראה לי בסדר גמור. מי שעושה את העבודה שלו כמו שצריך מתוגמל בצורה הוגנת ביותר, המנהלת נראית בחורה שמבינה עניין. אם הקורס היה מועבר על ידה הייתי יותר רגועה. מנהל המוקד ואחראיות המשמרת (לא חסרים שם מנהלים) נראים נחמדים. הם עושים את העבודה שלהם - לדרבן את הנציגים למכור - בדרכים של תגמול וגם הפעלת לחץ, וזה לגיטימי. הנציגה שאיתה ישבתי ביומיים האחרונים, שהיא ותיקה (כ7 שנים) אמרה ובצדק, שחייבים אקשן בצורת בונוסים, הגרלות וכן גם הרמת קול, בעבודה שהיא לכשעצמה מאוד משעממת ושוחקת.

אני מקווה שההרגשה הטובה שלי תימשך, ושרק ימשיך ככה. בעזרת השם.

מצחיק, כל אלפי המקומות שאליהם שלחתי קורות חיים בחודש וחצי שעברו, מתחילים דווקא עכשיו להתקשר. ואין לי כבר את ההרגשה ש"אני צריכה לנסות גם את זה!! שאני לא אפספס!!". אני מרגישה רגועה לגבי המקום שבו אני נמצאת.

ככה ביום יום אני מרגישה טוב. התסכול של החודש האחרון בנוגע לקשר הזוגי שלי חלפה, עכשיו כשהבחור חזר לשגרת עבודה פחות עמוסה (בהרבה) ולשמחתי אני שוב מרגישה בראש מעייניו. מה גם שהעבודה שלי והלימודים שלו מאוד קרובים ויוצא להפגש פה ושם לדקה 2 לפני העבודה או בזמן ההפסקה, וזה ממש מחמם את הלב.

אני כל כך שמחה שיש לי אותו. הוא מרגיע אותי בכל תחום אפשרי. הוא מדהים. הוא החבר הכי טוב שלי. ממש ככה.

אין כמוהו! תמיד דואג שאני אהיה רגועה, בטוחה בעצמי. אנחנו מדברים המון לאורך הימים, שותפים לכל חוויות היום קטנות וגדולות, וזה כיף. לחלוק ככה בהצלחות שלנו. בשמחה שלנו.

רק שהכל ימשיך ככה. אין סיבה שלא.

:) בשורות טובות.

וכמעט סוף שבוע נעים.

(ורק שלא יהיה קר מידי)