קראתי עכשיו את החודשים האחרונים של הבלוג שלי, מאז שהתחלתי את הקשר איתו.
ואני רואה עכשיו את מה שקרה.
זה התחיל באוקטובר. הקשר היה אז עוד טרי. בערך 4 חודשים
היתה נקודת מפנה של 180 מעלות
הרגשתי אותה
ניסיתי לשנות את זה או להבין למה
והוא היה עסוק בלהרגיע
הוא כל הזמן היה אומר שזה רק תקופה
שזה נובע מכך שהוא עסוק
ושאני אבין כשאני אתחיל גם לעבוד
אני הרגשתי, כבר אז
שמשהו לא בסדר
שככה לא נראית אהבה
שהוא דוחה אותי ומספר לי סיפורים
כבר לא רוצה את קירבתי
לאורך כל התקופה הזאת
היינו ביחד-לבד
וכל פעם שהעלתי את זה ושאלתי
מה קורה
ומה יהיה
התשובה היתה זהה
לא לדאוג
אולי זה בכלל בדמיון שלי
הוא הבטיח ששום דבר לא השתנה
והכל יהיה בסדר
גם עכשיו
כשכבר נפל לי האסימון המיליון
ואני יודעת בוודאות שזהו,
הוא לא אוהב
לא אוהב כבר מזמן
יותר מחצי מהקשר
הוא עדיין לא מודה בזה בפניי
וגם לא בפני עצמו
אני רוצה שיהיה מספיק הוגן
ולא יפחד להגיד לי
שזה נגמר
כן בדיוק אני רוצה שהוא יגמור את זה
כי אצלו בעצם זה נגמר
עצוב לי כשאני חושבת על זה
אבל מצד שני
אני לא באמת מפסידה כלום
הדבר היחידי שישתנה
יהיה שרשמית לא נהיה ביחד
כי מבחינה מוחשית זה המצב
לא מהיום
כבר כמה חודשים
כבר מזמן שהוא לא אמר לי שהוא אוהב
כבר מזמן אני מרגישה שהמגע שלו אליי קר
שהוא לא מתגעגע
שזה נגמר
ופשוט היה לי נוח להקשיב לו
כי רציתי בכל מאודי להאמין
שמה שהוא אומר זאת האמת לאמיתה
וששום דבר לא השתנה
למרות שבתוך תוכי ידעתי
מזמן
ובבירור
שההפך הוא הנכון.
כן, קשה לסיים את זה רשמית
כי זה מוריד את הסיכוי שפתאום הוא יחזור
(אני מחכה לזה כבר המון זמן)
מאחוז אחד ל0 מוחלט.
וזה קשה גם כי אני חושבת
שאני עדיין אוהבת
ושאם הוא היה אוהב
ברגע הייתי חוזרת לאיך שהיה
גם לפי הבכי אני אוהבת.
אבל מה לעשות
אסור לי להיות מישהי שנשארת עם מישהו שלא אוהב אותה.
זה לא הוגן כלפיי
ומגיע לי יותר מזה
אני רוצה מישהו שיאהב אותי
שלא יוכל לנשום בלעדיי
שירצה כל הזמן את קירבתי
שיתגעגע
שינשק
שיחבק מכל הלב
אני לא רוצה רק להתעסק בכיבוי שריפות כל הזמן
אני זוכרת, בהתחלה, חשבנו שיהיה מושלם
או שאולי מההתחלה זו היתה אצלו הצגה?
מה זה עזר שלא רבנו מעולם
לא עזר בכלום
קשה לנו לוותר על האחיזה כי אנחנו נורא רגשנים
אני בטוחה שהוא מפחד להגיד לי שזה נגמר
פשוט בגלל שהוא זוכר איך היה בהתחלה
ועל חלומות ותוכניות קשה לוותר
גם כשברור שזה לא יקרה
לי קשה גם בגלל
שמצד אחד אני יכולה פתאום לחשוב על עצמי עם מישהו אחר
לא מישהו מסויים
אני פשוט ניסיתי לשוות בנפשי איך זה יהיה
וכן, אני אוכל להיות עם מישהו אחר
שיאהב אותי באמת
ואני בטוחה שאחרי שאתגבר עליו
אני אוכל גם לאהוב מחדש.
אבל מצד שני-
קשה לי לחשוב על עצמי בלעדיו
כי אמנם הוא לא היה בן הזוג שלי בחודשים האחרונים
אבל אני מרגישה כאילו הוא חלק מהמשפחה שלי
תיקון
כאילו הוא המשפחה שלי
קשה לי לדמיין את זה אחרת
זה יהיה כמו להגיד לי להפסיק לדבר עם אמא שלי
אני רגילה (מילת מפתח?) לדעת איפה הוא כל הזמן
ולספר לו הכל
ולחלוק איתו הכל
נורא מזכיר קשר של משפחה
אני לא אתן לשאלות של "מה אם" לעלות ולהציף אותי
למדתי מניסיון העבר ואין בזה שום תועלת בכלל
נחכה למוצא פיו
ויהיה טוב
בע"ה.
אני מאוד סגלתנית :)
(ואם אני לא - אני אלמד להיות)
חוצמזה יש לי תוכניות גדולות וכשיש לאדם תוכניות וחלומות גדולים הם הדבר שמניע אותו ונותן כוח יותר חזק מכל דבר אחר.
מרגישה מרוקנת. ףףף
שבת שלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
