אז כבר השני בספטמבר ואני לא מאמינה שאין לי מסגרת לחזור אליה, מצד אחד זה נחמד כי בדוגרי החודשיים האלו עברו לי כלכך מהר שאני לא חושבת שהייתי מספיקה לעשות את כל מה שרציתי, אבל מצד שני אני מרגישה איך כל חבריי פונים לדרך חדשה ורק אני נשארת עומדת במקום.
היום עשיתי את זה סופסוף שלחתי פקס לצבא ובכך רוב הסיכויםם שהגיוס שלי הוקדם, ככה אולי משהו יתחיל לזוז פה, חוצמזה חברה שלי התקשרה אלי היום והיא סידרה לי עבודה יחד איתה, ככה שאולי זה עוד צעד אחד קדימה כדי שאני אוכל להנות ואולי אפילו לנסוע בסוכות לאילת כמו שהבטחתי לחברתי השניה.
בסוף החופש הייתי בווליום כינרת, ואני חייבת לציין שהיה מזעזע.
החום שם יכול לשגע פילים וכמות האנשים שהיתה שם היתה נוראית, בנוסף לכך ההפקה היתה כלכך שטחית, שום דבר לא הלך שם כמו שצריך, הרבה דברים התבטלו ושל נדבר על האוכל שהיה שם, כוסאמק אפילו מים קרים לא היה לשתות.
אני אישית קיבלתי מכת שמש וגם בלילה השני נוכחתי לדעת שסוממתי, בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי אבל זה קרה ואני בטוחה בזה במיליון אחוז.
מזלנו היה שלא היינו לבד, וכשהסם התחיל להשפיע אני הייתי עם חברה שלי ופשוט נרדמתי לה על הרגליים ככה ששום דבר לא קרה לא לי ולא לה.
ההרגשה היתה זוועתית, אני זוכרת שלא הצלחתי להרים את הראש לשניה וחצי וכשנרדמתי התחלתי לפתח הזיות ושמעתי אנשים ממרחק קילומטר כאילו הם היו לידי, וחברה שלי שתתה בקבוק שלם לבד.[סמים מצמיא] לא רק זה מרוב שהייתי עייפה וכבדה נרדמתי על חוף היום כשאני מניחה את הראש על בקבוק ריק של מים, בחיי שזה היה סיוט.
וכשחזרתי הביתה היה לי חשק מוטרף לשווארמה [מנצ'יס] וב11 בבוקר פתחתי לי שולחן.
המסקנות הם- לא לשתות מבקבוקים של אנשים שהכרת לפני דקה וחצי, ולא לצאת לטיול אוהלים בחיים, בטח לא עם זה כולל יותר מ40 אלף איש.
בנוסף לכל חזרתי חולה ואני לא מפסיקה להשתעל ולהחנק ומגעיל לי ועכשיו נגמרה האלופה אז גם אין מה שיעסיק אותי : (
אז שיהיה לכולם שבוע טוב ושנה טובה, נתראה בשמחות עד כאן, קנאבייס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
